יום חמישי, 25 באוגוסט 2011

מים שקטים נותנים בראש

את מרבית התנועה באיי-פוד שלי מרכיבה מוזיקה קליטה, מקפיצה ונותנת בראש, כזאת שאת עיקר המחשבה דורשת דווקא מהרגליים ומהישבן. או בקיצור, כל דבר שמצליח להשכיח מליבי ולו רק לרגע את כאב התפרקותה של אל.סי.די סאונדסיסטם.

אבל השבוע, אולי בשביל שאוכל להיות יותר קשוב לאזעקות הגראדים, אולי סתם כי הוא הועלה בשאפל של האייפוד בדרכי לעבודה, מצאתי את עצמי מתמסר מכל ליבי לאלבום פולק רך, שקט ומדהים של הרכב בשם Bon Iver

בון איבר הם רביעייה אמריקאית בהנהגתו של ג'סטין ורנון אך מקורו של שמם הוא דווקא מצרפתית, וכמו בכדי ללעוג לקיץ הישראלי שעובר עלינו משמעותו היא ברכת "חורף טוב". ואכן, המוזיקה של בון איבר היא הגרסה החורפית של קרוסבי-סטילס-נאש אנד יאנג. הגיטרה החלקה מלווה ברוך את ההרמוניות הקוליות שמצליחות לסחוף ולרגש כבר מהאזנה ראשונה. גם קניה ווסט לא נשאר אדיש לאותן הרמוניות, והופעת האורח של ורנון בלהיטו האפי Lost in the World היא ללא ספק אחד מרגעי השיא של אלבומו האחרון.
 אז מה נשמע, מה נשמע.... נשמע את השיר Skiney Love מאלבום הבכורה של ורנון שיצא בשנת 2007.



איזה קטע #1! אני נוסע היום לתומי באוטובוס ומאזין לאלבום הבכורה המעולה של מר. ג'יימס בלייק. תוהה לעצמי על הדמיון הרב בינו לבין אותו בון איבר עליו בדיוק התחלתי לכתוב פוסט בערב שקדם. חושב על כך שאולי בעצם השניים הם מעיין שני צדדים משלימים לאותו מטבע. האלקטרוניקה המלטפת והכל כך עכשווית של בלייק אל מול הפשטות והחיות של הגיטרה של ורנון. והנה אני מגיע לי הביתה, פותח את אחד הבלוגים החביבים עלי, ומה רבה היא תדהמתי כאשר אני קורא על שיתוף פעולה בין לא אחרים מאשר..............
ג'יי זי וקניה ווסט!!! אה כן, וגם היה שם שיר חדש של ג'יימס בלייק ובון איבר..


אז אם להיות כנה לרגע, זה נשמע הרבה יותר כמו שיר של ג'יימס בלייק מאשר של בון איבר, וגם קצת כמו תחרות בין השניים מי יצליח למלמל את המילים בצורה פחות ברורה. ואם להיות עוד יותר כנה, אז כדברי האסירה 224762 שאתם בוודאי מכירים בתור מרגול: "לא נפלתי". אבל וואלה, קטע או לא קטע?


אבל עם כל הכבוד למוזיקה שקטה ונעימה על כל סוגיה, יהיה זה חוסר אחריות מצידי להשאיר אתכם השבוע מבלי איזה הרכב מקפיץ ונותן בראש. אז תכירו את Kidstreet. מסתבר שקידסטריט הוא שמו של שעשועון טלוויזיה קנדי משנות ה-70 בו זוגות של אחים היו יושבים במכוניות מרוץ ועונים על שאלות אחד על השני/ה (קנדים.. לך תבין). והנה, איזה קטע #2, קידסטריט (הלהקה) הם שלשיית אחים קנדים שיושבים במכונית ועונים על שאלות אחד על השני! לא סתם, הם עושים מוזיקה ביחד.. אני מסכים, קצת פחות קטע מהראשון. 

קידסטריט עושים גרוב אלקטרוני, שהוא גם גרובי וגם אלקטרוני ונכון להיום הם חתומים על אי-פי בשם X. אני מקווה שבעתיד הקרוב יהיו חתומים על עוד קצת דברים. בינתיים נשמע את השיר Crazy.




החבר'ה קנו אותי כבר בשיר הזה, אבל אם זה לא הספיק אז יש להם גם מיקס מגניב ל- Sun של Caribou שזה כבר הרבה זמן שאני מחפש ללא הצלחה רימיקס מוצלח שלו.

נראה לי שנסתפק בזה לשבוע. שיהיה לנו שבוע שקט בדרום, אבל שגם יתן בראש! אבל שגם יהיה שקט..

יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

ראיתי לורנות ביפו


כשלורנה בי הופיעו באוזן בר, לא הלכתי כי לא הכרתי את לורנה בי. כשלורנה בי הופיעו בלילה הלבן בתיאטרון תמונע, לא הלכתי כי עשיתי לילה לבן של למידה למבחן בתפ"י 1. כשולרנה בי באו להופיע במועדון ההופעות שנמצא בדיוק מתחת לביתי הלוא הוא "עשן הזמן", לא הלכתי כי.... טוב בעצם לא הלכתי כי לורנה בי ביטלו את ההופעה. ולבסוף, כשלורנה בי הכריזו חגיגית על הופעה אחרונה לקיץ ב'קונטיינר' ביפו, כבר לא נשאר מי שיבוא איתי

כך או כך, זה כבר יותר מדי זמן שלורנה בי יושבים אצלי באוזניות כך שלא התכוונתי לתת למשהו קטן כמו מחסור בחברים לעצור בעדי. וכך, התלבשתי במיטב מחלצותי שמסתכמים בחולצה של גלידריית 'פינגווין' בכפר סבא ושמתי פעמי אל עבר העיר בת 4000 השנים, יפו.

למי שטרם נתקל, אז זה בהחלט זמן טוב להכיר. Lorena B מהווים המשך ישיר למגמה המאוד מובהקת הזאת כאן במבוא של הרכבים ישראלים מעולים (ראה ערך: אומללה, אשכרה מתים, שני/אחרון/אוקטובר) שיוצאים דווקא מבירתנו הקדושה ירושלים.

רביעיית מנגבי החומוס נטולי הים האלה הם: אילן טננבאום, רועי אביטל, יואב סער והסולנית עדי אולמנסקי. אני מקווה מכל לבי שקרב היום בו אזכור שמה של אולמנסקי לא יחייב אזכור של הופעתה בעונה החמישית של "כוכב נולד". (הנה! הזכרתי את כוכב נולד אוקיי?? אגב, מישהו מעוניין לשמוע את הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה של בועז מעודה? לא חשבתי..)

אז כפי שכבר כתבתי בעבר, לורנה בי הם הדבר הכי לא ישראלי שפועל כאן בישראל . הפופ-רוק-דאנס המסונתז שלהם לא דומה לשום דבר אחר שנשמע כאן באי פעם שנים האחרונות ונשמע שההשפעות שלהם מגיעות מלב ליבה של הסצינה העכשווית. מספיק מבט חטוף ברשימת ההשמעה של פינתה השבועית של הלהקה ברדיו "תדר" (שנקראת באופן מאוד הולם: Fresh Ones) כדי להבין שידם של החבר'ה האלה בוחשת עמוק בתוך כל מה שטרי וחם.

להופעה של לורנה בי הגעתי באיחור אופנתי של שיר אחד (עד כמה שזה אופנתי להגיע להופעה מזיע מריצה בסמטאות של יפו כדי לא לאחר להופעה). ממה שהצלחתי לקלוט, אותו שיר פתיחה היה Intro המצוין ולכן נשמע אותו. אני חושב שהפנינה בת שתי הדקות הזאת ממחישה בצורה מעולה את הקסם והייחודיות של לורנה בי. תקשיבו



אז כמו שאזכור של אולמנסקי חייב לבוא עם כוכב נולד, כך נדמה שגם אזכור של השיר הזה חייב לבוא עם אזכור העובדה שהוא הושמע בתכנית הרדיו הלונדונית של סולן להקת פאלפ, ג'ארוויס קוקר. ועם כמה שזה נשמע לי מעט פרובנציאלי לחגוג את העובדה הזאת......  אני פשוט חייב להיות כמו כולם. אז הנה, הזכרתי גם את  ג'רוויס קוקר! רוצים לשמוע שיר של בועז מעודה?? 

ב'קונטיינר' נושבות מהים רוחות מזרחיות במהירות של כ-15 קשר, מה שגורם לסאונד של ההופעה להישמע כאילו והיא מתרחשת בתוך..... טוב נו, קונטיינר. אבל  כל זה לא מפריע ללורנות לתת בראש עם מיטב להיטיהם כמו גם עם שני קאוורים ל- Sparklehorse ולאסף אמדורסקי שמקבלים את הטיפול הייחודי שהוא הסימן המסחרי של לורנה בי. 

מלבד הכלי הקונבנציונאלי שלו, כל נגן אמון על איזה כלי ממוחשב כזה או אחר שנראה כאילו והוא נלקח היישר ממערכת ההיגוי של האנטרפרייז. לא מחזה שזוכים לראות בהרבה הופעות כאן בישראל. ובכל פעם ששיר מגיע לשיאו העצמתי הגיטרות מנסרות ומסכי המקינטוש מתנדנדים.





עדי מספרת לקהל על כך שהלהקה עומדת לחמם את Blonde Readhead בהופעתם הקרובה בארץ ואני חושב לעצמי שגם עדי היא בעצמה קצת בלונד רדהד. תוך כדי הופעה היא מזגזגת בין שני העולמות, מהצד האחד בלונדינית יפה, עדינה ותמימה ומהעבר השני ג'ינג'ית חמומה וסוערת. והמשחק הזה נשמר לאורך כל ההופעה, אפילו כשעדי מבקשת באמצע שיר עוד שירה במוניטור או מפזרת חיוכים לחברות בקהל.

ההופעה מסתיימת ואני יוצא החוצה לניחוחות העולים מהנמל היפואי וממסעדת השווארמה הסמוכה, שכאילו נועדו כדי להזכיר לי שאני עדיין בישראל.

כאמור, הפעם הבאה וכנראה האחרונה לזמן הקרוב בה תוכלו לתפוס את לורנה בי בלייב תהיה כחימום לבלונד רדהד. אם תחפצו בגרסאת האולפן תוכלו למצוא את אלבום הבכורה Siblings בעמוד הבאנדקמפ של הלהקה. כמו כן, צפוי בקרוב לצאת ללהקה אי.פי שמתוכו כבר קיבלנו את הלהיט האלקטרוני UR.




המשך קיץ נעים מאיתנו כאן במבוא..


יום שישי, 8 ביולי 2011

כמו ללכת בלי חיתול בכלל

כבלוגר מוזיקה אני אוהב כמובן לראות עצמי כאיש העולם הגדול. בעל טעם רחב ומגוון במוזיקה שלא יבחין לרגע בין שיר עם בורמזי לבין טראק חדש ולוהט של להקת "שיק" הניו-יורקית. אבל לאחרונה התחלתי לשים לב שאני מפתח טייפקאסט. מוחי חובב הנגזרות פיתח לו מעיין נוסחה מוזיקלית, חוסר חוש הכיוון המוחלט שלי צייר מפת דרך אשר מראה את הכביש המהיר אל תוך ליבי.

ולהלן הנוסחה: קחו מקצב תופים קופצני והעלו אותו בריבוע, הוסיפו שלושת רבעי כוס של גיטרה אוורירית וקלילה, פנו ימינה בשלט שאומר "ליין קלידים שמח ורפטטיבי", וקנחו עם קורטוב של שירה מלודית. זהו, קיבלתם שיר שבמוקדם או מאוחר ימצא את דרכו אל המבוא. ברצינות, תנו לי עשרה שירים כאלה שנשמעים בדיוק אותו הדבר ברצף ואני אגמע את כולם כאילו היו ערגליות חמות.

