יום שישי, 20 בדצמבר 2013

עבדים מהזן החדש Kanye West - New Slaves



שלום לקוראי היקרים! אני לא חובב גדול של רשימות סוף שנה (לכתוב אותן ז'תומרת...) אז החלטתי במקום להמשיך במסורת תרגומי השירים שאני מפתח כאן לאחרונה, ולתרגם שיר שבוודאי יופיע בלפחות כמה מאותן רשימות סוף שנה. Kanye West - New Slaves, מתוך האלבום Yeezus שיצא השנה ואפילו זכה לביקורת כאן במבוא!


    קניה ווסט - עבדים מהזן החדש

    כשאימי גדלה זה היה בדור
    בו מים נקיים היו נחלתם של בהירי העור.
    כמעצב בגדים לא קיבלתי שום עזרה
    אלא שהם לא היו מרוצים כל עוד לא קטפתי בעצמי את הכותנה.

    תבינו, יש גזענות כלפי כושים עניים שאומרת
    "אל תיגע בשום דבר!"
    ויש גזענות כלפי כושים עשירים שאומרת
    "בבקשה תכנס.. תתרשם מהמבחר"
    "במה תחפוץ, מכונית בנטלי? מעיל פרווה? שרשרת יהלומים?"
    "תאמיני לי, כל הכושים האלה... רוצים את אותם הדברים"

    פעם זה היה רק השחורים, עכשיו כולם במשחק
    משעבדים את כל המשכורת על איזה תיק מעצבים נחשק
    עבדים מהזן החדש...

    תראו, יש אנשים שהם מנהיגים, ויש את ההמון
    ואני מעדיף לצאת שמוק מאשר לקבל אחד בגרון
    כן, יש מנהיגים, ויש את ההמון
    ואני מעדיף לצאת שמוק מאשר לקבל אחד בגרון

    לא תקנו אותי עם מכוניות פאר,
    מה שבזין שלי, אני אומר
    אנחנו העבדים החדשים
    הדם שלנו מרוח על העלים
    הדם שלנו מרוח על השטרות
    הדם שלנו מרוח על השקלים
    אנחנו העבדים החדשים
    הדם שלנו מרוח על העלים

    ממטירים עלי שנאה
    ומצפים שאני אדבר בטונים נעימים?
    'זדיין אתה, והתאגיד שלך
    אתם לא שולטים לי בחיים!
    כי אני יודע שאנחנו העבדים החדשים,
    עבדים מהזן החדש.
    אני הולך לדפוק פה מהומת אלוהים
    ולהבעיר את המגרש

    אני יודע שכוס לא בא בחינם,
    אבל אני לא מוכן לשלם כמו כולם
    זורקים עלי חוזים, אומרים "תחתום פה"
    אתם לא יודעים שכושים לא יודעים לקרוא??
    אבל תוסיפו גם איזו טבעת יהלום? הכושי יגיד
    "חיים רק פעם אחת... נתחום!"

    אבל אני יודע שאנחנו העבדים החדשים,
    אתם לא יכולים למכור לי שקרים
    אתם לא יכולים עלי, אני גדול עליכם
    אני אעבור עם המשפחה לחו"ל הרחק מהעדשות שלכם

    אז אם אתה עובד בעיתון
    יאללה בוא, אני אשבור'ך ת'מיקרופון
    מנסה למכור לי זיוני שכל על שלום וביטחון
    ובנתיים רשות בתי הכלא
    בשיתוף עם המועצה למחלמה בסמים
    ממלאים את בתי הכלא בכושים כדי ליצר קצת עבדים חדשים

    הממשלה מפריטה את בתי הכלא
    בוא מהר לקחת לעצמך חתיכה!
    ואז תוכל לשבת בבית הקיץ שלך
    להתרבב על איך דפקת קופה

    זין עליך ועל הווילה שלך בצהלה
    אני הולך לזיין את אישתך
    אני אגמור לה על הסליקון בחזה
    ואת השאר בתוך הפה

