יום שבת, 25 בדצמבר 2010

פופ, פופ, הסכמי שלום פופ

שבוע טוב לכל הקוראים והקוראות! לציבור הסטודנטים שביניכם (ואני ביניהם), תקופת הבחינות מתקרבת בצעדי ענק אימתניים ואיתה חשבון הנפש על כל חטאינו האקדמיים הסמסטר.
כל אותן השעות המתות של בהייה ריקה בפייסבוק, שבהן יכולת לפתור עוד איזה תרגיל. הזמן הזה שהשקעת בכתיבת בלוג המוזיקה שלך, שגם ככה רק אתה ועוד שני אנשים קוראים, במקום לעשות שיעורים ב-(הכנס שם קורס מוזנח). כן, הקורס הזה שמרוב הזנחה בכלל שכחת שאתה רשום אליו עד שראית את השם שלו בלוח הבחינות.

קוראים וקוראות יקרים, אם לא הבנתם עד עכשיו, הפוסט של השבוע מגיע ממקום של מדחק ומצוקה, בחנים ועבודות הגשה. ודווקא לכן, הוא יעסוק בסוכריות על מקל, צחוק ילדים, ימי שמש בלונה פארק,אנשים שמחים וזורחים המחזיקים ידיים, או במילה אחת: פופ!

המילה פופ היא אחת אשר זוכה לרוב לבוז בקרב אנשים המתיימרים לשמוע מוזיקה 'טובה'. מוכרות היטב הן התגובות הכמעט אוטומטיות למילה פופ. האלה שגורמות לך לרצות להכות בבריטני עוד פעם אחת, או להגיד לספייס גירלז מה אתה רוצה, מה אתה באמת באמת רוצה (שזה להכות אותן עוד פעם אחת).
קוואמי והחלבות אפילו כתבו על זה שיר.

אבל בינינו, כשאני נמצא לבד באוטו, אני בודק שאף אחד לא רואה ואז, הו אז! אני שר ביחד עם קרן פלס, קריסטינה אגילרה, או כל בלונדה אחרת את השורות הכי קיצ'יות שנכתבו אי פעם, ובכל הכוח! (ואם כבר חושפים, אז אני גם חושב ש-Toxic של בריטני הוא פאר היצירה).

אם כן, בדיוק בשבילינו חובבי הפופ בארון, הומצא ג'אנר ה-אינדי פופ. קליל, קליט ושמח מספיק בשביל להרים את הנפול בפרצופים, אך יחד עם זאת מורכב, מגניב וייחודי מספיק בכדי לזכות באישור כניסה לנוקשה שבין האיי-פודים התל אביביים.

הלהקה הראשונה שלנו היום היא ללא ספק אחת האהובות עלי, of Montreal (האינטרנט מוצף בוויכוחים סוערים האם על האות O בשמם להיות גדולה או קטנה).
בניגוד למה ששמם רומז, אוף מונטריאול הם לא ממונטריאול (ואפילו לא מקנדה) והם קרואים על שם רומן כושל שניהל מנהיג הלהקה קווין בראנס עם בחורה מונטריאוליאנית.

את דרכה והתפתחותה של הלהקה מאז אלבומם הראשון בשנת 1997 ועד האחרון ב-2010 ניתן להשוואת לפעמון גאוס: התחלה חלשה, תקופת ביניים אדירה, ואיזושהיא מגמת דעיכה בשנים האחרונות.

אם בתחילת הפוסט השוואתי את הפופ לסוכריות על מקל וקשתות בענן, אז כך בדיוק נשמעה אוף מונטריאול בתחילת דרכה. דוגמא אתם מבקשים? האלבום הראשון של ההרכב נקרא "הציפור אשר ממשיכה לאכול את הפרח של הארנב". לא בדיוק כותר שכל רוקיסט היה מוכן להציג בגאווה באוסף התקליטים שלו.
עוד שלושה תקליטים שיצאו בשנתיים שאחריו המשיכו באותו קו של פופ משעשע, הזוי, צבעוני, אבל לא ממש נותן בראש.
ואז, בין השנים 2004-2007 הוציאה הלהקה שלושה אלבומים, שכל אחד מהם הוא לא פחות מפנינת אינדי פופ משובחת! בוודאי תסלחו לי שאבחר להתמקד דווקא בהם.

הסאונד של המונטריאוליסטים משלב פאנק, אלקטרוניקה רכה, מקצבי פופ שמחים והרבה הרבה גלאם. החברה עולים להופעות מעוטרים בנוצות, מסיכות, איפור גוף וכל דבר אחר שיתן קצת שואו. בהופעה שלהם שאני זכיתי להיות בה הסולן ביצע את ההדרן כשהוא מגיח בתחתוניו בלבד
מתוך ארון קבורה מלא בקצף גילוח
, ואת השיר סיים במריחת כל הקהל בקצף. גלאם, כבר אמרתי?