אז השבוע במבוא אנחנו נסתפק בשניים כאלה, שהראשונים שבהם הם שלישיית מתבגרים אירים שיום אחד החליטו לתפוס גיטרות (ברצינות, באופן די תמוהה הם שלושתם מנגנים על גיטרות) ולהביא לעולם את הדבר הקליל ביותר שעדיין אפשר לקרוא לו רוק. קוראים להם Two Door Cinema Club והמוזיקה שלהם ממש מרחפת באוויר מרוב קלילות. ואם היה לכם איזה ספק, שהנה עוד רגע והם הולכים לתת קצת בראש, אז מגיע הסולן הג'ינג'י שלהם ומנחית את מכת המוות על השאיפות הרוקיסטיות של הלהקה. כי הרי זה ידוע שג'ינג'ים לא מסוגלים לתת בראש. היי, מ.י.ה. אמרה את זה לפני. [אלימות נגד ג'ינג'ים]

השיר הבא כבר כיכב במבוא במסגרת אוסף תקופת המבחנים הראשון אבל עכשיו גם יצא לו קליפ חמודי עם רקדניות חביבות שבא להצהיר: אולי אנחנו לא נותנים בראש אבל היי, כל החתיכות אצלנו.




יש בעולם המוזיקה מן קטע שמדי כל כמה זמן, כל הדיי.ג'ייז הגדולים והמוכרים מתלבשים בבת אחת על להקה אחת ורממקססים לה את הצורה! מועדון הקולנוע בעל שתי הדלתות זכתה להעלות בפור המסתורי הזה ואתם יכולים לשמוע כמה מהמיקסים המצויינים האלה כאן. [מומלצים בחום הם המיקסים של The Twelves ושל RAC]


הלהקה השנייה שרציתי להביא לכם היום נקראת Flamingo Crash. עובדה מעניינת על פלמנגו קראש היא שהם מאוסטרליה. עובדה מעניינת על פלמנגוים היא שאוסטרליה ואנטרקטיקה הן שתי היבשות היחידות שלא תוכלו למצוא בהן פלמנגוים. אז מתעוררת השאלה למה החבר'ה לא בחרו בשם יותר מקומי דוגמת "קנגרו קראש"? עובדה מעניינת על קנגרוים היא שיותר מ-1000 מהם מתים בשנה כתוצאה מתאונות דרכים וזה רק בפרברי קנברה! למה אני חולק אתכם את המידע היקר מפז הזה אתם שואלים? פשוט בגלל שאין לי הרבה מה לספר על פלמנגו קראש.. יש לה ארבעה חברים, אלבום אחד, זמר תזזיתי מאוד וככל הנראה את הקלידנית עם העבודה הקלה ביותר בעולם. אה, ושיר אחד מגניב מאוד שנופל בדיוק תחת הטייפקאסט שלי ונקרא It's Mystery Music.





נסיים להיום עם אמנית אחת, שרק השם שלה מספיק בכדי להוציא את כל הרוח הקלילה הזו מהמפרשים ברגע אחד. קוראים לה Björk והיא בערך הדבר הרחוק ביותר מקליל שאפשר לבקש. ב-26 לספטמבר צפוי לצאת אלבומה השביעי של הזמרת האיסלנדית אשר הולך לקטוף את התואר המכובד: "אלבום האפליקציה הראשון אי פעם". האלבום פותח ביחד עם חברת אפל, הוקלט בחלקו על איי-פד ומושק דרך האתר הסופר קריפי של הזמרת. [ברצינות, מה לעזאזל הולך שם??]. 

אולי בצדק ואולי מתוך בורות, אבל מעולם לא הייתי חובב גדול של ביורק. גם לא חובב קטן. אבל הסינגל הראשון (Crystalline) מתוך האלבום (Biophilia) הצליח לתפוס אותי. משהו בקצב התעשייתי/מתכתי שלו, מלווה בשירה העצמתית בעדינותה של ביורק
 ויותר מכל, קרחנת הדראם-אנד-בייס שהטראק הופך אליה בסביבות הדקה האחרונה שלו. וואלה, מעניין..






שיהיה שבוע קליל ואם אהבתם, תנו ב- 1+!

יום שבת, 25 ביוני 2011

איפה תלך?

עזבו אותכם ממחירי הקוטג', תקציבי האברכים, עוולות הכיבוש (של המלפפונים, כן?) או כל מחאה ציבורית קיקיונית כזו או אחרת. יש סיבה טובה אחת ויחידה לצאת לרחובות עם לפידים וקלשונות (קילשונים ולפידות? הקורא אבשלום מתבקש לתגובות..) והיא: הבחירה של ספקי התרבות המקומיים לערוך את כל האירועים הכי שווים דווקא כשאנחנו הסטודנטים בתקופת מבחנים!

יש איזו תחושה בתור סטודנט שבזמן תקופת מבחנים כל העולם צריך לעצור מלכת. מעין חודש כיפור אם תרצו. באיזו זכות התינוק של השכנה מלמעלה מרשה לעצמו לבכות ככה?? הוא רעב?! אני בתקופת מבחנים! והחתולה המייללת שם ליד הפח. היא מיוחמת?? אני בתקופת מבחנים! אבל מילא חתולים ותינוקות (תינוקים וחתולות?), הם לא יודעים טוב יותר. אבל מעיריית תל-אביב אני מצפה לקצת יותר בגרות והבנה מאשר לערוך את אירועי הלילה הלבן שלהם בדיוק יומיים לפני המבחן הכי גדול של הסמסטר.

שעות ארוכות ישבתי וחישבתי את כל האפשרויות בהן אני יוכל להגיח מב"ש לת"א ובחזרה מבלי שאיש ישים לב ששברתי את המצור. בדיעבד, אולי היה עדיף להקדיש את השעות האלה ללמידה למבחן ואז פשוט לנסוע ללילה הלבן בראש שקט.. לאחר מכן כבר התחלתי בחישובי תוחלת הפגיעה בציון שלי שתוסיף כל הופעה שאני אבחר ללכת אליה. לבסוף שהגיעה ההבנה שכנראה שהשנה זה לא יקרה, כל שנותר לי הוא לפתוח רשומה חדשה, ולתת לכם הקוראים ששפר מזלם להיות חופשיים מאחריות אקדמית בליל ה-30 ליוני כמה מההמלצות המוזיקליות שלי לאירועי הלילה.

עבדכם הנאמן ידוע בחיבתו לאינדי, ות"א היא הרי סיטי, ולכן נתחיל מפרויקט שכבר מזמן היה צריך להופיע כאן בשם "אינדי סיטי". אינדי סיטי הוא פרוייקט בשיתוף ערוץ 8 ועיריית תל-אביב, במסגרתו להקות מקומיות שונות מצטלמות לקליפים בהם הן פורצות בניגון ספונטני באחד מרחובות העיר. אבל למה שתאמינו לי אם אתם יכולים פשוט לראות בעצמכם?

יכולתי להביא לכם כאן את איזבו, גבע אלון, עוזי רמירז, רות-דולורס וייס או כל כוכב (*אינדי) אחר. אבל במקומם בחרתי בהרכב "בותים זוג". מי אלה בותים זוג?? מי יודע.. אבל השיר "איפה תלך" והצעדה האקראית הזאת ברחוב אלנבי ממש מעבירים מבחינתי את רוח הפרוייקט הזה..



אוקיי, אז אחרי קריאה טיפה יותר מעמיקה בנושא מסתבר שקוראים להם בותימזוג, יעני בוא, תמזוג. שמח שהבהרנו את זה..
אירועי האינדי סיטי במסגרת הלילה הלבן יתקיימו ברחבת מוזיאון תל אביב בין השעות 18:00-2:00. מי יופיע שם? אז בראש ובראשונה יופיעו כמובן בותימזוג. חוץ מהם יופיעו עוד כמה הרכבים שוליים דוגמאת איזבו, רוקפור, איטליז, אלקטרה, עוזי רמירז ועוד.. ועוד.. 



בחנות האוזן השלישית בקינג ג'ורג ייערך ערב בסימן: אנחנו חבורה של אמנים אשכנזים שעושים ערב מחווה לזוהר ארגוב עם הפרצוף הרציני ביותר שאנחנו יכולים לגייס ובלי טיפת אירוניה. תנו להם במחיאות כף מנומסות. אישית, אני מת על זוהר! בלי טיפה של אירוניה. אני מת על הסאונד המיושן הזה של התופים, על הגיטרה המסלסלת של יהודה קיסר, וכמובן על קולו העצמתי של זהר. את סוללת האמנים שיבואו לחוות למלך יובילו ערן צור (כן, ערן צור. שר זוהר ארגוב), הכוכב העולה יהוא ירון, שחר אבן צור, טליה אליאב. 


הערב זכה לטייטל החצי משעשע חצי עלוב "את לי לילה לבן", ואני מאוד שמח על הטייטל הזה, שכן את לי לילה הוא פחות או יותר השיר הכי מרגש שנכתב בעולם כולו! באמת, כל פעם שאני מרגיש תוך כדי האזנה שהנה, זוהר לקח אותי הכי גבוה שאפשר, הוא מגיח מאחורי הצלילים (פסססט.. תזכור את זה, זה חשוב בהמשך) וסוחף אותי לשיא חדש. והאם יש מחמאה ממיסה יותר לתת לבחורה מאשר: "את כמו מליון שירים"? אז נשמע קצת..





אבל בוא נחזור קצת לאינדי.. ואין שילוש שיותר זועק אינדי מהשילוב של אומללה, Phototaxis, והכוכבים העולים ומחמדי החדשים Lorena B. לטעמי, המכנה המשותף בין השלוש הוא העובדה שאלה הן כנראה שלושת הלהקות הכי לא ישראליות שעושות מוזיקה בישראל. השמאלי בשורה העליונה הוא Not Enough, השיר החדש של Lorena B. תנו לו שמיעה ותגידו לי אם אי פעם שמעתם דבר כזה בישראל. 



הערב המדובר יתקיים בתאטרון תמונע, בשעה 23:00, בכניסה חופשית, בתיאבון!

אבל אם את כל החברה שהזכרתי עד כאן אפשר בקלות לתפוס בת"א  גם בלילות קצת יותר כהים מזה, את הצמד הבא כנראה שיהיה לכם הרבה יותר קשה לתפוס בהופעה, ואם כן אז זה בוודאי יעלה לכם איפשהוא בסביבות ה-150 ש"ח לכרטיס לזאפה. אני מדבר כמובן על צמד הגאונים הלא הם: שלמה גרוניך ומתי כספי. ועוד מה, במופע זריחה על שפת הים בחוף הצוק! אם לא תאמינו לי אני אבין...  

הצמד יבצע כמובן שירים מהאלבום ההופעה המופתי שלהם "מאחורי הצלילים" (זוכר אחי? זוכר?) ובאופן כללי יתנו בראש בדרכם השלמה גרוניך מתי כספית. אליהם יתלווה גם אנסמבל שם טוב לוי. 
השעה הרשומה היא 1:30. עכשיו אני לא יודע איזו זריחה בדיוק מתחילה ב-1:30, אבל אם מישהו יכול להעלות את השמש באמצע הלילה, אלו שני אלה.



אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר, ועל הסודנטים? לא ירחם עוד, יתקע להם לילה לבן עם מלא הופעות אדירות באמצע תקופות מבחנים. הא ,אה.

יום רביעי, 22 ביוני 2011

אלבום ופרח


שבוע טוב לכם קוראים וקוראות. השבוע יש לי מבחן בסחבת, או שאולי זה קורס בסיסי נתונים. אלוהים, למה עשית את השניים כל כך דומים?? בכל מקרה, החלטתי שאם אני כבר עושה כל האפשרי בשביל לא ללמוד אז לפחות להיות קצת פרודוקטיבי עם הזמן הזה.