    אז תגבירו את הווליום עד הסוף
    כי באתי לחרב ולשרוף
    באתי לאוורר את הזוהמה
    עכשיו נראה אתכם אומרים מילה


יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

לא רלוונטי, ולא במקרה... M.I.A - Mathangi. ביקורת

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קרנינה" במשפט: "כל המשפחות המאושרות הן דומות. המשפחות האומללות, אומללות כל אחת בדרכה". חשבתי על המשפט הזה בעודי ניגש לכתוב עוד ביקורת אלבום לא חיובית במיוחד. למה רוב הביקורות שאני כותב כאן הן שליליות? הרי יש המון אלבומים מעולים שאני שומע כל הזמן! למה אני לא כותב עליהם??
ולטולסטוי התשובה, כל האלבומים הטובים הם דומים. האלבומים הרעים, רעים כל אחד בדרכו. חוץ מזה שביקורת ארסית היא תמיד יותר כיפית לכתיבה!

בדומה לאתר "כבר תקפו?" שעלה בסמוך לדיבורי התקיפה בסוריה, האתר has it leaked? משרת פונקציה פשוטה מאוד שעונה על השאלה האם אלבום מסויים כבר דלף לרשת. התשובה לגבי Mathangi, אלבומה הרביעי של M.I.A היא..... כן!
M.I.A היא סוג של גיבורת ילדות מבחינתי, בלי צחוק. כבר שפכתי עליה לא מעט מילים כאן.

עם כל הכבוד (הרב) לאמניותת כג'ניס ג'ופלין, או פטי סמית', M.I.A היא בלי צל של ספק הבחורה הכי מגניבה שאי פעם עשתה כאן מוזיקה. עד כמה היא מגניבה? השם שלה הוא פאקינג ראשי תיבות!!

M.I.A פרצה לעולם בשנת 2005 עם אלבום הבכורה (שנקרא על שם אביה) Arular, בו היא הכתה בעולם שפשוט לא ידע איך לאכול את הלהיטים האלקטרונים שלה, שלוו בביטים חדים וטריים, שלוו בטקסטים נוקבים על החיים בתור פליט סרי לנקי באנגליה. ב-2007, כשלכולם היה ברור שהיא לא תצליח להתעלות על אלבום הבכורה המעולה, ענתה M.I.A למבקרים עם האלבום (שנקרא על שם אמה) Kala שנבחר באותה שנה לאלבום השנה של המגזין Rolling Stone, ובצדק.. הוא מעולה.לאלבומה הרביעי מרשה M.I.A לקרוא על שם עצמה, Mathangi, או בשמה המלא Mathangi Arulpragasm, או மாதங்கி 'மாயா' அருள்பிரகாசம் בטמילית למי שמעוניין (וויקיפדיה נותן, ואני לוקח).

 הטענה העיקרית של מבקרים כלפי אלבומים היא שאין בהם שום חידוש, שם התקדמות של האמן. סה"כ טענה לגיטימית, למרות שזה לא הפריע ללהקות כמו ארקטיק מאנקיז או פראנצ פרדיננד לעשות בדיוק את אותו הדבר המעולה שוב ושוב. הטענה שלי כלפי האלבום האחרון של M.I.A היא שהוא גם נשמע בדיוק אותו דבר כמו מה שהיא הוציאה לפני 6 ו-8 שנים (שנות דור במונחים מוזיקאליים!) וגם שזה נשמע הרבה פחות טוב!

רוב האלבום מרגיש כאילו M.I.A מנסה לפצות על חוסר בניצוץ מוזיקאלי בשירים שמתאמצים ממש ממש חזק להיות אנדרגראונד. כמו הדבר הזה, שמעלה את השאלה: מה זה?!

 

 ברגעים מסויימים השירים כל כך מחתרתיים וכל כך-In your face, שהם מצליחים לטשטש את זה שהם נטולי שיאים ודי משעממים. זה מספיק כדי להחזיק להיט ביו-טיוב, אבל לא אלבום שלם. האלבום שופע בהפקה מזרחית שמספקת כמה רגעים די מוצלחים כמו YALLA או שיר הנושא Mathangi שהוא בגדול רשימת מכולת נותנת בראש של אזורים מוכי חולי ומלחמה. 

