יום שבת, 26 בפברואר 2011

זהו פוסט אחרי מלחמה

*נ.ב, אבל מהסוג שנמצא למעלה- אם עד היום קרבכם בערו מרוב רצון להגיב על משהו כאן ב'מבוא', אבל נבצר מכם משום שאף אחד מעשרת חשבונות הגוגל שלכם לא התאים, אז מהיום כל אחד יכול להגיב! קדימה, אני מצפה לראות כאן הרים של ספאם ופרסומות לאתרי סקס!!1

שבוע טוב קוראים וקוראות! עכשיו לכשסיימנו עם החלק של חיינו שקדם ליציאת אלבומם השמיני של רדיוהד; וכדי שנוכל להתקדם הלאה עם המשך חיינו לאחר יציאת אלבומם השמיני של רדיוהד, אפתח בכמה מילים על אלבומם השמיני של רדיוהד, הלוא הוא The King of Limbs.

תקציר הפרקים הקודמים: רדיוהד הוציאו אלבום חדש. אנשים מסוימים אהבו אותו, אחרים פחות, חלק זעקו "המלך הוא אובר-רייטד", ואילו אצל אחרים רק התחזקה התחושה שרדיוהד הם ילד הזהב שלא יכול לטעות. מה שבטוח הוא שרבבות אנשים מכל קצות הרשת דשו בו, ניתחו אותו עד דק ועיטרו את קירות הפייסבוק שלהם בשירים מתוכו.

אני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה אנשים רבים כל כך עסקו בשחרורו של אלבום חדש. לא כש- LCD Soundsystem הוציאו את השלישי שלהם, בטח לא כש- Braids, או Warpaint המדהימים הוציאו את אלבומי הבכורה המצוינים שלהם. אם לקחת משהו טוב מ- King of Limbs זה יהיה חייב להיות זה: לרגע היה נדמה שהוא עורר רבים מתרדמתם המוזיקלית והפנה את תשומת הלב לכך שיש עולם שלם של מוזיקה חדשה שכדאי לתת עליה את הדעת.

עד כאן עם דברים חיוביים, כי בכל הנוגע ל"מלך הגפיים", אין לי יותר מדי כאלה.

רדיוהד מעצם היותם רדיוהד, כלומר הלהקה שהביאה לנו כמה מהאלבומים הקלאסיים של האלף הנוכחי ושינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי איך צריכה "להראות" מוזיקה, הרוויחו מעמד מסוים. מעמד כזה שמקנה להם את הכבוד כך שגם אם יוציאו אלבום שיהיה נגיש בערך כמו מזכירת המחלקה שלך ביום ההרשמה לקורסים (לאלו מכם שלא דוברים 'סטודנטית', הכוונה היא: כלל לא), לא יקום אדם שיעז להעביר ביקורת לפני שהוא חרש את האלבום מכל צד אפשרי (יש רק 2) ווידא שלא מסתתרת איזו פנינה של פעם בדור שהאוזן מתחילה להבין רק מההאזנה הרביעית ומעלה ורק בין 14:00-16:00.

עכשיו משכל הפינות שלי סגורות (עד שלא תגיבו לי אחרת) אני מרשה לעצמי להסיט הצידה לרגע את קליפות הביצים שכל מבקר מוזיקה פורש לרגליו כאשר הוא מתיישב לבקר אלבום של רדיוהד ולהגיד: אני חושב שהאלבום האחרון שלהם לא מחדש הרבה, לא נותן בראש בכלל, שהלחנים שלו עייפים ושבאופן כללי הוא פשוט די משעמם.

יש בעולם הפופ מושג שנקרא Hook. הוק, או וו, הוא איזה שהוא קטע, רעיון, ריף גיטרה או כל דבר אחר שגורם לאוזן להיתפס על שיר. "מלך הגפיים" הוא אלבום נטול ווים. אף שיר לא זועק "תשמיע אותי שוב!", אף מנגינה לא נשארת בראש לאורך זמן. לעזאזל, אף לא פעם אחת לאורך כל האלבום מרים תום יורק את קולו לדציבלים שיגרמו למישהו בספרייה ציבורית לסנן לעברו איזה  "שששש" מנומס!

נראה שלתשומת הלב המרבית באלבום זכתה ההפקה, עם דגש על הקצבים, שבאמת מאוד מגניבים. אבל עם הפקה מוקפדת ומקצבים מגניבים לא הולכים למכולת, בטח לא כשעל סל הקניות האקולוגי מבד שלכם מתנוסס הלוגו "רדיוהד". נדמה שאפילו השיר הכי מלא באנרגיות בכל האלבום, הסינגל Lotus Flower, היה עשוי לזכות לפיהוק קל בכל אלבום אחר של רדיוהד.