ואחד הדברים היותר פרודוקטיביים שחובב מוזיקה יכול לעשות עם זמנו, דבר שאני מרגיש שלפחות מבחינתי הוא כבר מסורת שדי פסה מן העולם וזה- לשמוע אלבום!
בצעירותי, הדבר שהרגשתי שהבדיל ביני לבין סתם כל מאזין גלגל"צ אקראי הייתה העובדה שאני לא סתם שומע מוזיקה, אלא אני מאזין לאלבומים. כל מי שהיה בעברו (או עדיין) פריק של פרוגרסיב-רוק יבין אותי כשאני אומר שההאזנה לאלבום הייתה סוג של טקס. ב-40 דקות \ \pm האלה שבין צלילי הפתיחה לצלילי הנעילה לא היה דבר שלא סבל דיחוי וכל תשומת ליבי הייתה מופנת לאלבום שלפני. לשמיעות הראשונות תמיד התלוותה איזו מן תחושה סגפנית, שחייבים לשמוע את כל האלבום, מספר פעמים, לא משנה כמה זה עלול לבוא לא טוב לאוזן. כי ברגע שהצלילים מתחילים לשקוע אתה מבין שהעבודה הקשה הייתה שווה את זה. ולהכיר אלבום טוב כמו שצריך זה סוג של נכס.

וידוי- עד היום אני עדיין מתקשה להכניס לאיי-פוד שלי טראק בודד בלי להכניס את כל האלבום שלו. וכשאני כבר כן חוטא בחטא הזה אז אני מקבץ את כל השירים הבודדים תחת אמן אחד בשם Various. 

בימים טרופים מוזיקאלית שכאלה, כבר לא ממש יוצא לי לשמוע אלבומים. ה- Hype Machine נהיה הגלגל"צ שלי ואני שט בין הרצועות, דקה וחצי פה, 2 דקות שם, עד שמדי פעם אני נתקל בפנינה ולרוב הפנינה הבודדה הזו תהיה החוט המקשר היחידי ביני לבין אותה צדפה שיצרה אותה.  

אז כאמור השבוע הפסקול שלי היה הומוגני מתמיד, כאשר הוא התבסס ברובו על האלבום Shangri-La של YACHT.

טוב, אז נסיונותי בני הדקה וחצי להדביק את הנגן של NPR ישר לבלוג עלו בחרס ולכן בשביל להאזין ל-
YACHT-ShangriLa אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק. אז YACHT שמבוטא גם לעתים כ- Y▲CHTאו כ- Y☃CHT הם רביעייה אמריקאית שעושה דיסקו-פופ מסונתז עד מאוד. ערך הויקיפדיה שלהם מגלה שהשם הוא קיצור של משהו איזה משהו משעמם, ולכן אני אמשיך עם הכיוון המקורי שלי של לדמיין אותם כיאכטה גדולה.

עוד מסתבר לי מערך הויקיפדיה שלהם, שמה שחשבתי שהוא הבכורה של הלהקה הוא בעצם כבר אלבום האולפן החמישי שלהם, והשני שיוצא בחברת התקליטים האדירה DFA (נו, הזאתי של LCD Soundsystem). מומלץ במיוחד למי שאהב את ה New Young Pony Club, או סתם למי שאוהב.
ציטוט נבחר מהאלבום מגיע בלהיט הפופ האקולוגי Dystopia שנותן את השורה הענקית:
The Earth, The Earth, The Earth is on fire. We don't have no daughter let the mother fucker burn.
אנחנו נשמע משהו קצת יותר אופטימי, את שיר הפתיחה הקופצני Utopia.




השבוע עבר בי איזה רצון עז להגביר את הקשר (הכבר הדוק מאוד) ביני לבינכם ציבור הקוראים. לשם כך פרסמתי בעמוד הפייסבוק סקר ששאל "מהו הרינגטון שלך?" בעיקר בשביל קצת לשמוע מכם. לא יכול להגיד שהסקר המריא יותר מדי.. אבל זה בוודאי לא ימנע ממני להמשיך להושיט את ידי כלפיכם ציבור יקר בתקווה שמישהו מכם ינגס.
השבוע נתקלתי בקטע שהשם שלו בלבד מילא את לבי באושר וציפיה. הטראק המדובר היה גירסאת רימיקס של James Blake לשיר Bills Bills Bills  של Destiny's Child.

מצד אחד בלייק, אמן שהצליח באלבום הבכורה החדשני והמעניין שלו להפוך אותי למיני גרופי. מצד שני השיר, שהגרסה שעשו לו ב-Glee הזכירה לי כמה שהוא להיט היסטרי. טוב, אז אני אגלה לכם כבר עכשיו שהרימיקס המאוד מבטיח הזה, הוא לא כזה משהו...


אבל מה שכן הוא גרם לי לרצות לתור אחר עוד גרסאות רימיקס/קאבר של אמנים מגניבים דוגמאת בלייק ללהיטי פופ גלגלצ"יים. וכאן אתם נכנסים. אז שוב אני זורק את חכתי למים הקרים ומזמין אתכם להעלות כאן בתגובות את פניני הרימיקס/קאבר/מאש-אפ שלכם ללהיטי פופ. 

עד הפעם הבאה שבוב דילן יגיע ארצה.. 

יום רביעי, 15 ביוני 2011

זאת תקופת מבחנים בכיס שלך - או שאתה סתם שמח לראות אותי? (#2)


שבוע טוב קוראים וקוראות! או שמה אולי עלי לברך אתכם בברכת חודש טוב שכן החודש אנחנו הסטודנטים נכנסים לאותה תקופה נהדרת לה אנו אוהבים לקרוא -"תקופת המבחנים".

הו תקופת המבחנים, אותה תקופה בה כל חברי הפייסבוק שלכם שלא כתבו סטטוס מימם יוצאים מחוריהם וממלאים את הקיר שלכם בשלל סטטוסים מקוריים נוסח:
"נמאס לי ללמוודדדדד!!", "עוד אחד ודי!!!!"
"כל הזין בפמיניזם ומגדר!!" (טוב, האחרון דווקא מצחיק ושייך למישהי אלמונית מהפייסבוק של שותפתי), אבל הבנתם את הרעיון.
ושלא נתחיל לדבר על התמונה המטופשת שכולכם בוודאי מכירים של הבארים הצבעוניים של ערוץ 1 עם הכיתוב "תקופת מבחנים".


אישית, אני לא מבין על מה כל המהומה.. מבחינתי תקופת המבחנים היא אחת התקופות היותר רגועות בשנה שממוקמת במקום טוב באמצע. רגע אחרי שאני משתחרר מכבליה המאלצים של מערכת השעות הסמסטריאלית, ורגע לפני השעבוד הקיצי בדמות לקום ב-6:30 בבוקר חמישה בקרים בשבוע בשביל ללכת לעבודה בפרצוף נפול.

בכדי להמשיך את המסורת של סמסטר קודם, אני אנצל את פוסט תקופת הבחינות הזה בשביל להמטיר עליכם כמה שירים יתומים שמסתובבים לי ברשימות כאלה ואחרות וטרם מצאו את דרכם אל המבוא.

אז בגלל שלקום בבוקר זה דבר מבאס, בייחוד כשאתה יודע שאתה קם לחור שחור וגדול של חוברות מבחנים ודפי טיוטות, רצוי לבחור כבר עכשיו שיר טוב לשעון המעורר שלכם. מי שמשמש אותי כבר שנה שלמה הוא Good Morning של קניה עם הסמפל הממכר של אלטון ג'ון. אז, בוקר טוב.



הקליפ ניתן לצפייה רק מיו-טיוב, בחסות הכח העולה הזה ברשת שמכנה את עצמו VEVO, VEVO, Who the fuck is Vevo?!

אין תירוץ טוב יותר ללא ללמוד מלבשל! זה פשוט התירוץ המושלם. מצד אחד שורף איזה שעה טובה מהיום, מצד שני זוהי הפסקה חוקית למהדרין, כי כולם צריכים לאכול נכון? אז הקפידו לבשל בכמויות קטנות וככה תזכו להפסקת לימודים מאושרת אחת מדי יום לפחות. ואם כבר בבישולים עסקינן אז בואו נשמע איזה מאש-אפ.

*אזהרה- בפסקה הבאה הולכים להופיע הרבה שמות.

אז המאש-אפ הזה שייך לבחור בשם Xaphoon Jones שהוא הצד המדג'ה של הצמד Chiddy Bang. המאש-אפ כאמור הוא בין שני שירים שכל אחד מהם לבד הוא פצצת פופ מקפיצה וביחד הם יוצרים את אחד הטראקים מזיזי הישבן של השנה. השירים הם Passion Pit-Sleepyhead ו- the Jackson 5- I Want You Back וביחד הם מרכיבים את The Jackson Pit. נענעו אותו!



כן, VEVO, הם חארות..

אז בגלל שהקישור האחרון בין מאש-אפים לבין בישולים בתקופת מבחנים היה צולע מספיק בכדי לזכות בקצבת נכות אני חושב שכדי להפסיק עם זה כאן. הלהקה הבאה, בלי שום קשר שהוא לתקופת המבחנים, היא מגניבה. קוראים להם Foster the People שבעברית מתרגם למשהו כמו "לטפח את העם" וכמו שחבר אמר לי לא מזמן: הם נורא נורא רוצים להיות MGMT. מה שמתקבל בסוף זה מן משהו שמצליח לתת בראש בצורה הכי רגועה שיש.



הכנס הערה קנטרנית על VEVO כאן: _____________________


על הלהקה הבאה כבר כתבתי בפוסט שלא ברא השטן ולכן לא ארחיב עליהם בדיבורים. רק אומר שהם קנדים, הם חמודים כמו אללה והם שרים שורות כמו:  "לכי תעזרי לסבא שלך, הוא בן 77 ואת רק בת 11".
Born Ruffians- Sole Brother.





כמובן שאני יכול לקשר כאן לקליפים עד אינסוף, אבל אתם צריכים גם ללמוד מתישהוא היום.. אז נסיים עם בחור בשם Jack Peñate, מה שאומר שאתם צריכים לבטא את זה: פנייאטיי. מצד שני הוא בכלל בריטי, אז שלא יתפלצן עלינו עם סלסולים מהודרים מעל ה-Nים שלו בבקשה! הוא מקליט בחברת התקליטים XL, שאת רשימת אמניה מעוררת הקנאה אפשר לראות כאן. וזהו..




נסיים בשני אירועים מגניבים ביותר, שבאקט של חוסר התחשבות דרקוני בציבור הסטודנטים מתרחשים בסוף השבוע הקרוב. הנה מילה על שניהם בסדר לחלוטין לא כרונולוגי:

הראשון הוא פסטיבל שעורך ביום שבת את הופעתו השניה ( גם הקודמת אגב, נפלה בדיוק על תקופת המבחנים) ונקרא פסטיבל "שוליים רחבים". Eatliz, יהוא ירון, וחביבי Umlala יובילו את לוח ההופעות ולמרות שאני לא מכיר את שאר המופעים, אני בטוח שגם הם מגניבים לא פחות. פייסבוק.

בשישי בצהריים (13-16) הולכת להתרומם לחלל האוויר מסיבת רחוב חינמית וקיצית בבית העיר בתל אביב עם די.ג'יי לונדוני בשם Oneman. אני? לא מכיר אותו.. אבל ממה שקצת שמעתי הוא נשמע ממש כיף. הקנאה שלי תתחלק בצורה שווה בין כל אחד ואחת מכם שיחליט לפקוד. איוונט ליברמן.

מכולנו כאן במבוא למוזיקה טובה, בהצלחה במבחנים!

יום שבת, 11 ביוני 2011

קצב דאשתקד

שבוע טוב לקוראים ולקוראות. השבוע גיליתי להקה חדשה בשם Tom Vek. קצת קריאה מעמיקה
(קרי: השורה הראשונה בערך הויקיפדיה שלהם) מגלה שהם, הם בעצם הוא.
 Thomas Timothy Vernon-Kell, שבאופן שכעת נראה מאוד מובן בחר בשם התו טום וק, הוא מוזיקאי מולטי-אינסטרונמנטלי ואוטודידאקט.


בכל פעם כזאת שאני מרגיש שגיליתי איזו פנינה חדשה אני מתמלא בהרגשה של מעין שותף סוד.
(פססססט, לסוד הזה קוראים בעצם ה-Hype Machine. תנו הצצה). אבל איכשהוא תמיד מספיק קליק או שניים כדי שהאינטרנט יגרום לך להבין שאתה בעצם לא יודע כלום. האמן הזה שגילית בכזאת פינה שכוחת HTM-אל של האינטרנט, עד כדי ששקלת להרים לו טלפון ולשאול אם אולי הוא צריך ייצוג, כבר בכלל הספיק להפוך למגה סטאר ולחזור לאלמוניות. חבל שלא הכרת אותו לפני חודשיים. אז הוא באמת היה מגניב.