קשה להאשים את M.I.A... להישאר רלוונטי על פני קרוב ל-10 שנים בימינו, כשכל ינוקא מחוצ'קן שיושב כל היום בבית עם אורגן ומחשב יכול להוציא טראק שיסחרר את הבלוגוספירה, זה ממש לא קל. וכשאתה אמן שלהיות פורץ דרך זה הקטע שלו, כמו M.I.A, זה עוד יותר קשה. וזה אפילו עוד יותר קשה כשאתה צריך לטפל בילד בן 4 בזמן שאתה מנסה לפרוץ דרך בין כל אותם ינוקות.

ואולי M.I.A כבר לא ממש רלוונטית, אבל את זה שהיא הבחורה הכי מגניבה שמסתובבת שם בחוץ עדיין אי אפשר לקחת ממנה. נשאיר אתכם עם Attention, אחד הביטים היותר מגניבים מהאלבום. תפתחו ביו-טיוב, כי VEVO נבלות...


יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

שני מיקסטייפים וגעגוע

שלום לקוראים והקוראות היקרים! אני רוצה לנצל את הפוסט של היום כדי לחלוק איתכם שני מיקסטייפים שאני חורש עליהם לא מעט לאחרונה. אגב למי שתוהה מה ההבדל בין מיקסטייפ לאלבום, אז ככה:
מיקסטייפ זה השם שאמנים אלמוניים נותנים לאלבום הראשון והמעולה שלהם, לפני שהם מקבלים כמויות עצומות של הייפ, ואז מוציאים מה שנקרא "אלבום", שהוא לרוב די צולע ונותן לדושים יומרניים את האפשרות להגיד:
"אין, הוא הגיע לשיא שלו במיקסטייפ..."
אבל היום אנחנו מדברים על מיקסטייפים, והם ממש מעולים!

ה(כבר לא) אלמוני הראשון שלנו היום בחר בשם שלא מפרגן לכם שתסיקו את זה לבד מהאזנה למוזיקה שלו, והוא Chance the Rapper.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים והצילום מסך הזה מתוך Google Trends מספר את הסיפור של "2013, השנה של צ'אנס דה ראפר". הבחור הזה לכמויות אדירות של הייפ, שיתף פעולה עם כל ילדי הפלא של עולם ההיפ הופ (Childish Gambino, Kendrick Lamar, Action Bronson, Lil' Wayne) ואפילו עם ילד פלא אחד בשם James Blake!

על הדרך התמונה הזאת גם מספרת את הסיפור שעד שאני מגיע ללכתוב על מישהו במבוא זה נותן לדושים יומרניים את האפשרות להגיד:
"טוב שהוא נזכר, אולי הוא רוצה להקדיש פוסט לעלייתה  המטאורית של אלמונית בשם סוזן בויל על הדרך??"

מרפרוף בערך הוויקפדיה שלו, למדתי שצ'אנס נולד בשנת 93, מה שגרם לי להרגיש קצת זקן, ושהאלבום הראשון שהוא קנה בחייו היה The College Dropout של קניה ווסט, מה שגרם לי להרגיש קצת עלוב, כי שלי היה Bad Hair Day של "Weird Al" Yankovic..
אבל צ'אנס הוא פשוט מסוג המוזיקאים שגורם לך להרגיש כל כך מגניב שאתה שומע אותו, וכל כך לא מגניב מזה שאתה לא מגניב כמוהו. ביקשתם דוגמה? ל-Intro של המיקסטייפ שלו קוראים "Good Ass Intro"!! צ'אנס מראפרפ על ביטים ג'אזיים קלילים כמו נוצה מלווים בהגשה הטריה, הקלילה והלא שגרתית שלו.
אז הינה "פתיח טוב אחושרמוטה" מאת צ'אנס הראפר. המיקסטייפ המלא נקרא Acid Rap והוא זמין בסניף היו-טיוב הקרוב לביתכם.