נשמע קצת שירים אם כך.

הקטע הראשון הוא מתוך האלבום שלטעמי הוא המוצלח ביותר של המונטריאוליקאנים Hissing Fauna, Are You The Distroyer?. לטעמי, פשוט יצירה מבריקה מתחילתה ועד סופה שמגדירה אינדי פופ מה הוא.
השיר נקרא Gronlandic Edit (הבטחתי שהמוזיקה תהיה קליטה, לא השמות!) ובו קווין תוהה על הדת כפיתרון לדיכאון בו הוא שקוע, וכמובן שהוא עושה זאת בדרכו הכל כך חביבה:

"אני משאר שזה יהיה נחמד למסור את ליבי לאיזה אל, אבל לאיזה מהם? באיזה אבחר? הכנסייה מלאה בלוזרים, משוגעים ומבולבלים ואני רק רוצה לאחוז באלוהות בידי ולשכוח מכל היופי המבוזבז"
אני חייב עוד אחד:
"אנו נופלים בחזרה לקרקע כמו כלבות של כוח המשיכה, פיזיקה עושה את כולנו הכלבות שלה"

טוב, חסל חפירות. הנה השיר:



הנה אחד מהאלבום “Sunlandic Twins”, השיר נקרא The Party’s Crashing Us Down והוא נבחר לפרסומת של רשת סטייקיות אמריקאית, ככל הנראה בגלל שהוא שיר אדיר.




יש כל כך הרבה שירים שאני רוצה לשים שאני משוכנע שלסופי הייתה בחירה קלה יותר מזאת. טוב, אני אסיים באחד מהאלבום "פאניקה שטנית בעליית הגג" מ 2004. (אבל תבטיחו לי שתשמעו עוד שלהם!)






יתכן וההרכב הבא יהיה מוכר יותר לחלק מכם, אז אלו מכם שמכירים בבקשה לדלג לחלק הבא. סתם סתם, אתם גם מוזמנים להישאר. אבל לא לגלות לאחרים את התשובות!

השם של החבורה העליזה הזאת הוא: Vampire Weekend והם עומדים על המשבצת המאוד ייחודית של פופ-רוק אפרו-ניו יורקי. מצד אחד המוזיקה של ערפדי הסופ"ש היא מאוד ניו-יורקית באופייה. מעיין רוק במשקל נוצה שמושפע קצת מניו-יורקרים אחרים כמו ה Strokes. מצד שני, האזנה ללהקה מגלה המון השפעות אפריקאיות בדמות המקצבים והכלים. כשהאפר איסט סייד פוגש את אדיס-אבבה.

את אלבומם הראשון, הנושא את שמם, הוציאה הלהקה בשנת 2008 והאלבום תפס את הבלוגוספירה כמו אש בשדה קוצים. הלהקה כבשה מהר מאוד את כל המצעדים באנגליה ובארה"ב והתברגה בכל רשימות סיכום השנה במגניבות.

כל כך חמים היו החבר'ה, שאפילו פיטר גבריאל ניסה לתפוס עליהם טרמפ ובמהלך פתאטי מאוד כיסה את אחד השירים שלהם. למה פתאטי? כי אחת מהשורות בשיר משווה את המבוכה שביחסי מין מביכים למבוכה שהיא להיות פיטר גבריאל. מביך..

עוד תואר כבוד, בעצם התואר הכי מכובד שמוזיקאי יכול לקבל מלבד הופעה בבלוג הזה, ניתן ללהקה כאשר שיר שלה שולב בפרק של "איך פגשתי את אמא". ואם כבר אנחנו בציון של תארי כבוד, אז הסינגל הראשון שהוציאו מהאלבום האחרון (Contra, 2010) זכה בתואר מכובד באמת, בלי ציניות הפעם, כשנבחר להיות השיר של פרו אבולושן 2011. בכך כבשה הלהקה את אוכלוסיית היעד האחרונה לה כיוונה, גברים ישראלים, זומבים של פלייסטיישן, גילאי 17-35.

נראה לי שכיסינו כל פרט לא מעניין הנוגע ללהקה, הבא נכסה פרט מעניין יותר: המוזיקה.

קבלו את להיט הפופ הפאנקיסטי והסופר כייפי A-Punk. ועם קליפ חמוד גם.