הו תמימות הנעורים.. כמה הייתם משלמים על תענוג כזה היום?
כמו בהתפרקותם של נישואים, תחילה נעצבתי לנוכח ההבנה שככל הנראה היחסים ביני לבין רדיוהד הגיעו לקיצם. אבל אז הבנתי שמגיע הרגע בכל מערכת יחסים עם להקה, בייחוד כזאת שנמשכת כבר מעל ל-15 שנה, שצריך להגיד תודה על הזכרונות החמים ופשוט לשחרר.


אז תודה רדיוהד, על כל אותם ימים חורפיים בהם העזתי להגיח אל מחוץ לחיק הפוך רק בשביל ללחוץ פליי על המערכת ולהתמוגג לצליליו העוטפים של 'אמנזיאק', בזמן שבחוץ הגשם מכה על החלון. תודה על כל הפעמים שמלאתי ריאותי אוויר וצעקתי ביחד עם תום יורק:

"You don't remember! You don't remeber! Why don't you remeber my name?!"

תודה על שנתתם לי את "Just", רק כדי שאוכל לטבוח בו בערב כישרונות צעירים בתיכון. אמנם הביצוע היה מזוויע, אבל באותם רגעים לא היו בעולם רוקסטארים גדולים מאיתנו!
מי יודע רדיוהד, אולי עוד ניפגש ברחוב עוד כמה שנים, באלבומכם התשיעי, נחליף מבטים נבוכים, אני אבין איזו טעות עשיתי ואפול על ברכי ואתחנן שתיקחו אותי בחזרה. או שפשוט תבואו להופיע בארץ, ואז אני מבטיח לסלוח על הכל : )


וכעת, עוד כותרות.

השבוע, העיר באר שבע נשמה לרווחה ומילאה ריאותיה ברבבות סטודנטים אשר שבו רעננים מחופשת הסמסטר. כן, כאן בבאר שבע יש דבר כזה שנקרא חופשת סמסטר. אותם סטודנטים שבים נדהמו לגלות
(או לפחות אני נדהמתי לגלות בשמם) שאותה ריאה באר שבעית היא כעת ריאה ירוקה! שכן רחובות שיכוניה היו מעוטרים עתה בשורה של פחי מחזור כחולים וחדשים בעלי הכיתוב השנון:

מיאו, פח זבל
"מהפחך המחזור בבאר שבע!"

עיניכם הקוראות! באר שבע, העיר שבה פחי הזבל נמצאים בעיקר על תקן מלונה לחתולים, הולכת לעבור מהפך מחזור. אם היו שואלים אותי הייתי מציע שהשלב הראשון במהפכה יהיה שאנשים יתחילו לזרוק את הזבל שלהם לפח הזבל, להבדיל מבכל פינת רחוב ותחת כל עץ רענן. שנית, היות והפחים הנ"ל הם פחים למחזור נייר, הייתי מציע שהשלב השני יהיה שערימות הפליירים של "שופרסל", "מגה" או "מחסני ממן" יגיעו ישירות אליהם, במקום לתיבת הדואר שלי!


כך או כך, אני מאחל לבאר שבע רק הצלחה עם מהפכת המחזור שלה. מי יודע, אולי מבאר שבע יראו וכן יעשו וכך גם מרצים יוכלו להפסיק למחזר בדיחות, גלגל"צ למחזר שירים ועם ישראל למחזר את מנהיגיו.

עד שזה יקרה, אולי כדי שנשמע קצת מוזיקה.



לא, זוהי לא רותם סלע, המציגה היא זמרת שבדית העונה לשם Lykke Li, שם שבשביל לבטא אותו כהלכה כנראה תדרשו להשתמש בצרור אותיות שבדיות שכאילו נראות כמו אותיות באנגלית, אבל בעצם יש להן כל מיני מוזרויות כאלה...
על השיר והקליפ דנן מספרת לייקי שהוא בא לתאר את מלחמת המינים העיקשת המתנהלת בכל יום בין גברים לנשים כשלטענתה: "ידן של הנשים בסוף תמיד תהיה על העליונה שכן להן תמיד יהיה את 'כח הכוס'". לייקי לי מוציאה אלבום חדש, שני במספר, ביום שני הקרוב והוא ניתן כרגע להאזנה חופשית בחסות, איך לא, ה-Hype Machine. השיר הזה זכה לרימיקסים של Beck כמו גם של מייק די מה-Beastie Boys, אבל בינינו, אף אחד מהם לא מזהיר..


עוד דברים שלמדתי השבוע:

אם תכתבו http://mavole.blogpsot.com/ במקום http://mavole.blogspot.com/ תגיעו לאתר שכותרתו היא לא פחות מ: Mega Site of Bible Studies and Information! תחילה מעט הטריד אותי שה"מגה אתר ללימודי תנ"ך ולמידע כללי" רוכב בצורה כה גסה על גבי התפוצה המאסיבית של הבלוג הזה, רק מחכה לטרף קליל האצבעות שיפול קורבן לסיכול האותיות הגורלי הזה אשר בסופו של תהליך ישלח אותו, מצויד בתשובה, לחיקה החם של הנצרות.
אך לאחר שקראתי שם "עדות מדהימה" המוכיחה שהתנ"ך הוא בעצם אמת לאמיתה, ועוד כמה נבואות מעשירות בנושא קנוניה רוסית וערבית לכבוש את אדמות ישראל וארה"ב, ועוד קצת על הסכנה התמונה בנישואים חד מיניים, התרציתי, והחלטתי לחכות ולראות לאיפה יוביל הקשר החדש הזה בין המבוא למוזיקה "טובה" לבין ישו ה"נוצרי".