עוד מיקסטייפ נהדר שיצא השנה (ולא נכתבה עליו כמעט מילה ברשת! תודה לעומר על ההיכרות...) הוא של צמד הראפרים כהן@מושון הלוא הם מיכאל*(כהן + מושונוב) (כן כן, הבן של...) ביחד עם די.ג'יי וולטר על הביטים והוא נקרא "חרוימל'ה מכוכב משה".

המיקסטייפ מלא בביטים הטובים ביותר שאי פעם יצאו מרחם בצבע כחול-לבן! גדוש בסימפולים נהדרים של גדולים וטובים כפליינג לוטוס וקפטן מרפי מכוסים במילים החדות של הצמד. השיר שבחרתי לשים לכם הוא סימפול של "שיר השיכור" של ג'ו עמר, ואני יודע שזה עלול להחזיר אותכם כמה שני אחורה אבל, זה שיר סודי! כן כן, מהאלה שמתחילים אחרי דקה של שקט בסוף השיר האחרון באלבום... 

באמת שאם אי פעם פיקפתם בבחירות שלי בעבר אז עכשיו זה לא הזמן. המיקסטייפ הזה ענק, ואני חורש עליו כבר כמה חודשים! אפשר לשמוע את כולו בסאונדקלאוד או להוריד אותו במחיר של לייק בלבד כאן. מפציר בכם לעשות אחד מהשניים...

אז לכל מי שמוצא את עצמו מדי פעם בוהה בחשיכה עם ליטר וחצי מים, הנה "שיר השיכור".


אה כן, אין פה געגוע.. מצטער.

יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

ביקורת אלבום : of Montreal - Lousy with Sylvianbriar


שלום קוראים יקרים וקוראות יקרות! נכון, המבוא למוזיקה טובה הוא כבר לא בלוג המוזיקה החצי מתפקד שהוא היה פעם. אבל היי, of Montreal הוציאו אלבום חדש ומשהו בי אמר לי שאני חייב לזרוק עליו כמה שורות.. אז הנה הן:

למי שטרם נתקל, of Montreal הם שועלים די ותיקים בסצינת האינדי. האלבום האחרון שיצא רק לפני חמישה ימים מהווה את ה 12 (!!) במספר של החבורה הזאת. טוב, אולי חבורה זאת לא המילה המתאימה ביותר לתאר את of Montreal...

כן, גנבתי את התמונה מ'הארץ'
כמו שהג'ירפות הם לגלעד כהנא, הדורז היו לג'ים מוריסון או הפרלמנט הסובייטי של שנות ה-30 היה לסטאלין, of Montreal הם להקה של אנשי קש שמטרתם הבלעדית היא לספק מוזיקת רקע לשגעונות של המנהיג הטוטאליטארי שלהם. לאיש הפלדה של ה 'על מונטריאולים' קוראים קווין בארנס ובניגוד לפרלמנט הסובייטי, הוא יודע לכתוב שירים ממש טוב!

אני אתחיל ואומר שהאלבום, Lousy with Sylvianbriar שמו, ממש טוב. אחרי שלושה אלבומים שהיו רחוקים ממדהימים, הלהקה קיבלה החלטה מושכלת ומוצלחת לחזור לשורשים שלהם, שהם כתיבת שירי פופ ממש טובים. הכיוון הוא מעט יותר פולקי/סיקסטיזי מהרגיל, אבל אי אפשר לטעות בשאלה למי האלבום הזה שייך. המלודיות היפות בייחודן (שזה טיפה שונה ממיוחדות ביופיין..), ההרמוניות הנקיות, הכל שם.