אז כאמור כמה קליקים הספיקו לי כדי לגלות את האמת המרעישה שלא אני גליתי את Tom Vek ושהפריצה שלו הייתה בכלל אי שם בשנת 2005, בה הוא הגיע להישג השיא שלו בדמות המקום ה-73 מתוך שבעים וחמשת הצועדים במצעד האלבומים הבריטי. אז לפחות אני יכול להודות על כך שנחסכה ממני הציפייה בת שבע השנים לאלבום השני, Leisure Seizure שמו ("התקף פנאי" בתרגום חופשי), שיצא לפני כחמישה ימים.

המוזיקה של וק היא אינדי רוק קלאסי, מהסוג שמתאמץ כדי להראות כמה שהוא לא מתאמץ כדי להיות מגניב, והוא מגניב. השיר שנשמע הוא הסינגל הראשון מהאלבום החדש והוא נקרא "A Chore".






בניגוד לויכוח הסוער שפרץ בעמוד היו-טיוב של הקליפ, המציגה אינה טראנס-ג'נדר.


עוד אמן שכבר ידע כמויות בלתי מבוטלות של הייפ עד שאצבעותיי השמנוניות הספיקו להגיע אליו הוא דונאלד גלובר הלא הוא Childish Gambino. אמנם לא מדובר בשוטר השחור מ"נשק קטלני" (1-4), אבל גם דני גלובר שלנו הוא בעצם בכלל שחקן/קומיקאי/תסריטאי ב-"30 רוק" שיום אחד החליט שהוא מעוניין להוסיף גם /ראפר לרשימה.

רוב פועלו של גמבינו בתחום המוזיקה סובב סביב לקיחת מגוון סימפולי אינדי כאלה ואחרים ולראפרפ עליהם במעין סגנון ראפ דיבורי וקומי שכזה. קשה להסביר איפה בדיוק מסתתרת בגמבינו הבשורה המוזיקלית. אולי זאת ההצהרה שגם לראפרים מותר ללבוש סקיני ג'ינס ולסמפל את אנימל קולקטיב. אבל מעבר להיותו סמל לקרוס-אובר בין תרבות הראפ לתרבות האינדי, הסאונד של גמבינו הוא טרי ומגניב והמילים שלו אנטלגנטיות ונוקבות.

חפשו את הסימפולים שלו ל Grizzley Bear, Animal Collective ואפילו ל-Yardbirds. אנחנו נשמע את Freaks and Geeks, בעיקר בגלל הקליפ שלו שבא לשמש איזו אנטיתזה לכך שקליפ ראפ בלי כוסיות בביקיני וכושים על אופנועי ים הוא לא קליפ ראפ. למרות שבינינו, יכול להיות שכוסיות בביקיני היו קצת יותר מעניינות במקרה הזה.





לסיום משמח, הנה לכם משהו שדווקא גיליתי בדיוק בזמן (ותוך כדי כתיבת הפוסט הזה). בימים אלו ממש, בזמן שאנחנו נמסים בבית וחרדים מתקופת המבחנים הבאה עלינו לטובה, האמריקאים מתקרחנים להם בפסטיבל Bonnaroo האדיר. אז הפעם הם זורקים לנו עצם כאן בישראל ונותנים לנו לצפות בשידורים ישירים של כל ההופעות.

בניגוד לפסטיבל קוצ'לה שהציע את אותו השירות לפני כחודשיים, בונארו מביא לכם רק את הבמה המרכזית. מה שאומר שאנחנו מפספסים מלא הופעות מגניבות (מישהו אמר Childish Gambino?). עוד בניגוד לקוצ'לה, ששידרו במשך היום שידורים חוזרים של כל ההופעות, בונארו מציע אותן רק בלייב. מה שאומר שבשביל לתפוס את Arcade Fire בלייב היום תצטרכו להתגודד מול מסך המחשב בסביבות 4:30 לפנות בוקר. לפחות אפשר לראות גם קצת NBA תוך כדי..

אני לא יכול להגיד שמצאתי יותר מדי פנינים בליין-אפ (בזה המשודר לפחות..) אבל תרגישו חופשי לחקור בעצמכם:
http://www.bonnaroo.com/webcast.

עד הפעם הבאה. תנו בראש

יום שישי, 27 במאי 2011

מבוא למוזיקה, חובה!


שבוע טוב קוראים וקוראות! חשבתי שמה אולי כדי לי בכלל להתחיל לברך אתכם בברכת חודש טוב, שכן זו היא תדירותו של ה"מבוא" לאחרונה. גם בעוד אני כותב שורות פתיחה אלו אני מוצא את עצמי תוהה האם הפעם אני באמת אצליח לסיים את הפוסט הזה, או שמה גם עליו נגזר לקבל ממערכת Blogger את התווית המעליבה טיוטות ולהמשיך לצוף במין לימבו נצחי של פוסטים שלא היו.

נדמה כאילו בכל פעם שאני מתיישב לכתוב פוסט, כל מטלותיי האין סופיות מתאחדות למאמץ משותף, בוקעות את זוג טבעות הברזל המחזיקות אותן, יוצאות מן הקלסר האדום שלהן ומרחפות מעלי במעגלים תוך כדי מלמול עמום של נוסחאות מתמטיות. 
פעם אחת אף העזתי והצצתי למעלה על צלליותיהן החגות, חיוורות ומאיימות. ומה רבה הייתה הפתעתי, קוראים וקוראות יקרים, כשלמול עיני ראיתי שם איתם את המבוא למוזיקה טובה! מרחף מעלי ורודף אותי כאחרון דפי העבודה.

אין דבר שעושה לי יותר טוב על הנשמה מלחלוק אתכם את הדבר השני שעושה לי טוב על הנשמה: המוזיקה שאני שומע. ולכן החלטתי ללחוץ על ריפרש ולנסות קצת שינוי במתכונת הבלוג. פוסטים יותר קצרים ותכופים בתמורה לקצת פחות חפירות (שבינינו, גם ככה אין ליותר מדי אנשים זמן לקרוא..)

אז בואו נשמע קצת מהצמד שבשבועות האחרונים השתלט לי על האייפוד, על הרינגטון, על כל הנסיעות באוטו, פתח לי סקווט בבית ומכריח את אימא שלי לעשות לו כביסה. קוראים להם Ratatat. עכברבר (פשוט כי רטטט לא נשמע כזה טוב בעברית) הם צמד ניו-יורקרים המורכב מגיטריסט וממבסיסט/מפיק/סינטיסייזריסט.

מה שעושה את רטטט לתופעה כל כך מיוחדת בנוף המוזיקלי היא העובדה שהם זוג היפסטרים אלקטרוניים, רוקיסטים ולבנבנים, שבאופן קצת תמוהה ממש אבל ממש אוהבים היפ-הופ! מה שנוצר כתוצאה מהתמהיל הזה הוא סאונד אלקטרוני, חלק ומופק עד מאוד עם ביטים שיגרמו גם לנמוכה שבשורטיות להקפיץ את התחת שלה מעלה ומטה. 

אלבומי האולפן של הצמד הם אינסטרומנטליים לגמרי ובוודאי שווים האזנה, אבל שני האלבומים של הצמד שתפסו אותי חזק נקראים: Ratatat Remixes Vol. 1, ובאופן מפתיע מאוד Ratatat Remixes Vol. 2. שני האלבומים הללו יצאו בהפרש של 3 שנים אחד מהשני וכוללים רימיקסים של הצמד ללהיטי היפ-הופ. פיוז'ן כהגדרתו ובלי קשר פשוט מוזיקה זורמת!

השיר הבא נקרא Alright והוא במקור של הראפר Memphis Bleek. ולמרות שהוא מתפקד כבר תקופה בתור הרינגטון שלי, אני נהנה ממנו בכל פעם כאילו זו הייתה הראשונה.





עוד טראק חמוד שהצליח לגרום לי לנפיחות בבלוטות ה'איזה מגניב' שלי הוא הרימיקס של Les Loups לשיר Sister Wife של אלכס ווינסטון. פירוש המונח Sister Wife הוא כנראה אחד היותר מטרידים שנתקלתי בו במסעותיי אחר שמות ומשמעותם והוא מתאר מצב מאוד מוזר שמתרחש בנישואים פוליגמיים, בו זוג נשים הן גם אחיות וגם חולקות את אותו הבעל. 


דבר נוסף שגיליתי הוא שאלכס ווינסטון (מי זאת??) היא בערך האישה השמורה ברשת. את השיר Sister Wife המקורי שמאוד עניין אותי לשמוע, לא ניתן למצוא בשום מקום ברשת. וכשהעלתי את גרסת הרמיקס הזאתי ליו-טיוב, תוך שעות ספורות (!!) היא כבר נמחקה ע"י גוף שקורא לעצמו "משטרת האינטרנט" עם אזהרה רשמית בנוסח: וואלק אל ת'עסק עם אלכס.

בסוף מצאתי את הטראק בסאנקלאוד, מקווה שהוא יחזיק מעמד שם לפחות עד לפרסום הפוסט הזה. אז קבלו את Sister Wife ברמיקס קייצי, חמים ודביק.

Alex Winston - Sister Wife (Les Loups Remix) - Island Records by Les Loups


עד השבוע/חודש הבא, תנו בראש לאלו שאתם אוהבים..


יום שישי, 29 באפריל 2011

תהיו מאוד, מאוד בשקט. אני צד שיווים


אני חושב שאפשר להעביר איזה חוט מקשר בין כל בלוגרי המוזיקה באשר הם בכך שלכל אחד מאיתנו היה את אותו חלום ילדות כמוס, לעמוד בסיטואציה בה אתה משמיע מוזיקה לאנשים והם מצידם אומרים: "וואו, מגניב".

 בימים קצת פחות טכנולוגיים, כשהמיני-דיסק היה הדבר הגדול הבא, החלום הזה נסב סביב השתלטות על הפלייליסט של הבר השכונתי שלך (בבקשה! רק ללילה אחד!). תושבי השרון מביניכם בטח יזכרו לטובה או לרעה את בר ה"סוטרה" ברעננה שנתן ליושביו את האפשרות לבחור בעצמם את הפלייליסט. כמובן שתמיד היה בנמצא את השמוק התורן שהחליט לשים איזה Atom Heart Mother (יצירה בת 25 דקות של הפינק פלויד) ולקלקל לכולם את הכיף. (גילוי נאות, יש מצב שלעתים לא רחוקות השמוק הזה היה אני..)

בימינו האינטרנטיים כשהמידע זורם כמו במבה עם קולה בשעת ת"ש, כבר לא צריך להפליג עד רעננה הרחוקה בשביל לקבל קצת זמן אוויר. כל בר דעת עם מקלדת יכול לגשת לפלטפורמת הבלוגים החינמית הקרובה לביתו ולהתחיל לשפוך את חמתו על הקוראים. באתר קסטה יש רשימה שלמה של כאלה!

לפני שאני סוטה (קישור מחוכם לשם השיר הבא) נגשים חלום ילדות ונשים איזה שיר בפלייליסט הדמיוני של אותו בר שכונתי. צ'ייסר גרנטס בעשרה שקלים למישהו?

השיר הראשון שלנו הוא רימיקס של המפיק Clams Casino לשירו של ההיפ-הופאי (כי ראפר זה כל כך אמינם) XV. "קזינו הצדפות" היא מנה מסורתית שמקורה ברוד איילנד ומורכבת מבייקון בפרורי לחם על צדפה, נהוג לקשט עם עלה פטרוזיליה. אבל לשומרי הכשרות שביניכם, Clams Casino הוא מפיק ההיפ-הופ העולה, שבשבועות האחרונים עושה עבודה טובה בלבסס את מעמדו בתור: ההוא שאם אתה רוצה שהבלוג שלך יהיה מגניב, אתה צריך לשים שיר שלו.

