כרוניקה של פייסטה

שבוע טוב לקוראים ולקוראות, שבוע טוב ליח"צנים וליח"צניות, שבוע טוב לסלקטור זעוף המבט שכמו אומר: "אני מכניס אותך, למרות שאתה לא בחורה כוסית, אבל זאת פעם אחרונה שמעת אותי! תגדל ציצים, או שתמצא מועדון אחר".
שבוע טוב לברמנית בעלת המחשוף הנדיב שמוזגת לך את הבירה תוך כדי ריקוד פרוע וצעקות "ווווהוווו!!". זאת שתמיד תחזיק את העודף שלך כבן ערובה מעל כוס הטיפים שלה, אפילו אם בכלל רק ביקשת ממנה לפרוט שטר בשביל מכונת הסיגריות..
שבוע טוב לדי.ג'יי, שתמיד יודע להשמיע את צופר האוויר בדיוק ברגע הנכון בשיר בכדי להרים את הרחבה; ושבעת השמעת "ארץ חדשה" של שלמה ארצי (גרסת הטראנס) תמיד ידאג להחליש לאחר השורה: "יש לי אישה".

ואחרי הפתיחה הממורמרת משהו, הרשו לי לרגע ללבוש לראשי כובע מחודד, למלא את ריאותיי באוויר, ולנשוף לתוך הדבר הזה שנושפים לתוכו במסיבות ועושה "זווווו", כי הפוסט של היום עוסק ב-מסיבות!

ובהערה צדדית- שוב אני נפעם מגוגל, מנוע החיפוש שחשב שהוא יכול, שבתגובה לשאילתה שלי: how do you call the party thing you blow in?, שלף מיד תשובה! לצערי התשובה הייתה שאין להם שם.
אגב, תוצאת החיפוש במקום השני הייתה: "How To Give a Blow Job", וכשחיפשתי את אותו הביטוי בעברית בכלל קיבלתי מלא תוצאות על 'ינשופים'. לא מהסוג שמהמהמם אלא מהסוג ששולל רישיונות נהיגה. לפעמים גוגל הוא פשוט מראה לתרבות שלנו..

אבל בחזרה לענייננו. לאורך כל חיי כהיפסטר בארון, עוד לפני שהמילה הזאת בכלל הומצאה, תמיד הייתה לי בעיה עם מסיבות ובעיקר עם זה שבאף אחת מהן לא השמיעו את המוזיקה שאני אוהב.
אני מסתכל על עצמי כעת מלמעלה, ילד קטן ופישר שבכל מסיבת ריקודים כיתתית ביסודי הולך לדי.ג'יי ושואל בקול מנוזל: "תגיד, יש לך אולי את "סונג טו" של בלר?". רגע של שתיקה, מלחמת מבטים. אני במבט נחרץ, של ילד דעתן שדורש שיכבדו את טעמו המוזיקלי, והוא במבט של: "ילד, תעוף לי מהעמדה. הנזלת שלך נמרחת לי על כל הציוד!". Song 2 אגב, מעולם לא הגיע.

ואם כבר בנושא מסיבות והמוזיקה שלהן, הגיע הזמן להזכיר את Robyn. רובין היא זמרת פופ שבדית שפעילה כבר מסביבות סוף שנות ה-90 וזכתה בשלל פרסים לא מעניינים כדוגמת הגראמי השבדי. רובין פרצה לתודעת העולם הלא שבדי בשנה שעברה כששחררה את האלבום Body Talk, אלבום שיצא בשלושה חלקים נפרדים וכלל את הלהיט Dancing On My Own.

את שנת 2010 סיימה רובין כחביבת המבקרים, שלא חסכו עליה טיפת ריר. אני וואלק, לא ממש מבין למה. אני משער שזה קשור לשילוב העובדות שהיא שבדית (זר זה הכי אחי), הוציאה אלבום בשלשה חלקים (מי עושה דבר כזה? זה בטח אומר שהיא טובה!), והסאונד שלה שהוא מעט יותר אלקטרוני מהפופ הגלגלצ"י השגרתי. מגניבה והכל, אבל מכאן ועד להכתיר אותה כמשיח האלטרנטיבי של הפופ? אולם גדולים ממני (פיצ'פורק), חושבים אחרת. אז נשמע איזה שיר.

את Dancing On My Own אנחנו בטח שלא הולכים לשמוע שכן מרוב פופולריות הוא כבר עשה דרכו אל הפלייליסט של מקום עבודתי, הבלאק בכפר סבא. פלייליסט אשר ידוע לשמצת עולמים בשל קיצ'יותו, גרועיותו, וחזרתו הבלתי פוסקת על עצמו-יותו.

נשמע את השיר "קוברה סטייל", מה שעשוי להיות סוג של תנוחת מין, אבל אל תשאלו אותי איך היא עובדת. בכל מקרה, אחד הקליפים המגניבים והשבדיים ביותר שראיתי בזמן האחרון.