ולמרות כל זה, אני לא בטוח שהאלבום הזה ישאר איתי יותר מדי זמן בפלאפון. דבר ראשון, כי נשארו לי רק איזה 300 מגה פנויים!! אבל הסיבה השניה היא, שהוא פשוט לא מושלם כמו שכמה מהאלבומים של המונטריאול ידעו להיות. בפוסט הקודם שכתבתי עליהם, תיארתי את הקריירה של הלהקה כפעמון גאוס. הפעם עלה לי לראש דווקא מושג אחר מעולם הסטטיסטיקה שנקרא 'רגרסיה לממוצע'. הרעיון הכללי הוא שבמדידות חוזרות של אותה תופעה, הערכים יטו להתכנס לכיוון הממוצע. למישהו שקיבל ציון מטורף בבחינה מסויימת יהיה קשה לשחזר את ההישג הזה בכל בחינה נוספת, פשוט כי ערכים חריגים הם.... נו, חריגים.

ל of Montreal היו שני אלבומים חריגים באיכותם מה שגורם לכך שהציפיה של הקהל שלהם (או לפחות שלי) מכל אלבום חדש בחיים לא תמומש. לפחות הם לא בחברה רעה.. בין הדוגמאות הקלאסיות לתופעה הזאת במוזיקה אפשר למצוא אמנים כמו Radiohead או M.I.A.

אבל אם נשים רגע בצד את הפולניה שלי, יש כאן אלבום ממש טוב. אם כבר שמעתם את השניים האחרים שקישרתי כאן, לכו תשמעו אותו, אם לא, למה אתם מחכים?! הם ממש חריגים באיכותם!

מה שבעיקר תפס אותי באלבום הן המילים המקסימות באקסצנטריותן (שזה לא בדיוק כמו אקסצנטריות במקסימותן..). ובגלל שהביקורת הזאת כבר טיפה מתארכת אני אסגור אותה עם ציטוט קטן מבלדת השנאה לנערה היפסטרית, Obsidian Currents; שע"פ Google Translate זה: 'מאיפה אני יודע מה זה החרא הזה?! מה אני, בינג??". טוב נו, זה איזה משהו עם זרמי לבה... אבל מתי כבר תתחילו לתת שמות נורמאליים לשירים? הא?



את אוהבת להאמין שאת יכולה לחיות בין הטוב לרע.
 קטועה משאר האנושות, באיזה נופש אינטלקטואלי שנמשך חיים שלמים.
 הכל כל כך קונספטואלי, רטורי. את יכולה להרגיש שאת בשליטה.
 אך כשאת נאלצת להתמודד עם העולם הפיזי, את נמלטת כמו חרק.

 יש לך וירוס במערכת האמונות, אל תהיי תמימה, את יודעת שזה נכון.
 ואם לא תגני על עצמך, זרמי לבה יטרפו אותך.


יום רביעי, 3 ביולי 2013

ת"א אני אוהב אותך, אבל את מבאסת לי ת'נשמה



תרגום שלי לשיר New York I Love You But You're Bringing Me Down של LCD Soundsystem. למי שלא מכיר את השיר הנהדר הזה אני ממליץ לשמוע אותו ביו-טיוב היפה הזה עם המילים. או סתם לקרוא את המילים, כי אחרת הקונטסקט עשוי להשמע קצת מוזר...
מקווה שתאהבו!



ת"א אני אוהב אותך, אבל את כבדה לי על הארנק.
ת"א אני אוהב אותך, אבל את גורמת לי למחנק.
כמו עכבר בתוך כלוב, חי על שכר מינימום עלוב,
ת"א אני אוהב אותך, אבל את מבאסת לי ת'נשמה.

ת"א את נקיה יותר, אבל אני מבזבך בך את הזמן
מספרים  לי שפעם היית מטונפת אבל מלאת עניין.
האוהלים כולם קופלו, והעם כבר ויתר
ולשוטרים כבר נמאס לשמוע על כמה שהם שווים יותר.

ת"א את מושלמת, בבקשה אל תשני דבר
ראש העיר שלך משוכנע שהוא מלך, כשהוא רוכב על גבי גרר.
המוני משעממים מתאספים, ומשוחחים בצעקות,
בכל הברים בדיזינגוף בהם פעם חלמתי לשתות.

ת"א אני אוהב אותך, אבל את עושה אותי מבולבל,
יש לנו טונות של פצעים, אבל מלאי הנשיקות אזל.
כמו זעקות של הומלס נדקר, שאתה שומע מחלון חדר השינה,
ת"א אני אוהב אותך אבל את מכניסה אותי לחרדה.