קלאמס מביא איתו להיפ-הופ גישה טרייה כמו עלה של חסה מפרסומת לניילון נצמד. את הגולמיות של ההגשה והאגרסיביות של הקצב הוא מחליף בביטים עמוקים, צלילים חודרים ואווירה חולמנית באופן כללי. מה שנקרא, ראפ מהורהר. בשיר Swervin', אקס.וי מראפרפ על איך הוא נוהג שיכור במכונית שלו וסוטה בין הנתיבים כשכל מה שהוא רוצה זה להביא את שורטי הביתה.




בפוסט האחרון התנצלתי על כך שהדרתי אצבעותי מהמבוא לתקופה קצרה, אבל חשוב לי לציין שאותה תקופה לא הייתה נטולת עשייה מוזיקלית. כמו שמכור להרואין צריך את מנת ההרואין שלו, כך גם אני צריך את מנת ההרואין שלי, וגם חשוב לי להתעסק קצת במוזיקה.

כפי שכבר הזכרתי כאן, לפני כחודש הקמתי בעזרת חברים את מה שאנחנו מקווים שיתפוס צורה ויהפוך לליין-המסיבות-האלטרנטיביות-הסטודנטיאליות-הראשון-בבאר-שבע. למרות שעם תואר כזה ארוך זה נהיה הישג  מרשים בערך כמו לקבוע שיא גינס לזמן-הכי-ארוך-בעמידה-על-רגל-אחת-תוך-עיון-בכתביו-של-קאנט. את המימוש האינטרנטי שלו תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלנו, בשביל המימוש הקרחניסטי שלו תאלצו כבר להגיע למסיבה הבאה.

מעבר לרעיון הבסיסי של להרים מסיבה שיהיה לי כיף ללכת אליה, כניסתי לעולם המסיבות סיפקה לחלום הילדות הכמוס שלי הגשמה בעצימות הגבוהה ביותר שקיימת: לתת די.ג'יי סט במסיבה!
באותו רגע מתחיל לו מרתון החיפוש הקדחתני אחר שירים לשים בסט.

מסתבר שלשמוע מוזיקה למטרות כתיבת בלוג ולמטרות תקלוט במסיבה הם שני סוגים שונים מאוד של האזנה. האזנה למטרות המבוא היא האזנה מעמיקה ורגועה עם התעמקות בשירים, במילים. את משימת ליקוט השירים למסיבה אפשר לתאר כגירסא מוזיקלית ומוטרפת של ספיד-דייטינג. כל שיר מקבל בדיוק 20 שניות. אם אחריהן הראש לא התחיל לפחות להתנועע ע"פ הקצב בחופשיות של כלב-דשבורד עוברים מיד לשיר הבא!

בשלב שבו 20 שניות ועוד 20 שניות כבר מרכיבות כמה שעות אתה מתחיל להגיע להבנה ש-90% מהרימיקסים בעולם הם זבל. וכשאני מגיע לפנינת מאש-אפ כמו זאתי: (שווה לחיצה!) אני יודע ששום דבר טוב כבר לא יצא מהמשך החיפושים היום.

מה שכן כשמוצאים מישהו שבאמת יודע את העבודה, אפילו 20 שניות הן כבר מספיק בכדי להבין. ככה בדיוק הרגשתי כשגיליתי את The Twelves. צמד המפיקים/די.ג'ייז הברזילאים האלה הופכים כל טראק שהם ממקססים לזהב טהור בעזרת הנגיעות האלקטרוניות והסופר פאנקיות שלהם. בין הקטעים היותר מוצלחים שלהם אפשר למצוא מיקסים ל-Black Kids, La Roux ו- Two Door Cinema Club.

המיקס שלהם ל-Boys של הגדולה מכולן הלא היא M.I.A כבר הפך לנכס צאן ברזל ברשימת שירי המסיבות שלי. Na-na-na-na-na-na-na na-na-na-na-na-na-na boys there!



מחשש שכבר מילאתי את מכסת המילים שלי לשבוע, אני אשאיר אתכם עם שיר סיום ברוח המסיבות. קלאסיקת קרחנות מלפני כמה שנים שהעלתי באוב באחד מחיפושי. שם הטראק הוא Idealistic של צמד מפצחי הביטים הגרמני Digitalism. נתראה בשבוע הבא! בקרוב רשמים מפסטיבל יערות מנשה.


יום שישי, 22 באפריל 2011

בתוך יער אבות

שוב שלום לכם קוראים וקוראות יקרים!
תרשו לי לפתוח בציטוט של טימבהלנד מתוך הקלאסיקה Try Again של הזמרת המנוחה אלייה:
"It's been a long time since i left you without a dope beat to step to, step to, step to, step step to, step to..... Freaky-freaky baby girl uh"

ההמשך כמובן ידוע לכל, טימבהלנד המשיך בדרכו להיות אחד ממפיקי העל של ההיפ-הופ הקונטמפוררי, אלייה המשיכה בדרכה למות בתאונת מטוס טראגית, והסרט "רומיאו חייב למות" המשיך בדרכו להפוך לסרט שגרם להכי הרבה אנשים לתהות:
"רומיאו חייב למות? וואלה מוכר לי, יש מצב ראיתי אותו.. זה עם ברוס לי נכון? לא לא סליחה, ג'קי צ'אן.." (זה ג'ט לי).

מה שאני מנסה להגיד הוא שעבר זמן רב מאז עזבתי אתכם, נטולי קצב מדליק לזוז לו, זוז לו, זוז לו, זוז זוז לו.. פסיכי-פסיכית נשמה, הא. למרות כל תחינותי, מרוץ העכברים הזה שנקרא "החיים" (מישהו זוכר שלשיר הזה היו עוד מילים מלבד: החיים, החיים?) מסרב לעצור פעם בשבוע לכ- 4-5 שעות בכדי לאפשר לי לשבת בנחת ולכתוב לבלוג שלי.
אבל הנה רצה המקרה וחג החירות מכבלי החמץ, הלוא הוא פסח, זימן לי טיפה זמן פנוי לשבת ולכתוב על שירים ושערים (שער הדולר הקנדי- 3.5929,עכשיו אפשר לעבור לחלק של השירים).

הפוסט שלנו מתחיל בעיירה פרובנציאלית וציורית בשם כפר סבא. ביום אחד בהיר אותו הומאוסטאזיס של פסטורליה וציוריות הופר, כשקבוצת המשקיעים גזית-גלוב החליטה להקים מגה קניון חדש אשר יקרא בפשטות "G" ויתחרה במרכז הקניות הישן והאהוב הלוא הוא קניון ערים. ראשי קניון ערים, אחוזי בהלה מזוהרו ו'זארה'תו של המרכז החדש, החליטו לפתוח במלחמת שיווק עקובה מדם ועקובה בעיקר מהודעות במערכת הכריזה שקוראות: "בואי לאפרודיטה, שם תהני מ-50% הנחה על מגוון של הלבשה תחתונה. אפרודיטה, מול מתחם המזון".

אבל מה עניין מלחמות קניונים למבוא למוזיקה טובה? כחלק ממלחמת ההישרדות שלהם החליטו בהנהלת "ערים" על אירוע של פעם בדור שיקרא "Arim-Fest", אירוע שכלל הופעות של רוקפור (בשיתופם של חמי רודנר וירמי קפלן), מופע הארנבות של דר. קספר, והדש נחש. אם לוקחים בחשבון שכל חבילת רוקפור התחליה מפיטמה של איזושהיא כבשה, אפשר לומר שלפסטיבל הזה היה איזה קו כללי של חיתיות.

המחשבה הראשונה שלי הייתה: "איזה יופי, חבורה של זקנים לא רלוונטים מארחים עוד כמה זקנים לא רלוונטים ובאים לתת לנו בראש באופן מתון, אחראי וידידותי לטף." ואכן, כשמופע הארנבות של דר. קספר (מופע המה של דר מי?) נתנו את הופעת המחווה שלהם ללהקת תמוז הקהל קיבל את זה בדיוק. חבורה שהדבר היחיד שמקשר ביניהם הוא איזה להיט קיקיוני בשנות ה-90, שוחטים בבוטות קלאסיקות רוק ישראליות, כשהסולן אוחז חזק בידו האחת דף עם המילים לשירים, ובידו השניה "מראקאס" בה הוא מקפיד לשקשק שלא בקצב. ללא ספק גזירת קופון על חשבון משלם המיסים הכפר-סבאי אם אי פעם ראיתי אחת כזאת.

אבל אז הגיעו רוקפור (טוב למען הכנות רוקפור עלו ראשונים, אבל ככה זה נשמע יותר דרמטי) ובסשן מחווה לסיד בארט ולפינק פלויד, נתנו בראש עם בחירות מעולות ולחלוטין לא צפויות כמו גם ביצועים פסיכדליים ביותר ללהיטים שלהם עצמם. מול קהל של אמהות פעורות פה עם עגלותיהן וסתם עוברי אורח סקרנים, פתחו רוקפור את ההופעה עם  Interstellar Overdrive, אחת היצירות הפחות נגישות ויותר מלאת חריקות וצפצופים שלפלויד יש להציע. אני יכול לסכם שהתרשמתי לסופר טובה מלהקה שקשה להגיד שאי פעם הלכתי אחריה.

ואותם רוקפור מביאים אותי לנושא שלשמו התיישבתי לכתוב פוסט, ושפכתי 491 מילים בכדי להגיע אליו: פסטיבל יערות מנשה! (סימן הקריאה במקור).
חי-מרמיטה, דומם-מגדל אייפל, אישיות- מנשה נוי

אם הייתם תופסים אותי לפני מעט פחות משנה, הייתם מוצאים אדם כמעט חסר מושג לחלוטין בכל הנוגע למוזיקת אינדי ישראלית. לאחר פסטיבל האינדינגב האחרון מצאתי את עצמי נדהם מכמה מוצלחת סצינת האינדי שלנו ובעיקר נדהם מכמה שנהנתי מסטיבל מוזיקה כאן בארץ ישראל.

אז לשירותכם קוראים נאמנים, אני מביא כאן סקירה קצרה של מי אני בטח לא הולך לפספס השנה ביערות מנשה. ואם טרם החלטתם שאתם באים, אני מקווה לנסות לשכנע אתכם אחרת.

בשעה 17:00 ביום שישי (הראשון מבין שני ימי הפסטיבל) יעלו על הבמה המרכזית הלהקה בעלת השם המחוכם: The Raw-Men Empire. כפי ששמם מרמז, הסאונד של החבורה הזאת הוא נא מאוד. ההופעות שלהם אקוסטיות לגמרי והולכות נהדר עם איזה נוף יפה ואיזו שקיעה רומנטית (מישהו אמר שעה 17:00 בערב לרקע נוף יער-מנשאי?).
לחברה יש כרטיס ביקור אניטרנטי בבערך כל פלטפורמה אפשרית ברשת כמו גם בנוחה והטובה מכולן הלא היא ה-Bandcamp, תנו ביקור.




בשעה 19:00 יעלה על הבמה יקיר סצינת האינדי בישראל מר יהוא ירון עליו לכלכתי ללא רחם באחד הפוסטים המוקדמים שלי. מה שמכריח אותי לתפוס את השורה ראשונה בהופעה שלו (שאומרים עליה שיש בה אנרגיות של ארגז רד-בול) ולהבין כמה שהייתי בלוגר צעיר וקל על הארס... או שלא. בכל מקרה יהיה מגניב.

אחרי הופעה של כמה אלמונים בשם ג'ירפות, ועוד איזו קרולינה אחת (זו ההיא שהייתה פעם אמ.סי?) יעלו ויבואו (24:00) להקת ה- Tiny Fingers. האצבעות הקטנטנות הם מה שנקרא בעיברית "להקת ג'אם". מה זה אומר? זה אומר שהם עולים בשתים עשרה בלילה כשכולכם בדיוק שיכורים מספיק וממיסים לכם את הפרצוף עם באסים עצבניים, חריקות חלליות ותופים מפרקים. את הופעתם באינדינגב האחרון פספסתי, ולא הפסקתי לשמוע כמה שהיא הייתה לפרצוף! אז הפעם אני שם..
קבלו Tiny טעימה:




לילה תמים עבר מאז כתיבת השורות שממעל, וכך גם עובר לו הלילה שבין שישי לשבת בפארק יערות מנשה. את התור הארוך לשירותים הכימיים תוכלו להעביר בכיף עם קצת דאב תוצרת המכונה של זבולון, וקצת מוזיקה ארץ ישראלית טובה ותמוהה בחסות "החלטורה" שעושים רושם של ה-Gogol Bordello של הקיבוצים.