בגלל שהפוסט הזה כבר התארך יתר על המידה, נסיים עם שיר שיסכם בשבילנו קצת את העניינים. אם דיברנו על ישו הנוצרי, שנצלב בכדי לחפות על כל חטאינו, אז שם הלהקה הבאה הוא Small Sins. אם דיברנו על מחזור, אז שם השיר הוא Deja Vu; ואם דיברנו על Hook'ים, אז לשיר הזה יש אחלה הוק.


זהו להשבוע. עד השבוע הבא, תנו בראש, תאמצו את ישו הנוצרי כמושיעיכם ואל תשכחו לזרוק את כל פסולת הנייר שלכם לפחים הכחולים הגדולים!

יום שישי, 18 בפברואר 2011

תרימו ת'גפיים באוויר


שבוע טוב קוראים וקוראות, מאזינים ומאזינות! היה זה שבוע שבוע של מהפיכות. כמובן שאני לא מדבר על הפיכת השלטון במצרים אלא על המהפך של ארסנל על ברצלונה בדקה ה-84. היה זה השבוע של עומר סולימאן. שוב, לא זה שמונה לסגן נשיא מצרים, אלא הזמר הסורי עומר סולימאן שהודיע על שיתוף פעולה עם הזמרת האיסלנדית ביורק.
היה זה שבוע של חילופי גברי. כמובן שאני לא מדבר על מינויו של בני גנץ לרטכ"ל החדש אלא.. טוב, אין לי חילופי גברי אחרים שקרו השבוע אז כנראה שאני כן מדבר על מינויו של בני גנץ כרמטכ"ל החדש.

אה כן, ורדיוהד הודיעו שהם מוציאים אלבום חדש.

OMG! WTF?! BBC! SMS!.. אז כן, פעם בכמה שנים מגיעה ההכרזה הזאת שמזכירה לנו שמעבר לחיטוט הבלוגים המתמד והסזיפי בחיפוש אחר הרכב האינדי החדש והמגניב, זה שעושה אלקטרו-פאנק-אסיד-סול-פולק ולגמרי הולך לתת לכם בראש. מעבר לכל זה, קיימת בעולם להקה מבוססת בשם רדיוהד, איפה המוזיקה טובה זה בדוק.

לשם הרשמיות: השבוע הודיעה רדיוהד על צאתו של אלבום אולפן חדש, השמיני במספר שלהם, שיקרא The King  of Limbs, או "מלך הגפיים" בשפות יותר קדושות. את האלבום תוכלו להזמין להורדה באתר שמציג בצורה מאוד פשטנית מפה אשר מחלקת את העולם לבריטניה, אירופה, ושאר העולם.  

ארך גפיים, עטיפת האלבום החדש
אם כיום כבר קשה לי לשמוע להקה שהאי.פי שלה בן יותר מחודשיים, אז בעברי הייתי פריק של פרוגרסיב רוק, שהאמין שלא נכתב לאחר השנה 1977 שילוב של צלילים שמצדיק את תשומת ליבי. אבל מה שכן, לשאלה: "אז לדעתך אין אף להקה טובה שעושה מוזיקה בימינו??" תמיד הייתה לי תשובה חד משמעית: יש אחת, קוראים לה רדיוהד.

עכשיו, בעודי ממתין להודעה מאתר האינטרנט שתבשר לי שהאלבום מוכן להורדה אני תוהה מה יהיה אופיו. כמו האמרה הידועה, שני מעריצי רדיוהד, שלוש דעות שונות. הדעה שלי גורסת שרדיוהד הגיעו לשיאם האומנותי באלבומים Kid A ו- Amnesiac ומשם הדרך כיוונה מטה. היות ובכל זאת מדובר ב'להקה הטובה היחידה שעושה מוזיקה בימינו', אז הדרך למטה רצופה ברגעים יפים, אבל הכיוון הוא ברור.

מהאלבום האחרון של רדיוהד כבר ממש סלדתי ואני אף מייסדו של דיון סוער בעמוד הפייסבוק שלהם תחת הכותרת: "תגידו, אני היחיד כאן שחושב ש- In Rainbows הוא גרוע??". אני אחסוך לכם את ההקלקה ואגלה שהדיון מלא ב 150 פוסטים שטוענים שדווקא אני הוא זה שגרוע..

אם בחמשת האלבומים הראשונים הייתה תחושה מתמדת של התקדמות ושל שינוי כמעט מוחלט של הסגנון מאלבום אחד לממשיכו, אז בשני האלבומים האחרונים הייתה מעיין תחושה של חזרה אחורה, לרוק גיטרות שהצליח לסחוף עולם שלם ב-1997, אבל יתקשה להחזיק מים בסצינה המוזיקלית הסוערת של ימינו.