ת"א אני אוהב אותך אבל את מבאסת לי ת'נשמה
ת"א אני אוהב אותך אבל את מבאסת לי ת'נשמה
כמו לב שמת מבפנים, "צדיק, רוצה להניח תפילין?"
אבל את עדיין שובר הגלים היחיד עליו אתרסק בשמחה.

אז כןןןן, תורידי אותי מרשימת הדיוור
של ילדים שלא יודעים מה זאת מצוקת דיור
ילדים שלא יודעים כמה ערק באמת עולה
אולי את צודקת, אולי אני טועה
אולי את צודקת ואולי אני טועה.

אולי את צודקת, אולי אני טועה
ואולי את באמת צודקת.

אז כןןןן, אולי אמא באמת לא שיקרה,
וכשאני אגדל באמת כבר לא יהיה צבא
ויהיו לכולנו קצת שלום ושקט.
אבל אולי אני טועה, ואולי היא צודקת
אולי אני טועה.

אולי היא טועה, ואולי אני צודק
ואם זה המצב אז עכשיו אני... צועק!!!


יום ראשון, 23 ביוני 2013

קניה הקדוש - Yeezus ביקורת

Kanye West - Yeezus ציון: חצי כוח (מתוך כח)

בגיל 36, הגיל בו אמנים גדולים כבר נחים על משכבם במשך 9 שנים, קניה ווסט מוציא אלבום שישי. הפעם האחרונה שקיבלנו אלבום של קניה (ללא ג'י זי לצידו) הייתה ב-2010, אז הוא זכה לציון מעורר המחלוקת 10 (מתוך 10) בפיצ'פורק  ולציון אחלה (מתוך 12) במבוא למוזיקה טובה.

האלבום החדש נקרא 'Yeezus', שזה כנראה הכינוי שישו היה זוכה לו מההומיז שלו אם הוא היה שחור. ושלא יהיה לכם ספק, קניה ווסט משוכנע שהוא ישו השחור. באלבום הקודם זה היה "Power" המגלומני, האלבום החדש מביא לנו את השיר I am a god. מה ששמעתם, בלי סאבטקסט מיותר ולמרבה ההפתעה בלי טיפת אירוניה.

קנייה ווסט באמת מאמין בתסביך האלוהי שלו, והאמת, עד עכשיו גם אנחנו זרמנו איתו. כי ככה זה, כשהמוזיקה טובה אז לא שואלים שאלות. כשהדג נחש שרים בהופעה "כוס אמ אמק כל המניאק", גם המ"צ הכי מורעל בקהל יקפוץ, כי זה מקפיץ!
הבעיה מתחילה כשזה מפסיק להיות מקפיץ, ובאלבום החדש של קניה איך לומר, הקפיץ התעייף.

כשקניה מסתכל סביבו הוא רואה צעירים מוכשרים כמו Kendric Lamar, או Tyler the Creator משפריצים בקלות ובטבעיות ערימות של ביטים טריים ושורות נוקבות. הם הקול של דורם, הוא הממסד המיושן שנאבק על טיפת לגיטימציה. לכן האלבום החדש של קניה מוצא אותו בעמדה בה הוא מנסה לשכנע אותנו, בצורה נואשת ממש, שהוא אכן אל! הבנתם?!

דוגמא מושלמת לקצה ההולך ונאבד של קניה היא On Sight, השיר שפותח את האלבום. השיר הופק בשיתוף עם דאפט פאנק, שכל מה שנכתב כאן למעלה תקף עליהם לפחות באותה מידה אם לא יותר, ונשמע קצת כמו חיקוי זול ללהיט Stronger (עם הסמפול האגדי לאותם דאפט פאנק). ואם לא הייתי בטוח, אז השורה "I need you right now" שחוזרת על עצמה בסיום שני השירים כבר סוגרת את התיאוריה הרמטית.