הו התמימות של מסיבות הילדות. בימים שכל מה שהיה צריך בשביל מסיבה טובה היה כובע סומבררו, ששימש כמובן למשחק "סומבררו", המוכר גם בשמו "נשיקה סטירה". כמה פשוטים אך סוערים היו חיי האהבה שלנו באותם ימים, כשכל מה שהפריד מבחינתך בין קבלת נשיקה לסטירה הייתה ההסתברות המקרית שאתה ושותפתך תזיזו את הראש לאותו צד או שמה לשני צדדים שונים. עכשיו שאני חושב על זה, אני לא בטוח שבכלל היה סומבררו מעורב בעניין..

עכשיו בבגרותי כסטודנט להנדסה, אני כבר יכול להגיד שהתשובה לשאלה האם תקבל נשיקה או סטירה טמונה במשתנה מקרי דו-מימדי, המורכב משני משתנים בלתי תלויים שכל אחד מהם מתפלג בינומית.

כאן בבאר שבע המסיבות הן כבר לא מסיבות כיתה תמימות אלא מסיבות דירה/חצר שטופות אלכולהול וזימה, והשאלה האם אזכה לנשיקה או לסטירה היא כבר פונקציה של כמה אני שתוי, כמה יש לה חבר וכמה נשיקות/סטירות היא כבר חילקה במהלך הערב. זה כבר קצת יותר קשה לחישוב, בטח כשאתה מתודלק מערק זול (יש ערק לא זול?).

בחיפושי השבוע אחר מוזיקת מסיבות שתמלא את החלל הריק בין ברבור אחד למשנהו נתקלתי בפרויקט חדש בשם Win Win. *הכנס בדיחה מטופשת על לוח היד השנייה של Ynet.

הפרויקט "ווין ווין" הוא בן הכלאיים של שני מפיקים מוכרים מהעולם האלקטרוני ואמן ווידאו, שאמור לתת ביטוי ויזואלי לצלילים מזיזי התחת של שני חבריו. בעוד שלושה ימים בדיוק הם משחררים אלבום אשר ישא את שם הפרויקט. לא יודע מה אתכם אבל אני כבר שמתי תזכורת בפלאפון.

אם כבר היינו בקטע של נוסטלגיה אז הקטע הבא, Interleve שמו, מובא במיקס ברוח מוזיקת המועדונים של שנות ה-90. ואם קולו של הזמר מצלצל לכם מוכר אז זה מכיוון שזה הוא אלכסיס טיילור, סולן Hot Chip שמתארח בכמה שירים באלבום.

הלאה לימי הצבא העליזים, כשאופציות המסיבה נעו פחות או יותר סביב לרוץ ל"רוץ", ללכת ל"לכת", לצוף על המים, או סתם לצאת ל"חממה". הררי גברים מחוצים על הגדרות, ים של חוגרים מתנופפים באוויר בזמן שאוחזיהם מנסים לעטות על עצמם את הפרצוף האשכנזי ביותר שהם מסוגלים לנפק.

ימים בהם כל מסיבה שונה לחלוטין מחברתה. הרי פעם אחת אלו הן מש"קיות ת"ש שחוגגות את סיומו של קורס בן חודש, ופעם אחרת  אלה הן בכלל מדריכות ח"יר. פעם אחת אתה צריך לגרד את חברך המבושם מדק העץ שמחוץ למועדון ובפעם אחרת הוא זה שמגרד אותך (רוב הפעמים במקרה שלי). אבל אם לקחת משהו טוב מהמסיבות האלה, זה חייב יהיה להיות דוכן ההמבורגרים שמחכה לך בחוץ בתום המסיבה. באמת שכל מסיבה צריכה אחד כזה!

בימינו אנו, קשה לי להגיד על תרבות המסיבות הסטודנטיאלית כאן בבאר שבע שהיא מדברת אלי באופן מיוחד.
מסיבות חצר בטירוף שלי!!1 שאומרות לי להתכונן לרעידת אדמה!!1 ושמבקשות ממני לשכוח את כל מה שהכרתי על מסיבות חצר!!1 למרות שבסוף כל מסיבה נראית בדיוק כמו כל מה שהכרתי על מסיבות חצר!!1!אחד!!אחד!.....אחד.

פשוט קשה לי להבין איך במקום שמלא בכל כך הרבה אנשים צעירים, מגניבים ברובם, שמשוכנים כולם ברדיוס של 2 ק"מ אחד מהשני, לא התפתחה מסיבה אחת אלטרנטיבית טובה?? אם כן, השבוע המבוא למוזיקה טובה גמר בדעתו שעליו להרים את הכפפה הכבדה הזאת ולהרים בעיר הזאת את המסיבה שמגיעה לה.  

היפסטרי כל המדבר, התאחדו! (עדכונים יגיעו ברגע שיהיה על מה לעדכן)

נסיים לשבוע עם מאש אפ מסיבתי וממיס פרצופים בין שניים שכבר כיכבו כאן במבוא: Daft Punk, ו- Does It Offend You, Yeah?.  עד לשבוע הבא אל תשכחו להוזיז את הישבן ולנועונע ת'תחת, כי אני שחקן גדול ואני אכניס לך גול!
קבלו את "We Are Technologic"