נראה לי שכבר כתבתי יותר מדי מילים על אלבום שטרם שמעתי את צלילי הפתיחה שלו, אז אסיים באנקדוטה שמקורה בבדיחת קרש, אחת מיני רבות, של אבי; שלמשמע החדשה בדבר צאת האלבום שאל אותי: "תגיד, לא הגיע הזמן שהם ישנו את השם מרדיו-הד לפלאזמה-הד, או אייץ'.די-הד?".
הבדיחה- קרש, אבל השאלה עצמה עניינית. האם רדיוהד מסוגלים לנפק לנו אלבום טרי ורלוונטי, כזה אשר נושבת בו רוח התקופה? האם צלילי הפתיחה של King of Limbs  יבקעו מתוך מערכת סאונד משוכללת או שמה מטרנזיסטור ישן.


מוזיקה בבקשה! מדי שבוע אני מביא לכאן מוזיקה שאני חושב שהיא טובה והכל, אבל לא כל שבוע קורה שאני נתקל בפנינה כמו זו שנתקלתי בה השבוע בדמות tUnE yArDs. אולי כדאי שנשמע קודם את Bizness, מרבד מהמם של צליל, קצב, גרוב וקולה מלא הנשמה של מריל גרבוס.





איזה קצב ממכר יש לשיר הזה! כאמור, "חצרות הכיוונון" (?) הוא שם העת של הזמרת, גיטריסטיט, כנרית, נגנית היוקללה מריל גרבוס. מאוחרי השם עומד כבר אלבום אולפן מלא בשם Bird Brains (עוד מישהו חושב על ה- Yardbirds?), שבימים אלו ממש עובר תהלחך של טחינה באיי-פוד שלי.

הקטע 'ביזנס' לקוח מתוך האלבום w h o k i l l שיצא ב-18 לאפריל. אני ממש מחכה וכבר פיניתי מקום בלב לאהבה חדשה.


כמו שהזכרתי בפתיח, השבוע עם ישראל זכה לקצת נחת. יש לנו ראש חדש למטה הכללי ואפשר סוף סוף לחדול את שיחות הסלון המשמימות בהן כל הדיוט בתורו מחווה את דעתו בעניין מי ראוי או לא ראוי להוביל את ירוקינו. בפרפראזה על דבריו של סר ווינסטון צ'רצ'יל: מעולם לא חוו רבים כל כך, דעות רבות כל כך, על נושא בו הבינו מעט כל כך.

"גלנט? תראה באיזו טירה הוא חי. בטח הוא מביא עוזרת לפחות פעמיים בשבוע, אחת טובה גם. כזאת שעושה תריסים ופנאלים. לא ראוי!"
"אייזנקוט? הכי לא ראוי! באמת, עם המצב במצרים והכל? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו רמטכ"ל שהשם שלו מעלה אסוסיאציה של יציאות רכות."

הגיע הזמן להודות בזה שאין לנו באמת מושג קלוש מי אלו הגנרלים האלמוניים הללו. הייתי אומר שיש לי בערך אותה כמות מידע לקבוע מי יעמוד בראש הצבא כמו שיש לי כדי לקבוע מי יעמוד בשער של בית"ר שמשון בשבת מול סקציה נס ציונה.
בכל מקרה, יש לנו רמטכ"ל חדש. יש לו שם קליט, הוא נורא גבוה והוא דומה קצת לאהוד אולמרט. המבוא למוזיקה טובה איחל לחייל בהצחלה.

מה שלא מביא אותי בשום צורה כלשהיא אל השיר הבא שלנו, Hepcats של Chapter 24.
Hepcat ע"פ מרים וובסטר הוא סלאנג ששימש לתאר היפסטרים של שנות ה-50. לגבי שם הלהקה, לא מצאתי לכך שום סימוכין, אך אני גורס שהוא לקוח מהשיר Chapter 24 של פינק פלויד, בו סיד בארט מציג תרגום משלו לפרק 24 מספר הפילוסופיה הסיני, "ספר השינויים". 


רביעיית ההפ-קטים שמרכיבים את הפרק ה-24 עושים פאנק רוק צורם, בועט ובעיקר בריטי והם מוציאים אי.פי ב-28 לחודש. אם יש לכם שיער ארוך, תתכוננו לנופף בו קדימה אחורה. אם אתם ביישנים אתם יכולים פשוט להישען על הקיר שלובי ידיים בפוזה מגניבה ולטפוח עם כף הרגל על הרצפה לפי הקצב עם מבט מביע הערכה על הפנים. הנה Hepcats.





ובזאת נסיים להשבוע.. תהנו מהאלבום החדש של רדיוהד ושמרו על הגפיים שלכם.


