אלבום ופרח

שבוע טוב לכם קוראים וקוראות. השבוע יש לי מבחן בסחבת, או שאולי זה קורס בסיסי נתונים. אלוהים, למה עשית את השניים כל כך דומים?? בכל מקרה, החלטתי שאם אני כבר עושה כל האפשרי בשביל לא ללמוד אז לפחות להיות קצת פרודוקטיבי עם הזמן הזה.

ואחד הדברים היותר פרודוקטיביים שחובב מוזיקה יכול לעשות עם זמנו, דבר שאני מרגיש שלפחות מבחינתי הוא כבר מסורת שדי פסה מן העולם וזה- לשמוע אלבום!

בצעירותי, הדבר שהרגשתי שהבדיל ביני לבין סתם כל מאזין גלגל"צ אקראי הייתה העובדה שאני לא סתם שומע מוזיקה, אלא אני מאזין לאלבומים. כל מי שהיה בעברו (או עדיין) פריק של פרוגרסיב-רוק יבין אותי כשאני אומר שההאזנה לאלבום הייתה סוג של טקס. ב-40 דקות  האלה שבין צלילי הפתיחה לצלילי הנעילה לא היה דבר שלא סבל דיחוי וכל תשומת ליבי הייתה מופנת לאלבום שלפני. לשמיעות הראשונות תמיד התלוותה איזו מן תחושה סגפנית, שחייבים לשמוע את כל האלבום, מספר פעמים, לא משנה כמה זה עלול לבוא לא טוב לאוזן. כי ברגע שהצלילים מתחילים לשקוע אתה מבין שהעבודה הקשה הייתה שווה את זה. ולהכיר אלבום טוב כמו שצריך זה סוג של נכס.

וידוי- עד היום אני עדיין מתקשה להכניס לאיי-פוד שלי טראק בודד בלי להכניס את כל האלבום שלו. וכשאני כבר כן חוטא בחטא הזה אז אני מקבץ את כל השירים הבודדים תחת אמן אחד בשם Various. 

בימים טרופים מוזיקאלית שכאלה, כבר לא ממש יוצא לי לשמוע אלבומים. ה- Hype Machine נהיה הגלגל"צ שלי ואני שט בין הרצועות, דקה וחצי פה, 2 דקות שם, עד שמדי פעם אני נתקל בפנינה ולרוב הפנינה הבודדה הזו תהיה החוט המקשר היחידי ביני לבין אותה צדפה שיצרה אותה.  

אז כאמור השבוע הפסקול שלי היה הומוגני מתמיד, כאשר הוא התבסס ברובו על האלבום Shangri-La של YACHT.

טוב, אז נסיונותי בני הדקה וחצי להדביק את הנגן של NPR ישר לבלוג עלו בחרס ולכן בשביל להאזין ל-
YACHT-ShangriLa אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק. אז YACHT שמבוטא גם לעתים כ- Y▲CHTאו כ- Y☃CHT הם רביעייה אמריקאית שעושה דיסקו-פופ מסונתז עד מאוד. ערך הויקיפדיה שלהם מגלה שהשם הוא קיצור של משהו איזה משהו משעמם, ולכן אני אמשיך עם הכיוון המקורי שלי של לדמיין אותם כיאכטה גדולה.

עוד מסתבר לי מערך הויקיפדיה שלהם, שמה שחשבתי שהוא הבכורה של הלהקה הוא בעצם כבר אלבום האולפן החמישי שלהם, והשני שיוצא בחברת התקליטים האדירה DFA (נו, הזאתי של LCD Soundsystem). מומלץ במיוחד למי שאהב את ה New Young Pony Club, או סתם למי שאוהב.
ציטוט נבחר מהאלבום מגיע בלהיט הפופ האקולוגי Dystopia שנותן את השורה הענקית:
The Earth, The Earth, The Earth is on fire. We don't have no daughter let the mother fucker burn.
אנחנו נשמע משהו קצת יותר אופטימי, את שיר הפתיחה הקופצני Utopia.

השבוע עבר בי איזה רצון עז להגביר את הקשר (הכבר הדוק מאוד) ביני לבינכם ציבור הקוראים. לשם כך פרסמתי בעמוד הפייסבוק סקר ששאל "מהו הרינגטון שלך?" בעיקר בשביל קצת לשמוע מכם. לא יכול להגיד שהסקר המריא יותר מדי.. אבל זה בוודאי לא ימנע ממני להמשיך להושיט את ידי כלפיכם ציבור יקר בתקווה שמישהו מכם ינגס.
השבוע נתקלתי בקטע שהשם שלו בלבד מילא את לבי באושר וציפיה. הטראק המדובר היה גירסאת רימיקס של James Blake לשיר Bills Bills Bills  של Destiny's Child.

מצד אחד בלייק, אמן שהצליח באלבום הבכורה החדשני והמעניין שלו להפוך אותי למיני גרופי. מצד שני השיר, שהגרסה שעשו לו ב-Glee הזכירה לי כמה שהוא להיט היסטרי. טוב, אז אני אגלה לכם כבר עכשיו שהרימיקס המאוד מבטיח הזה, הוא לא כזה משהו...

אבל מה שכן הוא גרם לי לרצות לתור אחר עוד גרסאות רימיקס/קאבר של אמנים מגניבים דוגמאת בלייק ללהיטי פופ גלגלצ"יים. וכאן אתם נכנסים. אז שוב אני זורק את חכתי למים הקרים ומזמין אתכם להעלות כאן בתגובות את פניני הרימיקס/קאבר/מאש-אפ שלכם ללהיטי פופ. 

עד הפעם הבאה שבוב דילן יגיע ארצה..