שתי היציאות הטובות באלבום מגיעות בדמות שני שירים נוקבים, New Slaves ו- Blood on the Leaves.
אפשר לקונן שקניה איבד את הקצה המוזיקלי, אבל בכל הנוגע ליח"צ הבחור נשאר גאון. השיר New Slaves, שעוסק במעגל החומרני שכולנו שבויים בו, הושק בסדרה של הקרנות פתע על גבי בניינים ברחבי שדרות החנויות היוקרתיות ביותר במדינה, בהן נראה פרצופו של קניה שמטיף לכולנו מלמעלה על תאוות החומר הבלתי נשלטת שלנו. ההמונים המופתעים, כאילו כדי להפוך את הסצינה למושלמת, שולפים מיד את האייפונים ומסריטים. הנה התוצאה, על גבי חנות פראדה בשדרה החמישית בניו-יורק. האיכות לא מדהימה, אבל המסר עובר.



בקטע השני קניה מסמפל בצורה נהדרת את Nina Simone ששרה על מין פירות שחורים ומוזרים כאלה שתלויים על עצים, עם חבל, מדממים על העלים. כדרכו בקודש קניה נוטה למתוח את הרגעים המרגשים באלבומים שלו קצת יותר מדי, עד שהם נהיים קצת פחות מרגשים, אבל אחלה שיר.



עד כאן להיום.. מקווה להתחיל לבקר כאן קצת יותר. תנו בראש, ותקשיבו לאלבום החדש של Disclosure, כי הוא ענק.

יום שבת, 26 בינואר 2013

Mos Def - Mathematics (תרגום)

אז כן, מדי כמה זמן אני שומע שיר של גאון ההיפ-הופ Mos Def שזועק לי שאני חייב לתרגם אותו! אז הנה עוד אחד, גם הוא מהאלבום המופתי Black on Both Sides מ-1999, והוא נקרא Mathematics.
ניסיתי לתרגם גם את הקונטקסט לסביבה הישראלית שלנו (אפילו שכל מילה שנייה כאן היא רפרנס). יש 3 שורות שבשום פנים ואופן לא הצלחתי והן מוסברות בהערות למטה.

[פתיחה]
אתם מכירים את הסיפור
הקצב של סו-פרימו, מוקדש לכל האנשים שלי, ערבים, רוסים, ואפילו לאשכנזים...

[בית 1]
קבלו,
אחד לצ'רלי "המסבן" [1], שתיים לצוות "אבן יציבה" [2],
שלוש על "זעזוע העתיד" [3] שנראה שכבר קרה.
יש חמישה מימדים, שישה חושים,
שבעה רקיעים בין גן-עדן לגיהנום, שמונה מליון סיפורים לרשום,
תשעה כוכבי לכת שומרים על מסלולם בבטחה,
ועם העשירי שטרם נתגלה, היקום משנה צורה

גופו של הטקסט שלי הוא מפוצץ בעוצמה,
מרים את חסרי הכוח מתוך התופת הגואה.
הדיו שלי כל כך לוהט, הוא חורך דרך היומן,
אני שחור יותר מחצות בגינת לוינסקי, נווה שאנן.
מעל כל משוכה חברתית שהצבתם, ההיפ-הופ התעלה,
כמו בתי הכלא המופרטים שפיזרתם ברחבי המדינה.
מעמד הפועלים עני, אז תוודא שמנגנון האזעקה שלך פועל,
הרחובות רועשים מכדי לשמוע את החופש מצלצל.

תפנה את עצמך משנתך, לחלום זה מסוכן
תלביש את האגרופן, תן לו איזה צ'ה-פאו, עוד בר-מינן..
שדות הקטל צריכים עוד דם, לרעות בו את פרת המזומנים,
זה משחק של מספרים, אבל משהו כאן לא מסתדר לי בחישובים!
נגיד:
יש לי 16 עד 32 תיבות לתת לכם בראש,
אבל רק 15% אחוז מהרווחים אי פעם יגיעו לי לעו"ש
נגיד:
69 מליארד על הוצאות בטחון ב-20 שנה האחרונות,
ומשום מה אנשים עדיין חיים בחרדות.
נגיד:
כמעט בחצי מהערים באמריקה גרים 25% שחורים,
מזל שיש מי שדואג לאספקה קבועה של סמים...