נזכרתי בדבר: טוב, אז הפוסט הזה כבר היה גמור ומגומר ואז רדיוהד החליטו להקדים את שחרור האלבום ביום. אז הנה תום יורק, בשחור לבן, לבוש בכובע של אלכס מהתפוז המכני, חיי את המנגינה, גופו מחושמל, בתוכו הלב פועם בקצב קצב. עוד ריקוד אחד ודי, נפסק החשמל, תום יורק נשאר דומם כמו אבן, אבן. השיר נקרא Lotus Flower. 




ביקורות ורשמים בשבוע הבא..


נזכרתי בעוד בדבר: יותר נכון נתקלתי בדבר. קורה לי המון שאני תוהה איך המוזיקה שאני שומע יכולה להתרגם להופעה חיה. ואז מצאתי את הגרסא הנהדרת הזאת של Bizness המ"ל (מושמע למעלה), שמנוגן בחנות ספרים קטנה בשיתוף סוללת מתופפים וסמפלר אחד. גרסא מדהימה...

יום שבת, 12 בפברואר 2011

כרוניקה של פייסטה


שבוע טוב לקוראים ולקוראות, שבוע טוב ליח"צנים וליח"צניות, שבוע טוב לסלקטור זעוף המבט שכמו אומר: "אני מכניס אותך, למרות שאתה לא בחורה כוסית, אבל זאת פעם אחרונה שמעת אותי! תגדל ציצים, או שתמצא מועדון אחר".
שבוע טוב לברמנית בעלת המחשוף הנדיב שמוזגת לך את הבירה תוך כדי ריקוד פרוע וצעקות "ווווהוווו!!". זאת שתמיד תחזיק את העודף שלך כבן ערובה מעל כוס הטיפים שלה, אפילו אם בכלל רק ביקשת ממנה לפרוט שטר בשביל מכונת הסיגריות..
שבוע טוב לדי.ג'יי, שתמיד יודע להשמיע את צופר האוויר בדיוק ברגע הנכון בשיר בכדי להרים את הרחבה; ושבעת השמעת "ארץ חדשה" של שלמה ארצי (גרסת הטראנס) תמיד ידאג להחליש לאחר השורה: "יש לי אישה".

ואחרי הפתיחה הממורמרת משהו, הרשו לי לרגע ללבוש לראשי כובע מחודד, למלא את ריאותיי באוויר, ולנשוף לתוך הדבר הזה שנושפים לתוכו במסיבות ועושה "זווווו", כי הפוסט של היום עוסק ב-מסיבות!

ובהערה צדדית- שוב אני נפעם מגוגל, מנוע החיפוש שחשב שהוא יכול, שבתגובה לשאילתה שלי: how do you call the party thing you blow in?, שלף מיד תשובה! לצערי התשובה הייתה שאין להם שם.
אגב, תוצאת החיפוש במקום השני הייתה: "How To Give a Blow Job", וכשחיפשתי את אותו הביטוי בעברית בכלל קיבלתי מלא תוצאות על 'ינשופים'. לא מהסוג שמהמהמם אלא מהסוג ששולל רישיונות נהיגה. לפעמים גוגל הוא פשוט מראה לתרבות שלנו..

אבל בחזרה לענייננו. לאורך כל חיי כהיפסטר בארון, עוד לפני שהמילה הזאת בכלל הומצאה, תמיד הייתה לי בעיה עם מסיבות ובעיקר עם זה שבאף אחת מהן לא השמיעו את המוזיקה שאני אוהב.
אני מסתכל על עצמי כעת מלמעלה, ילד קטן ופישר שבכל מסיבת ריקודים כיתתית ביסודי הולך לדי.ג'יי ושואל בקול מנוזל: "תגיד, יש לך אולי את "סונג טו" של בלר?". רגע של שתיקה, מלחמת מבטים. אני במבט נחרץ, של ילד דעתן שדורש שיכבדו את טעמו המוזיקלי, והוא במבט של: "ילד, תעוף לי מהעמדה. הנזלת שלך נמרחת לי על כל הציוד!". Song 2 אגב, מעולם לא הגיע.

ואם כבר בנושא מסיבות והמוזיקה שלהן, הגיע הזמן להזכיר את Robyn. רובין היא זמרת פופ שבדית שפעילה כבר מסביבות סוף שנות ה-90 וזכתה בשלל פרסים לא מעניינים כדוגמת הגראמי השבדי. רובין פרצה לתודעת העולם הלא שבדי בשנה שעברה כששחררה את האלבום Body Talk, אלבום שיצא בשלושה חלקים נפרדים וכלל את הלהיט Dancing On My Own.

את שנת 2010 סיימה רובין כחביבת המבקרים, שלא חסכו עליה טיפת ריר. אני וואלק, לא ממש מבין למה. אני משער שזה קשור לשילוב העובדות שהיא שבדית (זר זה הכי אחי), הוציאה אלבום בשלשה חלקים (מי עושה דבר כזה? זה בטח אומר שהיא טובה!), והסאונד שלה שהוא מעט יותר אלקטרוני מהפופ הגלגלצ"י השגרתי. מגניבה והכל, אבל מכאן ועד להכתיר אותה כמשיח האלטרנטיבי של הפופ? אולם גדולים ממני (פיצ'פורק), חושבים אחרת. אז נשמע איזה שיר.