והנה הלהיט Cousines  מהאלבום האחרון שאפילו גלגל"צ אימצו. (איזה קטע, וורד לא מסמן את המילה גלגל"צ כשגיאת כתיב). החבר'ה עושים את מה שהם עושים הכי טוב, להיות מגניבים, בסמטאות ניו יורק. יש מצב לאיזו קריצה קטנה לכיוון בוב דילן? לא יודע, אני הרגשתי.







נסיים את החלק הראשון בעוד להקה יחסית מוכרת, אבל מה לעשות, שרוצים להכין חביתת פופ צריך לשבור קצת ביצים מוכרות. השם של חצי תריסר מינוס אחת הביצים הללו הוא New Young Pony Club.
מועדון הפונים הצעירים הללו הוציא את אלבומו הראשון בשנת 2007 והכיר לעולם את התערובת המושלמת שהם יוצרים בין רוק-דיסקו-פאנק ופופ. החבר'ה מצוטטים בערך הוויקיפדיה שלהם כאומרים: "אנו יוצרים נישואי תערובת בין אסכולת הריקוד לבין אסכולת הפופ ויוצרים משהו שאפשר לרקוד לו וגם לשיר איתו".

הרוק-פופ מונע הבס של החבורה הוא אכן אחד הרקידים והסוחפים באופק, והזמרת טהיתה (למקרה שתהית) היא אחת הווקליסטיות המגניבות בסצינה עם סגנון השירה המונוטוני והחודר שלה. ובכל זאת, יתכן כי האזנה רצופה לאחד משני האלבומים של הלהקה תגלה קצת חזרה על עצמם. 



הלהקה הוציאה השנה את אלבומם השני בשם The Optimist, כאשר הם שומרים פחות או יותר על אותה נוסחה מנצחת, רק שבניגוד לשמו האלבום השני תפס קו קצת יותר עמוק וקודר. נתחיל עם שיר מתוכו שנקרא, באופן מאוד לא אופטימי, "כאוס".



וכדי שלא תגידו שאני חוסך מכם להיטים, קבלו את להיט הפריצה של הלהקה Ice Cream. לי אישית השיר הזה מזכיר משמרות לילה ב"בלאק" וילדים זבי חוטם שמזמינים כוס מים אחת אחר השניה. אבל אל תתנו לחוויה שלי לקלקל את ההנאה שלכם מהשיר המגניב הזה.








הפינה למיטיבי לכת- Jai Paul

הפינה הזאת מוקדשת לכל מי שהבחירות המאוד פופוליסטיות שלי השבוע לא חידשו לו דבר וחצי דבר. אני מקווה שתמצאו קצת חידוש ונחת עם הבחור הזה כאן ששמו הוא Jai Paul.

חברנו ג'אי הוא אחד המוזיקאים היותר אפופים במסתורין שקיימים. אי שם לפני כמה חודשים האינטרנט הוצף בבחור הזה, כאשר לא היה בלוג אחד שמכבד את עצמו ולא פרסם את השיר BTSTU. הייתם מצפים ממוזיקאי שהרשת מציפה אותו בכל כך הרבה אהבה לנצל את השוונג ולהוציא איזה תקליט לאוויר העולם. לא הבחור שלנו.

 גם חורשי האינטרנט המדופלמים ביותר מביניכם לא יצליחו למצוא יותר משני שירים שלו, כאשר אחד מהם הוא בכלל רי-מיקס!! הצצה באתר המייספיס שלו מגלה הודעה קצרה ותכליתית אשר מודה לכל מי שתמך בו, ומבטיחה שנשמע ממנו בשנה הבאה אחרי שיסגור איזה עניין או שניים עם חברת התקליטים שלו. מסתורי..

אז הנה להיט הפופ עמוס הסינטיסייזרים שיצר את כל ההמולה. השיר מתחיל במילים התמוהות "don't fuck with me, dont fuck with me"  וממשיך בפזמון שמכריז בצורה נחרצת: "אני יודע שנעדרתי במשך זמן רב, אבל עכשיו חזרתי ואני רוצה את אשר שייך לי!".
אני בהחלט מקווה שאחרי ההיעדרות הארוכה הזו ג'אי יחזור אלינו ויקבל את אשר מגיע לו.




והנה השיר השני, רי-מיקס כאמור, ללהיט של אמיליינה טוריני האיסלנדית "Jungle Drum".





נראה לי שספגנו מספיק תרבות פופ לשבוע אחד. נחתום עם ציטוט מאת קוואמי:

"מה לך טילים,יא מיזנתרופ,
כל הפצצות אצלנו פה בפופ,
פופופופ מלחמת פופ,
פופופופ אה או, מלחמת פופ"



ביי ביי






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה