יום שישי, 24 בפברואר 2012

בובה פראית


"ניעות חברתית (או: מוביליות חברתית) הוא מושג סוציולוגי שמשמעו שינוי מיקומו החברתי של אדם, ובייחוד מעבר מרובד חברתי אחד לאחר"- (מתוך ויקיפדיה).

 בימים כתיקונם אני היפסטר חסר תקנה. תיקון, בימים כתיקונם אני סטודנט חנון להנדסה שמאמין שיום יבוא, כתיקונו, והוא יהיה להיפסטר חסר תקנה. אבל חנון או היפסטר, אתמול עברה עליה חוויה של ניעות חברתית כשלמשך ערב אחד, הפכתי לפנקיסט בועט ומטונף!

אותו ערב שאיפשר לי לצאת קצת מעורי היה טריפל-פיצ'ר בלבונטין 7 בהשתתפות רוצי בובה המקומיים, Crash Normal ו- Acid Baby Jesus, שתי להקות ביבוא אישי של הבובות מחו"ל.

נתחיל מהבובות שהם בערך הדרך הכי הארד קור שמסתובב כאן בישראל! כן, אני מבין שכתבתי כאן בדיוק את אותו דבר בשבוע שעבר על אשכרה מתים, אבל זה היה לפני שהכרתי את רוצי בובה! אז כנראה שאני פשוט לא מסתובב מספיק בישראל, או שסתם כל דבר נראה לי הארד-קור. כך או כך, הרוק'נ'רול המשחורר של רוצי בובה הוא הדבר הכי כיפי ששמעתי כבר הרבה זמן!

רוצי בובה הם טריו גיטרה-בס-תופים שמורכב מטריו של אח-אח-לא אח (בהתאמה). לטריו יש מאחוריהם אלבום בכורה בשם "אגהאגהבוו" שכולו קטעים בני 2-3 דקות שמטרתם היא יחידה: להזיז לכם את התחת.


יחסית לסצינת הגאראג' רוק הסאונד של האלבום הוא יחסית מזוקק ונקי, אבל ברגע שהחבר'ה עולים על הבמה הבי.פי.אם של כל שיר מוקפץ אוטומטית ב-20 והשירה הנקייה עוברת לצרחות מלוכלכות. לטוב, ולרע.. כשאתה שיכור במרתף של הלבונטין, אין ספק שזה לטוב.

הקהל מונה משהו כמו 100 אנשים ונראה כמו קהל אינדי טיפוסי אבל הניסיון ליצור אווירת פאנק באוויר. אם זאת המצילה השבורה של המתופף שנראית כאילו הוא נתן לה ביס רגע לפני ההופעה, או הניסיונות הלא מוצלחים ליזום 'פוגו' בקהל. ולמה שיצליחו? המוזיקה של רוצי בובה פשוט משדרת כיף, לא אלימות..

האלבום של רוצי בובה ניתן להאזנה חופשית באתר הבנדקאמפ שלהם (איזה דבר נהדר זה באנדקמפ!) ובזכות נפלאות ה-Share, עכשיו גם במבוא למוזיקה טובה.




המתופף של רוצי בובה מציג את ההרכבים הבאים בפשטות ובפרובינציאליות רבה: "אחרינו יעלו Crash Normal מצרפת, ו- Acid Baby Jesus מיוון" כדי להזכיר לנו שמלבד הניחוח החזק של זיעה, אנחנו צריכים גם להריח ניחוח של חו"ל.

Crash Normal, הצרפתים, עולים אחריהם. גיטריסט ומתופף שמנגן בעמידה על מערכת מצומצמת. הגיטריסט מכוון את הגיטרה, מה שמהר מאוד מתגלה כדבר מיותר.. המוזיקה שהצמד הצרפתי הזה מפיק היא האמא של הלו-פיי. דיסטורשן כבד, המון רעש ואיכות נמוכה, מה שלא חייב להיות דווקא דבר רע, אבל במקרה שלהם זה גם לא ממש טוב.

מה שכן, הצמד הזה ממש הזכיר לי אהוב יקר שלי בשם Ty Segall, שעושה שירי לו-פיי שהם באותה עת גם שירי פופ משובחים. אם תרשו לי, אני אנצל את משבצת הלו-פיי-נויז-רוק של הפוסט הזה בשביל לשים שיר שלו. אז הנה Ty Segall, שלא הופיע אתמול בתל-אביב, עם My Sunshine



את הערב סגרו Acid Baby Jesus היוונים. בצל המשבר הכלכלי הקשה והבלאגן הכללי שהולך להם שם ביוון, משבר דרכון השאיר את גיטריסט הלהקה ביוון. הגיטריסט של Crash Normal נקרא להציל את המצב ולהחליף אותו (פאנק, כבר אמרנו?). שוב, כמו עם הכיוון של הגיטרה, קשה לי להאמין שמישהו שם לב להבדל. 

אני רואה את הבית שלי מכאן!
זה השלב של הערב בו הניעות החברתית הושלמה סופית והמרתף בלבונטין 7 הפך ל mosh pit של פאנקיסטים שיכורים. Acid Baby Jesus פשוט שברו את הבמה (תרתי משמע!), הסולן שלהם בלע את המיקרופון (שוב, תרתי משמע) והאנרגיה הייתה פשוט מדהימה. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי מישהו דופק Crowd Surfing בהופעה בישראל, או בכל מקום אחר לצורך העניין..

מכירים את זה שאתה שיכור, וכולך זורם ובאותו רגע אתה מרגיש כאילו אתה הבחור הכי שנון ומגניב בעולם כשמבט צלול מהצד מגלה שאתה בעצם שיכור וולגרי שמזיל על עצמו ריר? 

אני מרגיש שהקליפ הזה שצילמתי הוא די דומה. האנרגיות של ההופעה אתמול גרמו לו להישמע כמו הדבר היא טוב ובועט ששמעתי. שמיעה נוספת ופיקחת היום מגלה משהו שנשמע הרבה פחות טוב. ואני לא יכול אפילו להאשים את איכות הווידאו, כי ככה זה באמת נשמע! אבל כל הסאוד החרא שבעולם לא משנה את העובדה שאתמול ABJ נתנו, והראש שלי היה שם כדי לקבל! 



מוזמנים לספר בתגובות על חוויות ניעות חברתית שלכם.. עד הפעם הבאה: להתראות, Au Revior,  αντίο 

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

תביא ת'כסף!


Muscle Car Chronicles הוא שם האלבום הטרי (בן יומיים בלבד!) של הראפר Curren$y בשילוב של מפיק בשם שון או'קונול. מה יש לנו כאן בעצם? חבורה של מוזקיאים יושבים באולפן, מדליקים את הגרוב שלהם ונותנים ל Curren$y לראפראפ להם ברקע.. וזה נשמע מעולה!

אלבום סולידי לחלוטין על כל תשעת שיריו שכל אחד ואחד מהם נותן בראש תרתי משמע. ברצינות! אתמול האזנתי לו בפעם הראשונה באוטובוס ופשוט שיר אחר שיר גרם לי להניד את הראש מעלה מטה בנחישות ששמורה לכלב דאש-בורד. 

מי שמכיר את פרויקט  Blacroc כבר בטח יודע שראפ ורוק הולכים ביחד כמו במבה וקולה בשעת ת"ש. למי שלא מכיר, Blacroc הוא פרויקט של הבלאק קיז בו הם מארחים מגוון ראפרים (מוס דף!) שפורשים את משנתם על גבי הבלוז רוק המרגיע של הקיז.

אז רוק וראפ הא?? איזה מגניב?! כן, ההתלהבות הזאת מחזיקה בערך עד השיר הרביעי כשאתה מתחיל להבין שהקטע הזה שנקרא ראפ.... הוא בסה"כ די מונוטוני. אבל באמת שהגרוב של הלהקה ברקע הוא כל כך לעניין שזה מצליח לסחוב אותך בכיף עד סוף הדיסק. ושורות כמו:
כל השונאים שונאים אותי רק כי הם שונאים את זה שהם מתים עלי
בטוח לא מזיקות.
 אז הנה שיר הפתיחה המפרק של Muscle Car Chronicles שנקרא באופן די הולם: Soundbomin'




מכירים את אשכרה מתים?? הרכב האינדי-פאנק הירושלמי חוזר לבמות אחרי כמה חודשי היעדרות כדי להפיץ את בשורת האלבום החדש "קוקה-קולה, מנטוס וחמאת בוטנים". נכון, בחרתי להוסיף את המילה 'אינדי' לפני 'פאנק' אבל זה רק כדי להגיד שהם לא רק פאנקיסטים, הם גם מגניבים! ברצינות, המתים הם בערך הדבר הכי הארדקור שמסתובב כאן בסצנת האינדי הישראלית.

לא מאמינים לי, תבואו לראות בעצמכם מחר בקוזה נוסטרה בנחלת בנימין, וב-27 לחודש בעשן הזמן! כן כן, עשן הזמן.
מחר בקוזה נוסטרה הם ינגנו ביחד עם Left (חולה על לפט), הילד עם הקוצים ו-Dead Cowboys באירוע צהריים חביב שיתחיל ב- 14:00, בצהריים. 

קבלו את המתים באינטרפרטציה שלהם ל"Money" של הביטלס: כסף ומניות.


יום ראשון, 12 בפברואר 2012

עושים את זה נכון

כל אחד שאי פעם בחייו השתעשע עם הרעיון של להמציא את הסטארט-אפ שישנה את העולם בוודאי יודע שזאת משימה לא פשוטה. פשוט יש הרגשה כאילו כבר המציאו הכל!

אותו דבר במוזיקה.
לא כל יום אני שומע מוזיקה חדשה ואומר לעצמי: בונא, יש כאן משהו חדש, מיוחד!
זה קרה לי כששמעתי בפעם הראשונה את Buizness של tUnE-yArDs, זה קרה לי כששמעתי (שוב ושוב ושוב) את המיקסטייפ המעולה של Mouth's Cradle. וזה קרה לי גם היום כשהאזנתי לאלבום בשם Melt של להקה בשם Young Magic שניתן להאזנה חופשית יומיים לפני שהוא יוצא לאור בחסות ההייפ-משין (כפרה על ההיפ-משין..)

שילוב של קולות אווירה חולמניים, קצב מעולה, צלילים מגניבים. תנו האזנה:



עוד הרכב שרציתי לחלוק אתכם נקרא Sun Tailor. בשבוע שעבר קפצתי למועדון ההופעות המקומי "עשן הזמן" וביחד עם עוד כ-20 נבחרים זכיתי לראות דאבל פיצ'ר של טליה אליאב (שריגשה מאוד!) ושל חייטי השמש (תרגום חופשי של טליה) Sun Tailor.

רביעיית נגנים מהשורה הראשונה שעושים אינדי פולק משובח! אחרי ההופעה חברי הטוב עופר נזכר בשיר של כהן@מושון בשם "עושים את זה נכון" שמונה את כל מי שע"פ כהן את מושון, עושים את זה נכון. אז ע"פ עופר סאן טיילור פשוט עושים את זה נכון, ואין מסכים ממני.

בינתיים אפשר לשמוע את האלבום בבאנד קאמפ של הלהקה.




גם לטליה יש (בנדקאמפ, ואלבום חדש)