את Dancing On My Own אנחנו בטח שלא הולכים לשמוע שכן מרוב פופולריות הוא כבר עשה דרכו אל הפלייליסט של מקום עבודתי, הבלאק בכפר סבא. פלייליסט אשר ידוע לשמצת עולמים בשל קיצ'יותו, גרועיותו, וחזרתו הבלתי פוסקת על עצמו-יותו.

נשמע את השיר "קוברה סטייל", מה שעשוי להיות סוג של תנוחת מין, אבל אל תשאלו אותי איך היא עובדת. בכל מקרה, אחד הקליפים המגניבים והשבדיים ביותר שראיתי בזמן האחרון.





הו התמימות של מסיבות הילדות. בימים שכל מה שהיה צריך בשביל מסיבה טובה היה כובע סומבררו, ששימש כמובן למשחק "סומבררו", המוכר גם בשמו "נשיקה סטירה". כמה פשוטים אך סוערים היו חיי האהבה שלנו באותם ימים, כשכל מה שהפריד מבחינתך בין קבלת נשיקה לסטירה הייתה ההסתברות המקרית שאתה ושותפתך תזיזו את הראש לאותו צד או שמה לשני צדדים שונים. עכשיו שאני חושב על זה, אני לא בטוח שבכלל היה סומבררו מעורב בעניין..

עכשיו בבגרותי כסטודנט להנדסה, אני כבר יכול להגיד שהתשובה לשאלה האם תקבל נשיקה או סטירה טמונה במשתנה מקרי דו-מימדי, המורכב משני משתנים בלתי תלויים שכל אחד מהם מתפלג בינומית.
כאן בבאר שבע המסיבות הן כבר לא מסיבות כיתה תמימות אלא מסיבות דירה/חצר שטופות אלכולהול וזימה, והשאלה האם אזכה לנשיקה או לסטירה היא כבר פונקציה של כמה אני שתוי, כמה יש לה חבר וכמה נשיקות/סטירות היא כבר חילקה במהלך הערב. זה כבר קצת יותר קשה לחישוב, בטח כשאתה מתודלק מערק זול (יש ערק לא זול?).


בחיפושי השבוע אחר מוזיקת מסיבות שתמלא את החלל הריק בין ברבור אחד למשנהו נתקלתי בפרויקט חדש בשם Win Win. *הכנס בדיחה מטופשת על לוח היד השנייה של Ynet.

הפרויקט "ווין ווין" הוא בן הכלאיים של שני מפיקים מוכרים מהעולם האלקטרוני ואמן ווידאו, שאמור לתת ביטוי ויזואלי לצלילים מזיזי התחת של שני חבריו. בעוד שלושה ימים בדיוק הם משחררים אלבום אשר ישא את שם הפרויקט. לא יודע מה אתכם אבל אני כבר שמתי תזכורת בפלאפון.

אם כבר היינו בקטע של נוסטלגיה אז הקטע הבא, Interleve שמו, מובא במיקס ברוח מוזיקת המועדונים של שנות ה-90. ואם קולו של הזמר מצלצל לכם מוכר אז זה מכיוון שזה הוא אלכסיס טיילור, סולן Hot Chip שמתארח בכמה שירים באלבום.



הלאה לימי הצבא העליזים, כשאופציות המסיבה נעו פחות או יותר סביב לרוץ ל"רוץ", ללכת ל"לכת", לצוף על המים, או סתם לצאת ל"חממה". הררי גברים מחוצים על הגדרות, ים של חוגרים מתנופפים באוויר בזמן שאוחזיהם מנסים לעטות על עצמם את הפרצוף האשכנזי ביותר שהם מסוגלים לנפק.

ימים בהם כל מסיבה שונה לחלוטין מחברתה. הרי פעם אחת אלו הן מש"קיות ת"ש שחוגגות את סיומו של קורס בן חודש, ופעם אחרת  אלה הן בכלל מדריכות ח"יר. פעם אחת אתה צריך לגרד את חברך המבושם מדק העץ שמחוץ למועדון ובפעם אחרת הוא זה שמגרד אותך (רוב הפעמים במקרה שלי). אבל אם לקחת משהו טוב מהמסיבות האלה, זה חייב יהיה להיות דוכן ההמבורגרים שמחכה לך בחוץ בתום המסיבה. באמת שכל מסיבה צריכה אחד כזה!

בימינו אנו, קשה לי להגיד על תרבות המסיבות הסטודנטיאלית כאן בבאר שבע שהיא מדברת אלי באופן מיוחד.
מסיבות חצר בטירוף שלי!!1 שאומרות לי להתכונן לרעידת אדמה!!1 ושמבקשות ממני לשכוח את כל מה שהכרתי על מסיבות חצר!!1 למרות שבסוף כל מסיבה נראית בדיוק כמו כל מה שהכרתי על מסיבות חצר!!1!אחד!!אחד!.....אחד.