אבל אם יש שעה אחת שהיא ברזל בלו"ז הפסטיבל שלי זוהיא השעה 13:10 בה יעלו חביבי הקהל (לפחות כל עוד אני מרכיב את הקהל), להקת "אומללה". למי שעדיין לא מכיר אני אספר ש"אומללה" הוא אחד ההרכבים הפורים והצבעוניים בסצינת האינדי רוק הישראלית. בזמן שאתם תפזזו לכם בשארוואלים ברחבי היער, הם ישמרו על הגחלת בשבילכם עם המכנסיים הסופר צמודות שלהם, המשקפיים עבות המסגרת והתסרוקות הלונדוניות להפליא. למה? כי הם חבורת היפסטרים חסרי פשרות זה למה!

המוזיקה של חברי אומללה היא תמהיל מדוייק של פוסט-פאנק בריטי מושפע ראפצ'ר עם מנה גדושה של אינדי-דיסקו-פופ א-לה Of Montreal. (מתנצל על ריבוי ההפניות אבל לפעמים מישהו פשוט כתב את זה לפני, ובמקרה המישהו הזה הוא אני..).

הרשו לי להזהיר/להתנצל מראש: יש מצב שאני מביא נאכס להופעות של אומללה. הפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה במועדון ההופעות הקטנטן שליד ביתי (עשן הזמן) שם נקרע להם מיתר של באס על השיר הראשון לא פחות! (למי שלא בקיא ברזי הכלי, מיתר של באס הוא משהו שנקרע בערך בתדירות של קרום בתולין). אז תהיו מוכנים מראש לאופציה של גשם, הפסקת חשמל, או נחיל ארבה.

הנה לכם סינגל הבכורה מהאלבום שבדרך וככל הנראה פשוט תקוע קצת בפקקים.




כל סוף הוא בעצם גם התחלה והמופע שינעל את הפסטיבל הזה הוא של אותם "רוקפור" שפתחו את הפוסט. אם הם יתנו בראש אפילו כמעט כמו שהם נתנו ב- "Arim-Fest" אז מצפה לנו הופעה גדולה!

תהנו בפסטיבל! אני מאוד מקווה לקצר את האינטרוולים בין פוסט לפוסט ולחזור לשגרה, אבל זה כבר תלוי ב"החיים".



יום שישי, 18 במרץ 2011

הפוסט שלא היה שם

שלום לציבור קוראי הנאמן. השבוע לא יהיה פוסט חדש במבוא למוזיקה, בשל עומסי חיים כבדים.  לחדשות משמחות יותר:
לפני מספר שבועות מררתי על מצבן בכי רע של המסיבות בבאר שבע. אז במקום למרר, החלטתי לעשות מעשה ולהרים מסיבה בעצמי. לכן השבוע תתקיים המסיבה האלטרנטיבית-סטודנטיאלית הראשונה בבאר שבע (לא בדקתי את העובדה הזאת עד הסוף, אבל זרמו איתי לשם הפאתוס).
 



כמובן שכולכם מוזמנים! (לחץ כאן לאיוונט בפייסבוק). מלבד מפולת לימודים אין סופית, את השבוע העברתי בחיפוש קדחתני אחר מוזיקת מסיבות לדי.ג'יי סט שאני מתכון לתת במסיבה. אז לכבוד פורים, אני מזמין אתכם קוראי המבוא להתחפש לבלוג מוזיקה בעצמכם, ולהמליץ לי על הלהיט שיעיף את המסיבה הזאת באוויר! הזוכים המאושרים יזכו בלעשות אותי מאושר, ובידיעה שבר מלא בסטודנטים באר-שבעיים הולך להתקרחן לצלילי הבחירה שלהם..


נתראה שוב בשבוע הבא.



יום שבת, 12 במרץ 2011

פוסט שלא ברא השטן

שבוע טוב קוראים וקוראות! שבוע טוב ליהורם הגאון, שבוע טוב לדודו הארון. סתם סתם, אני לא לוקח צדדים בוויכוח הזה. נכון שמוזיקה מזרחית פופולרית היא 98.5% זבל, אבל הרי מוזיקה פופולרית היא באופן כללי די זבל, לא? וגם לפעמים, שאני נוסע באוטו ונמאס לי כבר מכל שיר על האייפוד, אין כמו לשים איזה זוהר טוב ולסלסל בקול: "עעעעאאאת דודייים, כלההההאאעעההעאא, וולאק, בואי אל גני!"

אבל מכל המהומה העדתית הזאת, משהו אחד תפס את תשומת ליבי, וזה היה הקאבק הגורף של הביטוי "שלא ברא השטן". חיש מהר התחילה לבעבע בי תיאוריה שגורסת שלא בכדי השתמש יהורם גאון באותו ביטוי נשכח, היו סבלניים איתי. לטענתי, גאון עושה כאן רפרנס ברור לשירו של ח.נ. ביאליק, "על השחיטה". ("נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן/עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן/וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!"). 

אם ב"על השחיטה" ממרר ביאליק על חוסר האונים של יהודי קישינייב אל מול הפרעות שביצעו בהם הקוזאקים, כך ב"אל השחיטע" הפרטי שלו, ממרר גאון על הפרעות שמבצעים ה"פרענקים" בזמר העברי של יהודי שנקינייב. ביאליק פונה בקריאה נרגשת לשמיים וקורא:
"אִם יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב , וַאֲנִי לֹא מְצָאתִיו". הצהרה דומה היה ניתן לשמוע השבוע ממנהלתו האישית של גאון שאמרה בפשטות: "הכותבים של היום, הם לא כמו פעם".

ביאליק אומר בייאוש: "לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם/וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם", וכאן בדיוק טמון ליבה של התאוריה. יהורם גאון תופס במוחו את ידם העורכת של עורכי המוזיקה ברדיו 91 fm כזרוע עם קרדום, שרק מחכה להנחית אותו עליו ועל חבריו הפרידמנים, ואת שוק המוזיקה הישראלית הוא רואה כגרדום שלו. אך לטענתו ,יום יבוא וייקוב דמם של המוזיקאים האשכנזים את התהום! ואז, הו אז, ידעו כל הפרצים ממשה ועד עמיר נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, שכמוה עוד לא ברא השטן! מוהא-הא-הא-הא!! זה מה שנראה לי לפחות... יש מצב שאני טועה.

ובנושא לגמרי אחר. השבוע, המבוא שלף את היומן ופינה לעצמו את ה-14 לאפריל. ה-14 באפריל, חודש בדיוק לאחר יום הפאי הבינלאומי, ראש השנה הבורמזי,  יום הולדתו של גיטריסט "דיפ פרפל" ריצ'י בלקמור (לא יום עם הרבה לידות מעניינות), תאריך פטירתו של ריצ'רד נוויל ה-16, רוזן וורוויק (מיתות מעניינות אפילו פחות). כל אלו מתגמדים אל מול המאורע ההיסטורי אשר עתיד להתרחש באותו 14 לאפריל שנת 2011, כשג'סטין ביבר יעלה על הבמה בגני יהושוע תל-אביב, יפתח את פיו ויוציא ממנו את המילים: "בייבי, בייבי, בייבי אוווו". 
כמו שאומרים (בינתיים אף אחד לא אומר את זה, אבל זה יבוא..):
"ה- 14.4, Bie-ber, or be Square!"

אין ספק שזה מאוד קל, היפסטרי ואירוני מצידי להיטפל למי שהוא פחות או יותר מושא הלעג האולטימטיבי. אליל הנוער הבינלאומי שלא יודע מה זה "גרמניה" (לראות ולא להאמין),מי שהקליפ שלו "Baby" הוא הקליפ בעל מספר הדיסלייקים הרב ביותר ביו-טיוב (1,062,111! רגע, 1,062,112), אבל מה אני יכול לעשות, זה כבר מעבר לשליטתי. אני לוקה במקרה קשה של ביברמאניה, BieberFever, איך שלא תרצו לקרוא לזה אני פיתחתי אובססיה כלפי הילדון הקנדי הזה..

יחד עם העובדה שהוא הקליפ השנוא ביו-טיוב, "Baby" הוא גם הקליפ הנצפה ביותר בהיסטוריה עם 484,000,000  צפיות!! תחשבו כמה ילדים אפריקאים אפשר להאכיל עם 484,000,000 צפיות?! זה בערך 464 מליון צפיות יותר משיש לחתול שמנגן בפסנתר, ופחות או יותר 484 מיליון צפיות יותר משיש לסתם אדם שמנגן בפסנתר.

האמת, קליפ חמוד. סוג של גריז, פוגש את Bad של מייקל ג'קסון, פוגש את המערכון של "ארץ נהדרת" עם הזאתי שמסנג'רת את ההורים שלה וההוא שכל היום באייפון. בינינו, אם הוא לא היה כזה ילד חמוד ומסופר למשעי, הייתי אומר שמה שהוא עושה שם לבייבי בהתחלה נראה קצת כמו הטרדה, לא? ומה הסיפור עם זה שחצי מחברי הכיתה שלו הם בני 30+?

כשירות למי שמתכנן להגיע להופעה, שכן מומלץ לצאת להקים אוהלים בגני יהושוע מתי שהוא בסביבות היומיים לפני, הכנתי שעון ספירה לאחור. אם כן, והיכונו לביברמאניה בעוד:


נתראה שם!

מקנדי אחד לחבורת קנדים אחרת, מכוכב (שבקושי) נולד, לחבורת נולדים שהם בקושי כוכבים, אלו הם ה-Born Ruffians. בעגה המקצועית (אם המקצוע שלך הוא לעגות דברים), רופיאן הוא נבל, פרחח ואדם לא אמין באופן כללי. בעגה המוזיקלית, הפרחחים מלידה הם להקת אינדי קלילה ומגניבה שעושים רוק חמוד שיורד בקלות בגרון ומשאיר טעם של שירים טובים. 

מדי שבוע כאן במבוא אני נקלע להתלבטויות קורעות, כאלה שגורמות לזו של סופי להיראות כמו הבחירה בין עוף לבקר. השבוע נקרעתי בין שני שירים אדירים של הרופיאנים, הראשון, בעל אחד הליינים הממכרים ששמעתי לאחרונה, השני עם קליפ מגניב. להבדיל מסופי, השיר שאני לא בוחר בו לא נשלח למשרפות באושוויץ.. אתם אפילו יכולים לשמוע אותו אם אתם רוצים, הוא נמצא כאן. השבוע נלך על הקליפ המגניב, אז קבלו את "הבלדה על מוס ברוס".



הרבה דברים אפשר להגיד על הקליפ הזה, "בלתי צפוי" הוא לא אחד מהם.



אז מה נסגר עם כל הסקנדינביות האלה ב'מבוא' לאחרונה?? זה התחיל עם  Robyn השבדית, (או שבעצם אולי זה בכלל התחיל כשאיקאה נשרפה?) המשיך עם שבדית נוספת בשם Lykke Li, משם גלשתי להאזנות מרובות ל- Fever Ray המגניבה, אבל יחד עם זאת, שבדית.
היה הייתה לי נערה, או שמה אומר, לה היה אותי
בחסותו של הבלוג "חסר תרבות"  התמכרתי ל-Domino היפייפה (!!) של סונדרה לרצ'ר הנורווגי, ואיך שכבר חשבתי שזהו, עכשיו הלב והאוזן שלי בוודאי סגורים רשמית בפני כל בני העם הנורדי באשר הם, הגיע האלבום הנהדר של Oh Land, נסיכת הפופ של ממלכת דנמרק!
אלבום פופ נפלא שמשלב בין מלודיות יפיפיות, קולה הנפלא של Oh (?) והפקה מוקפדת, עשירה בצלילים ובכלל לא שגרתית. במסגרת מה שכבר נראה כמסורת מבורכת האלבום ניתן להאזנה במלואו, רגע לפני שהוא יוצא, בהייפ משין. נשמע את השיר שפותח את האלבום, Perfection. נראה לי שמשחק מילים צולע על שם השיר כבר יהיה בגדר היסחפות, אז בואו נסכם פשוט שזה שיר ממש אבל ממש יפה.