בלירה יש 16 אונקיות, קילו זה עוד עשרים
5 דקות של שימוע ואתה כבר מאחורי סורגים
ל-40% מהאמריקאים כבר יש טלפון עם אנטנה סלולארית,
כדי שיוכלו להאזין לכל מילה שלך גם כשאתה לא בבית.
כנראה שמייקל ג'קסון צדק, "אתה לא לבדך"
אז תלבש את קסדת המגן שלך כושי, כי אתה מתחת לכיפה. ומתחתיה יש,

כושי קשוח, כושי גדול, איזה מהמר מטומטם,
ילד שמעולם לא ידע כלא עומד בפני מאסר עולם,
אמהות על לקראק, תינוקות על קראק! חולה איידס, תיכף מת,
ילדי כנופיות שיקרעו אותך בפלייסטיישן אבל לא יודעים לאיית.

המתמטיקה החדשה הזאת מצליפה בתחת של הציבור,
רוצה ללמוד לשיר ראפ? כדאי שתלמד חיבור וחיסור! כי זה הכל מתמטיקה...
[פזמון...]
...

[בית 2]

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבר, עם זאת, כל סיפור בעולם יש שתי דרכים לספר..
 אבל אם פישלת שלוש פעמים? מאסר עולם, כל הזין..
 4 MCs נרצחו כאן ב-4 שנים, אחד אחרי השני
עוד רגע האלף החדש, לא רוצה להיות החמישי!

יש 6 מליון דרכים למות משבעת החטאים,
ילדים בני שמונה עם חורים בקוטר 9 מ"מ מכדורים.
הוא על הגבעה, מוכר קראק, כדי לא להישאר רעב.
עם התחת הצנום שלו, מפנטז על הדברים היפים בחיים, חמוש בפלדה,
ילדי כנופיות כמו חיילים, מנסים רק להתקדם בדרגה.

כששכר המינימום עומד על 23 ₪ לשעה,
לא פלא שבשביל למצוא כסף צריך לחפש מעבר ל"פינה".
אבטלה בקרב מעמד הביניים?! זה כמעט פי שלוש בעיירות הפיתוח!
אז אל תתפלא למה כשאתה מסתובב בהן, אתה לא מרגיש כזה בטוח..

קראק, גניבה ושוד מזויין, במחלחמה נגד העוני,
ובסוף לסיים את הקריירה ב"שוק" בתי הכלא.
כל גזר דין מחריף את עוצמת הגזרה,
תגבור לתקציבי השיטור על חשבון קיצוצים ברווחה.

ואפילו אם הצלחת לצאת מהכלא בעודך בחיים,
תתכונן לחיות תחת עינה של המדינה, יחד עם עוד 5 מליון מפוקחים.
זה הכל פה עסק! אין פנים, רק סטטיסטיקה והסתברות,
מספר טלפון, מיקוד, מספר תעודת הזהות.
המערכת מפרקת איש, אישה וילד למספרים, בשליטת פקיד אפור,
שמחזיק שתי עמודות שמציינות מי כן ומי לא שחור.

מספרים זה דבר אמיתי וקשה, נטול רגשות
אבל אם תמשיכו רק ללחוץ תגלו שגם למספרים יש גבולות.
איך זה שקש אחד שבר לגמל את הגב?
נגלה לכם סוד, אלה מליון הקשים האחרים מעליהם הוא ישב.
זה הכל מתמטיקה פשוטה...


[1] - Charlie "Hustle" שהוא Pete Rose, שחקן הבייסבול האגדי שנתפס בשערוריית הימורים.
[2] - צוות הברייקדאנס Steady Rock בברוקלין
[3] - ספרו של אלבין טופלר משנת 1970 אשר מדבר על כך שבעתיד חיינו יהרסו כתוצאה מתופעת "עומס המידע"