פשוט קשה לי להבין איך במקום שמלא בכל כך הרבה אנשים צעירים, מגניבים ברובם, שמשוכנים כולם ברדיוס של 2 ק"מ אחד מהשני, לא התפתחה מסיבה אחת אלטרנטיבית טובה?? אם כן, השבוע המבוא למוזיקה טובה גמר בדעתו שעליו להרים את הכפפה הכבדה הזאת ולהרים בעיר הזאת את המסיבה שמגיעה לה.  

היפסטרי כל המדבר, התאחדו! (עדכונים יגיעו ברגע שיהיה על מה לעדכן)

נסיים לשבוע עם מאש אפ מסיבתי וממיס פרצופים בין שניים שכבר כיכבו כאן במבוא: Daft Punk, ו- Does It Offend You, Yeah?.  עד לשבוע הבא אל תשכחו להוזיז את הישבן ולנועונע ת'תחת, כי אני שחקן גדול ואני אכניס לך גול!
קבלו את "We Are Technologic"




יום שבת, 5 בפברואר 2011

שכחו אותי בבית


שבוע טוב לרמטכ"ל היוצא בטרם הוא נכנס יואב גלאנט, שבוע טוב לנשיא החוסה בטרם הוא נתפס חוסני מובאראק, שבוע טוב לאחת הדמויות באח הגדול (זו מהן שצועקת הכי חזק ברגע זה), שבוע טוב לטינקי ווינקי, שבוע טוב לדיפסי, שבוע טוב ללהלה, שבוע טוב לפו. ושבוע טוב גם לכם קוראים וקוראות.

את השבוע העברתי בחגיגת סיומם המוצלח של מועדי ה-א'.
אמנם למועדי א', כמו לכל דבר שתנסו לקבור כשהוא עוד בחיים, יש נטייה לפרוץ את דרכו באגרופים אל מחוץ לקבר ולהרוג את ביל (2). ובלהרוג את ביל אני מתכוון כמובן למועדי ב'.
אבל כדברי שלמה המלך: "לכל זמן ועת, סיבוב סיבוב סיבוב, יש עונה, סיבוב סיבוב סיבוב, ועת לכל תכלית תחת השמיים". וכעת היא העת להניח את העט ולחגוג את סיומם, זמני כשיהיה, של הבחינות.

השבוע, טרן טרן טרן, היה כולו אמור לעסוק בבטלה גמורה והוללות גמורה עוד יותר!
עובדה ראשונה שגיליתי היא שעבור חברי הסטודנטים הלא באר שבעים, תקופת המבחנים עדיין חיה, בועטת ומגיעה לסופה האנטי-קלימטי פחות או יותר עם תחילתו של סמסטר ב'. עובדה זו בגפה הספיקה כדי לגנוז את הפרק ההולל מתכניותיי. 

אז נשארתי עם הפרק הבטל. לקום בכל בוקר בצהריים המאוחרים, להעביר את היום בלגימת מרגריטות תוך כדי השתזפות על שפת הבריכה ולהתחבר עם הבודהה הקטן שבתוכי שמבקש רק שלום ואהבה. לצערי, אני לא יכול לדווח על השגת המטרות הנ"ל.

ראשית, נדמה לי שהיכולת היקרה לישון עד הצהריים המאוחרים היא אחת שנעלמת לה מתישהוא שם אחרי שנות התיכון. ובכלל, זה לא כזה קל לחרופ במיטה בזמן שמסביבך כל העולם מנסה להתניע את יומו, או במקרה של הבית שלי, הכלבים נובחים והשיירה מתעוררת. 

שנית, גיליתי שאין לי בריכה בבית ושבכלל קר מדי בשביל מרגריטות. חזון ה'מוקשה' שלי נגמר סופית כאשר הבודהה הקטן ומבקש השלום שבי נקרא ללבוש מדים ולנסוע ליום מילואים גשום ובוצי בדרום הארץ. 

ואם כבר עסקנו בדרום הרחוק ובקוונטין טרנטינו חובב הספגאטי, אז נשמע את שיר המערבונים היפייפה והמרגש Truth של Alexander.

לא, זהו לא להיט הפריצה של אלכס מהיפה והחנון, שלכשיוקלט אין לי ספק שיכבוש את צמרת המצעד של גלגל"צ. האלכס הזה הוא אלכס אברט, בימים כתיקונם מנהיגה של הלהקה Edward Sharpe and the Magnetic Zeros, המוכרים בעיקר בזכות הלהיט המדבק Home. בימים כקלקולם מוציא אברט אלבום סולו שיקרא "אלכסנדר" ואמור לצאת בשבועות הקרובים.

למי שאוהב, מומלץ גם להציץ במילות השיר, שמספרות על מאבק פנימי בין אור לחושך המתנהל בנפשו של אלכס, וסתם יפות באופן כללי.