עוד אלבום שיצא השבוע שייך למר. אלכס אברט, סולן להקת "האפסים המגנטים של אדוארד שארפ", שכיכב כאן במבוא לפני כחודש עם הסינגל הענק Truth. כאמור, זהו אלבום הסולו הראשון של אלכס שנקרא בפשטות "Alexander", ככל הנראה על שם המרצה שלי לחדו"א1.

בימים טרופים כשלנו, בהם מספיק להיות זמרת שבדית בוגרת חוג אלקטרוניקה במתנ"ס השכונתי בשביל שאיזה בלוגר יזיל עליך ריר, אברט מחזיר אותנו לפשטות עם אלבום פולק אמריקאי כהגדרתו. מלודיות פשוטות ויפות, זמר וגיטרה, כי הרי פעם זה כל מה שהיה להם. ואכן האלבום נותן מעין תחושה של קריצה לפעם, כשהאזנה לו מרגישה קצת כמו מסע בין אבות הרוק והפולק. לרגע נדמה שאלכסנדר הוא בעצם סיימון וגרפנקל (In The Twilight), פתאום אלכסנדר הוא ג'וני קאש (Old Friend), רגע, זה לא אלכסנדר, זה בכלל רוד סטוארט! (Bad Bad Love).

למי שכמוני נגנב מהסינגל Truth, מצפה אולי אכזבה קלה בכך שאף אחד מתשעת השירים האחרים באלבום לא מתעלה לרמתו. אך בסה"כ יש כאן אלבום יפה ואופטימי, שברגע שנשמעים צליליו האחרונים כבר מתחשק לשים אותו מההתחלה. אותה התחלה נקראת Let's Win ונשמעת ככה:


והנה צלחנו לנו עוד מהדורה של המבוא למוזיקה טובה. אשמח לשמוע מכם בתגובות מה אהבתם, את מי שנאתם, על מה דרכתם ושם של חיה שמתחילה באות הראשונה של שמכם. עד השבוע הבא, תשמרו על הראש שלכם, שיהיה במה לתת..


.

יום שבת, 5 במרץ 2011

ליידי גע בה

אזהרה- הפוסט הבא עלול להתפרש כגניבה מהאתר "לעז", אז הנה, שמתי קישור לאתר "לעז" ועכשיו זה בסדר.
הבהרה- המבוא למוזיקה טובה אינו מעודד כל סוג של מגע בנשים כנגד רצונם, בטח שלא ככה שלשה ימים לפני יום האשה הבין-לאומי! את כותרת הפוסט יש לקחת בהומור ולא כהמצלצה.

שבוע טוב קוראים וקוראות יקרים. שבוע טוב לאלתרמן, שבוע טוב חיים נחמן, שבוע טוב נפתלי-הרץ ושבוע טוב גם לך רחל! השבוע במבוא החלטתי לצלול לתוך אותה באר בלתי נדלית של תבונה אשר במילותיהם של שירי פופ. תרשו לי להסביר, בתור סטודנט סרגן (שזה בערך כמו תפרן רק עם חוטים עבים יותר) אני משתדל פעם בכמה זמן לעטות על עצמי סינר שחור, ללבוש חולצה עם כיתוב מטופש, וללכת להגיש המבורגרים במסעדת ה"בלאק" השכונתית.

כפי שבטח כבר דאגתי לציין כאן בעבר, לאותה מסעדת ה"בלאק" יש את אחת מרשימות ההשמעה הפחות ממוצלחות, אך מדי פעם, כשהאוזן זועקת לקצת שבירת שגרה מאותם להיטי פופ שכבר דבקו בי כמו מסטיק לשיער, אני מוצא את עצמי נותן את הדעת למילים של אותם שירים, ולפתע נגלה בפני עולם חדש ונפלא.

קחו לכם לדוגמא שעת ערב מוקדמת. זהו בדיוק הזמן לאותם הורים רצצוצים, שעברו שבוע קשה של עבודה, לשחרר קצת את הרצועה מהזאטוטים ולתת להם לשחק במשחק הילדות האהוב "רוץ בן-סוסי, רוץ בין רגלי המלצר, רוץ בבקעה, טוס לבר". באותם רגעים שלווים, בעוד אני מדלג מעל איזה ילדון זב חותם עם שתי כוסות גבוהות של תה רותח בידי, אני מצליח לשמוע בוקעות מתוך הרמקולים את השורות הנהדרות:

בוא ונעשה קצת כיף, הקצב הזה הוא חולה
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך
אל תחשוב יותר מדי, פשוט תשלוף אותו
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך. 

או אולי זה דווקא בקטע הבלדי של השיר (לא החציל, הבלדה) בו גאגא שוטחת בפני הסועדים את הדימוי המטריד הבא:

אני רואה אותך עומד ובוהה מצידו השני של הרחוב
עם חיוך מרוח על פיך וידך על ה-הא שלך!

לא פעם כשאני ניגש בסוף הארוחה לתיבת ההפתעות לשלוף משם איזה משתיק ילדים בדמות סביבון מאיר או איזו קובייה הונגרית, אני נתקל בבקשה התמוהה: "סליחה, אפשר לקבל אולי מקל דיסקו במקום?".
או שלעיתים אני מדמיין לעצמי את הדרדק הניגש להוריו, אשר שקועים מדי במלאכת ההאבסה מכדי להקשיב לו ואומר: "אמא, אבא, גו-גו-ליידי-גא-גא, כבר סיפרתי לכם על החבר החדש שלי מהגן? זה שעומד בכל בוקר בצד השני של הכביש, עם חיוך על פניו וידו על ה-הא שלי".

ואם כבר עוסקים בליידי שהיא לא ממש ליידי, אז נשמע להקה שמתיימרת להיות הטלויזיה שברדיו, אבל את הסינגל מאלבומם החדש שבדרך היא בכלל הוציאה באנטרנט. אם כן, אלו הם TV on the Radio, שאלבומם החדש צפוי לצאת ב-12 לאפריל. הנה לכם להקה שעשתה באלבומם האחרון את המעבר מ"הלהקה שכל אחד אוהב שיהיה לו על האיי-פוד, אבל אף אחד לא באמת ממש אוהב לשמוע", למעמד של יקירי הקונצנזוס. המעמד המיוחד הזה של להקות שזוכות לקבל את תו איכות המבקרים בד בבד עם השמעות בגלגל"צ, דוגמאת רדיוהד או בערך כל דבר שדיימון אלברן נוגע בו. 


אז אני מודה שגם לי ישבו שני האלבומים הראשונים של טי.וי.און.מיי.איי-פודיו, להם הייתי מאזין בעיתות נדירות כשגם אלו היו די מאולצות. (כאשר אני מרשה לעצמי להתעלם מאלבומם הראשון שיצא בהוצאה עצמית ונושא את הטייטל המגוחך Ok Calculator). מאלבומם האחרון Dear Science משנת 2008 כבר ממש לא התעלמתי, ובאף אחת מעשרות האזנותיי לו לא היה דבר מאולץ, פשוט כי הוא היה מצויין! פופ-רוק ממכר עם סאונד אלקטרוני מגניב והפקה מיוחדת במינה כמו שרק טי.וי יודעים לעשות.

הסינגל החדש Will Do מתוך האלבום שישא את השם "תשעה סוגים של אור" נשמע בערך כמו תשעה סוגים של אותו דבר, מה שמבחינתי הוא בסדר גמור. הנה הוא בהשמעת בכורה במבוא למוזיקה טובה.



את השיר הבא, שהוא שיתוף פעולה בין מוכר הפיצוציה/מפיק דויד גואטה לבין הפוקימון/ראפר אייקון, אני רואה מתנגן ברקע בזמן שעוד איזה זוג מנסה להנות מארוחת ערב רומנטית. בעוד הבחור אוחז בידי חברתו ומסתכל לה עמוק בעיניים, רמקולי הבלאק מדקלמים איתו את השורות הרומנטיות הבאות:

היא לא דומה לאף אחת אחרת, לעולם לא תוכל להשוואתה לשרמוטה השכונתית שלך,
אני מנסה למצוא את המילים לתאר את הנערה הזאת, אך מבלי לפגום בכבודה.

לבסוף הוא גם מצליח למצוא את אותן מילים חמקמקות והן הולכות כך:

לא רק בלונדינית
".Damn, you'se a sexy bitch, so sexy bitch"

לא יודע מה אתכם, אבל אני מצליח לראות כאן לפחות "תשעה סוגים של עיוות". כשג'ון לנון ראה נערה יפה עומדת בצד השני של החדר הוא שר עליה שאיך שהיא נראית זה מעבר לכל ניסיון להשוואת. כשאייקון רואה עלמת חן הדבר הראשון שהוא עושה זה להשוואת אותה לשרמוטה השכונתית. האם בדור ה-Y השרמוטה השכונתית נהיתה סטנדרט היופי? ובאמת דויד, לא שאי פעם ראיתי בך משורר דגול, אבל אם כבר חיפשת מילים פואטיות לתאר בחורה מבלי לצאת חסר כבוד האם: "לעזאזל, את כזאת כלבה סקסית": זה באמת הכי טוב שמצאת?



השבוע החלטתי שהגיע הזמן לתת שמיעה רצינית למי שבחודשים האחרונים הפך לכזאת פצצת הייפ שאפילו במערכת '7 לילות' שמעו עליו, קוראים לו James Blake. ג'יימס בלייק הוא מלחין/די.ג'יי/מפיק מוזיקלי שבשנה האחרונה שוטף את הבלוגוספירה עם הסאונד הייחודי שלו ולפני כחודש הוציא את אלבום הבכורה שלו שנושא את שמו שלו.

את השמיעות הראשונות אני יכול לסכם בעיקר כמבלבלות. זה מטוס? זאת ציפור? זה R&B? זאת מוזיקת סול? זאת מוזיקת מועדונים? מוזיקת זיונים? מה זה?? לרגעים נשמע כאילו מישהו שלח את Massive Attack, שבין כה וכה רגועים מספיק, להירגע קצת בפינה, ברגעים אחרים נשמע כאילו מישהו הכניס את רופוס ויינרייט למערבל מוזיקה אלקטרוני.

בין אם מטוס, ציפור או סופרמן, המוזיקה מלאת נשמה, הסאונד נשמע רענן ולא ממש דומה לשום דבר אחר מסביב. בלייק משתמש בקולו כעוד כלי בארסנל הכלים ויוצר בעזרתו שכבות של עוצמה מלודית, הסינטיסייזרים עוטפים והקצב רך ונגה. לפעמים המוזיקה שוככת ואנו נותרים עם קולו הרועד של בלייק, כאילו מעיין שקט שלפני הסערה. אבל העניין הוא, שאין סערה. האלבום כולו ליווה אותי במעיין תחושה שהמוזיקה רוצה להתפרץ החוצה אבל מישהו לא נותן לה.
סערה או לא סערה, האלבום של בלייק הוא פיסה שלמה ויפה של מוזיקה, שמחינתי בהחלט מודיעה שנוסף לנו עוד שם חדש לעולם שיהיה מעניין לעקוב אחריו.

מתוך עצלות להעלות ליו-טיוב את השיר שבאמת רציתי לשים, וגם בשל אהבתי ללהיטים, קבלו את הלהיט של הדיסק שהגיע אפילו לגלגל"צ ונקרא Limit To Your Love.