אם כבר אנחנו בנושא של אמ"ת (או שבעצם קוראים להם עכשיו 'עצמאות'?), אז האמת היא שלרבוץ בבית כל היום זה לא כזה כיף, אפילו די משעמם. להתעורר בבוקר, להסתכל על השעון ולהתבאס שיש עוד מלא שעות עד שיהיה חושך, כי הרי ידוע שרק כשחושך בחוץ מותר לצאת מהבית.

מוצא את עצמי מחפש דרכים למשוך כל פעילות למקסימום הזמן. פתאום ארוחות הבוקר שלי הן המושקעות בעולם, הסלט חתוך כל כך דק שהוא יכול לעבור דרך מסננת. את ארון הבגדים ממיין לפי צבעים עם מיון משני לפי סדר כרונולוגי של קניית הבגד ואת ספרי הפסיכומטרי הישנים מסדר לפי צבעים החל מהצבע האהוב על בריטני ועד להכי פחות אהוב

כבר מכיר כל כך טוב את מדור הדעות של עיתון "הארץ" עד שנפתח בתוכי מעין פאנל פנימי של "מועצת החכמים". מי ינצח היום, הגדעון לוי שבי או הארי שביט? משינון מדור דה מרקר כבר יכול לדקלם את כל הטיעונים בעד קרנות נאמנות שיקליות ונגד קרנות אג"ח, צולל לעומקה של כתבת אקספוזה חושפנית על אלירן עטר.

אם לפי שלמה המלך לכל דבר יש עת, אז עתות של שעמום מסוג זה הן הזדמנות טובה לקום ולהתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל. מה שמביא אותי לשיר מסעות מקסים ורגוע, In Every Direction של להקה בשם Junip.

ואם בנושא מסעות, אולי זה זמן טוב להתנצל בפני השחקן והמוזיקאי אמיל הירש שלפני שבועיים הכתרתי את פועלו הגדול ביותר בתור תפקידו בסרט "אלפא דוג", כשבעצם הוא מוכר לכל מתפקידו בסרט המסעות הפולחני Into the Wild. תודה למי שהביא זאת לתשומת ליבי, ואמיל, אם אתה קורא את זה, אני מתנצל. 

בתור קליפ לשיר המסעות הזה בחר משוגע יו-טיוב אקראי להסריט את מסעותיו הרכובים ברחובות ארה"ב ולסיים עם שורת המחץ: מצפון לדרום, מזרח למערב, כיסא הנהג למושב השוטגאן..







הלכתי השבוע על שני רגועים, אז כדי שלא תגידו שלא קיבלתם בראש, אסיים בבום עם העוצמה המתפרצת שהיא Sleigh Bells. פצצת הרעש המצררית הזאת מורכבת משניים, דרק מילר ואלקסיס קראוס. לפני היווצרות הצמד תיפקד מילר כגיטריסט להקת הראדקור פאנק ואילו אלקסיס בתור זמרת בלהקת בנות סכרינית. 

בדיוק בשילוב התמוהה הזה טמונה הייחודיות של Sleigh Bells, אם תרצו, פעמוני המזחלת. אל תתנו לשם התמים וחג המולדי הזה להטעות אתכם. הצמד הזה עושה מוזיקה שהיא רחוקה מסנטה קלאוס כמו שהקוטב הצפוני מהדרומי וניתן לתארה כהארדקור-נויס-פופ.

הגיטרות של מילר מטונפות מדיסטורשן, השירה של אלקסיס טובעת בזעם נעורים וממכונת התופים בוקעים מקצבים כל כך עצבניים שעלולים לתפוס לכם את הצוואר מרוב הנפת הראש קדימה ואחורה. 
הצמד הזה, שבאופן מאוד לא מפתיע מגיע מברוקלין, הוחתם, גם באופן מאוד לא מפתיע, ע"י M.I.A. לליבל שלה, שם הם הוציאו ב-2010 את האלבום Treat.

כמו רוברט פרוסט בשירו על הדרך שלא נבחרה, התלבטתי ארוכות איזה שיר מבין שניים לשים לכם. החלטתי ללכת על Infinity Guitars בגלל הסיום המפרק שלו והקליפ הסקסי שלו (השילוב של כוסיות ואלימות תמיד עשה לי את זה).
בניגוד לפרוסט שלעד יתענה בשאלה 'מה היה קורה אילו', את הדרך שלא נבחרה, Crown on the Ground המעולה וההיפ הופי, תוכלו לשמוע ע"י לחיצה כאן. אבל הנה "אינסוף גיטרות":





זהו להשבוע. עד השבוע הבא, תטפחו את אוסף הבולים שלכם, תלמדו לסרוג, תקראו ספר (כמו שאמא תמיד אומרת שמשעמם), תנו בראש באופן כללי.. הנה הצעה לפעילות שתוריד לכם לפחות שלוש שניות מהיום: עלו לפינה הימנית העליונה של הדף ותנו לייק למבוא בפייסבוק, למען יראו ויק-ראו.