אבל השיר שגורם לי מדי שבוע לשמוט את הלסת ולהגיד O-M-G, נקרא לא אחרת מאשר: "OMG" מאת הראפר אשר.
"הו-ה'-שלי" נקרא באנגלית "Oh My Gosh" כנראה כדי לא להעליב את החלק ירא השם של הציבור האמריקאי. שיר אהבה קלאסי שמתאר סיפור אהבה פשוט. הכל התחיל כשאשר ראה  את שורטי מענטזת על רחבת הריקודים וחשב לעצמו:

בובה יש לה תחת כמו: פאו,פאו,פאו
מותק יש לה ציצים כמו: וואו, או, וואו.

עכשיו כאילו לא מספיק שמר. אשר אחראי לאחת השורות הנבובות ביותר ששמעתי יוצאות בצורה של שירה, אז גם מסתבר (בחסות הבלוג Bitchfork שהוא אגב, שם גאוני!) שהשיר "אוי-ויי-זמיר" הוא בכלל גנוב!

את הלהקה שרציתי לסיים איתה אני כבר אשמור לשבוע הבא, ואשאיר אתכם עם ההוכחה החותכת שאת "אבינו-מלכי-נו" כתב בכלל לא אחר מאשר הומר סימפסון!




עד השבוע הבא. תכינו לעצמכם כוס תה חמה, קחו איזה ספר שירה טוב, ושימו בפול וליום את האלבום של ליידי גאגא!





לייק בפייסבוק

יום שבת, 26 בפברואר 2011

זהו פוסט אחרי מלחמה

*נ.ב, אבל מהסוג שנמצא למעלה- אם עד היום קרבכם בערו מרוב רצון להגיב על משהו כאן ב'מבוא', אבל נבצר מכם משום שאף אחד מעשרת חשבונות הגוגל שלכם לא התאים, אז מהיום כל אחד יכול להגיב! קדימה, אני מצפה לראות כאן הרים של ספאם ופרסומות לאתרי סקס!!1

שבוע טוב קוראים וקוראות! עכשיו לכשסיימנו עם החלק של חיינו שקדם ליציאת אלבומם השמיני של רדיוהד; וכדי שנוכל להתקדם הלאה עם המשך חיינו לאחר יציאת אלבומם השמיני של רדיוהד, אפתח בכמה מילים על אלבומם השמיני של רדיוהד, הלוא הוא The King of Limbs.

תקציר הפרקים הקודמים: רדיוהד הוציאו אלבום חדש. אנשים מסוימים אהבו אותו, אחרים פחות, חלק זעקו "המלך הוא אובר-רייטד", ואילו אצל אחרים רק התחזקה התחושה שרדיוהד הם ילד הזהב שלא יכול לטעות. מה שבטוח הוא שרבבות אנשים מכל קצות הרשת דשו בו, ניתחו אותו עד דק ועיטרו את קירות הפייסבוק שלהם בשירים מתוכו.

אני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה אנשים רבים כל כך עסקו בשחרורו של אלבום חדש. לא כש- LCD Soundsystem הוציאו את השלישי שלהם, בטח לא כש- Braids, או Warpaint המדהימים הוציאו את אלבומי הבכורה המצוינים שלהם. אם לקחת משהו טוב מ- King of Limbs זה יהיה חייב להיות זה: לרגע היה נדמה שהוא עורר רבים מתרדמתם המוזיקלית והפנה את תשומת הלב לכך שיש עולם שלם של מוזיקה חדשה שכדאי לתת עליה את הדעת.

עד כאן עם דברים חיוביים, כי בכל הנוגע ל"מלך הגפיים", אין לי יותר מדי כאלה.

רדיוהד מעצם היותם רדיוהד, כלומר הלהקה שהביאה לנו כמה מהאלבומים הקלאסיים של האלף הנוכחי ושינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי איך צריכה "להראות" מוזיקה, הרוויחו מעמד מסוים. מעמד כזה שמקנה להם את הכבוד כך שגם אם יוציאו אלבום שיהיה נגיש בערך כמו מזכירת המחלקה שלך ביום ההרשמה לקורסים (לאלו מכם שלא דוברים 'סטודנטית', הכוונה היא: כלל לא), לא יקום אדם שיעז להעביר ביקורת לפני שהוא חרש את האלבום מכל צד אפשרי (יש רק 2) ווידא שלא מסתתרת איזו פנינה של פעם בדור שהאוזן מתחילה להבין רק מההאזנה הרביעית ומעלה ורק בין 14:00-16:00.

עכשיו משכל הפינות שלי סגורות (עד שלא תגיבו לי אחרת) אני מרשה לעצמי להסיט הצידה לרגע את קליפות הביצים שכל מבקר מוזיקה פורש לרגליו כאשר הוא מתיישב לבקר אלבום של רדיוהד ולהגיד: אני חושב שהאלבום האחרון שלהם לא מחדש הרבה, לא נותן בראש בכלל, שהלחנים שלו עייפים ושבאופן כללי הוא פשוט די משעמם.

יש בעולם הפופ מושג שנקרא Hook. הוק, או וו, הוא איזה שהוא קטע, רעיון, ריף גיטרה או כל דבר אחר שגורם לאוזן להיתפס על שיר. "מלך הגפיים" הוא אלבום נטול ווים. אף שיר לא זועק "תשמיע אותי שוב!", אף מנגינה לא נשארת בראש לאורך זמן. לעזאזל, אף לא פעם אחת לאורך כל האלבום מרים תום יורק את קולו לדציבלים שיגרמו למישהו בספרייה ציבורית לסנן לעברו איזה  "שששש" מנומס!

נראה שלתשומת הלב המרבית באלבום זכתה ההפקה, עם דגש על הקצבים, שבאמת מאוד מגניבים. אבל עם הפקה מוקפדת ומקצבים מגניבים לא הולכים למכולת, בטח לא כשעל סל הקניות האקולוגי מבד שלכם מתנוסס הלוגו "רדיוהד". נדמה שאפילו השיר הכי מלא באנרגיות בכל האלבום, הסינגל Lotus Flower, היה עשוי לזכות לפיהוק קל בכל אלבום אחר של רדיוהד.

הו תמימות הנעורים.. כמה הייתם משלמים על תענוג כזה היום?
כמו בהתפרקותם של נישואים, תחילה נעצבתי לנוכח ההבנה שככל הנראה היחסים ביני לבין רדיוהד הגיעו לקיצם. אבל אז הבנתי שמגיע הרגע בכל מערכת יחסים עם להקה, בייחוד כזאת שנמשכת כבר מעל ל-15 שנה, שצריך להגיד תודה על הזכרונות החמים ופשוט לשחרר.


אז תודה רדיוהד, על כל אותם ימים חורפיים בהם העזתי להגיח אל מחוץ לחיק הפוך רק בשביל ללחוץ פליי על המערכת ולהתמוגג לצליליו העוטפים של 'אמנזיאק', בזמן שבחוץ הגשם מכה על החלון. תודה על כל הפעמים שמלאתי ריאותי אוויר וצעקתי ביחד עם תום יורק:

"You don't remember! You don't remeber! Why don't you remeber my name?!"

תודה על שנתתם לי את "Just", רק כדי שאוכל לטבוח בו בערב כישרונות צעירים בתיכון. אמנם הביצוע היה מזוויע, אבל באותם רגעים לא היו בעולם רוקסטארים גדולים מאיתנו!
מי יודע רדיוהד, אולי עוד ניפגש ברחוב עוד כמה שנים, באלבומכם התשיעי, נחליף מבטים נבוכים, אני אבין איזו טעות עשיתי ואפול על ברכי ואתחנן שתיקחו אותי בחזרה. או שפשוט תבואו להופיע בארץ, ואז אני מבטיח לסלוח על הכל : )


וכעת, עוד כותרות.

השבוע, העיר באר שבע נשמה לרווחה ומילאה ריאותיה ברבבות סטודנטים אשר שבו רעננים מחופשת הסמסטר. כן, כאן בבאר שבע יש דבר כזה שנקרא חופשת סמסטר. אותם סטודנטים שבים נדהמו לגלות
(או לפחות אני נדהמתי לגלות בשמם) שאותה ריאה באר שבעית היא כעת ריאה ירוקה! שכן רחובות שיכוניה היו מעוטרים עתה בשורה של פחי מחזור כחולים וחדשים בעלי הכיתוב השנון:

מיאו, פח זבל
"מהפחך המחזור בבאר שבע!"

עיניכם הקוראות! באר שבע, העיר שבה פחי הזבל נמצאים בעיקר על תקן מלונה לחתולים, הולכת לעבור מהפך מחזור. אם היו שואלים אותי הייתי מציע שהשלב הראשון במהפכה יהיה שאנשים יתחילו לזרוק את הזבל שלהם לפח הזבל, להבדיל מבכל פינת רחוב ותחת כל עץ רענן. שנית, היות והפחים הנ"ל הם פחים למחזור נייר, הייתי מציע שהשלב השני יהיה שערימות הפליירים של "שופרסל", "מגה" או "מחסני ממן" יגיעו ישירות אליהם, במקום לתיבת הדואר שלי!


כך או כך, אני מאחל לבאר שבע רק הצלחה עם מהפכת המחזור שלה. מי יודע, אולי מבאר שבע יראו וכן יעשו וכך גם מרצים יוכלו להפסיק למחזר בדיחות, גלגל"צ למחזר שירים ועם ישראל למחזר את מנהיגיו.

עד שזה יקרה, אולי כדי שנשמע קצת מוזיקה.



לא, זוהי לא רותם סלע, המציגה היא זמרת שבדית העונה לשם Lykke Li, שם שבשביל לבטא אותו כהלכה כנראה תדרשו להשתמש בצרור אותיות שבדיות שכאילו נראות כמו אותיות באנגלית, אבל בעצם יש להן כל מיני מוזרויות כאלה...
על השיר והקליפ דנן מספרת לייקי שהוא בא לתאר את מלחמת המינים העיקשת המתנהלת בכל יום בין גברים לנשים כשלטענתה: "ידן של הנשים בסוף תמיד תהיה על העליונה שכן להן תמיד יהיה את 'כח הכוס'". לייקי לי מוציאה אלבום חדש, שני במספר, ביום שני הקרוב והוא ניתן כרגע להאזנה חופשית בחסות, איך לא, ה-Hype Machine. השיר הזה זכה לרימיקסים של Beck כמו גם של מייק די מה-Beastie Boys, אבל בינינו, אף אחד מהם לא מזהיר..


עוד דברים שלמדתי השבוע:

אם תכתבו http://mavole.blogpsot.com/ במקום http://mavole.blogspot.com/ תגיעו לאתר שכותרתו היא לא פחות מ: Mega Site of Bible Studies and Information! תחילה מעט הטריד אותי שה"מגה אתר ללימודי תנ"ך ולמידע כללי" רוכב בצורה כה גסה על גבי התפוצה המאסיבית של הבלוג הזה, רק מחכה לטרף קליל האצבעות שיפול קורבן לסיכול האותיות הגורלי הזה אשר בסופו של תהליך ישלח אותו, מצויד בתשובה, לחיקה החם של הנצרות.
אך לאחר שקראתי שם "עדות מדהימה" המוכיחה שהתנ"ך הוא בעצם אמת לאמיתה, ועוד כמה נבואות מעשירות בנושא קנוניה רוסית וערבית לכבוש את אדמות ישראל וארה"ב, ועוד קצת על הסכנה התמונה בנישואים חד מיניים, התרציתי, והחלטתי לחכות ולראות לאיפה יוביל הקשר החדש הזה בין המבוא למוזיקה "טובה" לבין ישו ה"נוצרי".

בגלל שהפוסט הזה כבר התארך יתר על המידה, נסיים עם שיר שיסכם בשבילנו קצת את העניינים. אם דיברנו על ישו הנוצרי, שנצלב בכדי לחפות על כל חטאינו, אז שם הלהקה הבאה הוא Small Sins. אם דיברנו על מחזור, אז שם השיר הוא Deja Vu; ואם דיברנו על Hook'ים, אז לשיר הזה יש אחלה הוק.


זהו להשבוע. עד השבוע הבא, תנו בראש, תאמצו את ישו הנוצרי כמושיעיכם ואל תשכחו לזרוק את כל פסולת הנייר שלכם לפחים הכחולים הגדולים!