יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

דלף? שיר חדש ל-Daft Punk


יש דברים מסוימים שאנחנו אומרים כל הזמן כמו: "בוקר טוב", "יש מים חמים?" או "אתה חושב שתהיה כניסה קרקעית לעזה"; ויש דברים שאנחנו אומרים פעם בהרבה זמן אם בכלל כמו: "התנשאי לי?", "אני ממש חרד מבאג 2000 הזה", או "שמעת את השיר החדש של דאפט-פאנק??"

אז כמו שבטח כבר הבנתם, אני מתחתן!!! לא, סתם.. אבל לדאפט פאנק יש שיר חדש.

יש מן קטע כזה של הרכבי אלקטרו-האוס צרפתים להוציא אלבום מושלם, לרדת למחתרת לכמה שנים טובות ולעלות לקרקע רק כדי להוציא פסקול לסרט של דיסני. כה גדולה הילת המסתורין המקיפה את צמד הרובוטים הצרפתי הזה, שהם אפילו לא יכולים להוציא טראק כמו הרכב רגיל, אלא חייבים שהוא ידלוף תחילה לרשת וילווה בחרושת שמועות של שבוע או שבועיים האם מדובר בזיוף או בדבר האמיתי!
אז דאפט-פאנק או דאבט-פאנק? לי אישית זה נשמע כמו הדבר האמיתי. הצלילים, הארפג'יואים, הקצב, הכל יושב נכון. אבל הנה הפינה לשיפוטכם. Daft Punk (?) עם השיר Emphazed.





לאדם הסביר, האסוציאציה הראשונה למילה רמיקס היא "אשליות" של ניסים סרוסי, מוקפץ ל-140 בי.פי.אם עם תופים הולמים בקצב קבוע ודי.ג'י עם צופר אוויר, והוא לא מפחד להשתמש בו! אבל איך זה נשמע כשאמן שקט עושה רמיקס לאמן שקט אחר? ואם להיות ספציפיים, כש-
Grizzly Bear  ממקסס את Feist!
אני אחסוך לכם את ההקלקה על הלינק ואספר לכם שזה נשמע מעולה. אתם יכולים להקליק על הלינק עכשיו.



ואם כבר בנושא, סצינת הרמיקסים היא דבר שמאוד חסר לי כאן בארץ. אני מנסה, ולא מצליח לחשוב על רמיקס ישראלי אחד (חוץ מניסים סרוסי ז'תומרת). אם יש לכם אחד אתם יותר ממוזמנים לזרוק אותו כאן בתגובות.

נ.ב. (נזכרתי בפוסט) - למי שרוצה להתרענן על הרכבי האלקטרו-האוס הצרפתים שלו מוזמן לבקר בפוסט הראשון אי פעם של המבוא: ממש כאן

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

ע.ד.י - קליפ חדש לעדי אולמנסקי

אהלן אהלן! חביבת המבוא עדי אולמנסקי מוציאה קליפ בכורה מהמיקסטייפ שבדרך, מה שמבחינתי הוא תירוץ נהדר לכתוב כאן משהו. אם כן ע.ד.י, המוכרת יותר בתור "הסולנית הסופר מגניבה של Lorena B" מוציאה קליפ בבימויו של יוצר מוכשר נוסף בשם ווניה היימן המוכר יותר בתור " נו, ההוא שעושה את הסרטונים המגניבים האלה ביו-טיוב. אתה חייב לראות!!1". 



אז מה יש לנו כאן בגדול? עדי מתפלחת לה לאיזו קריקטורה של שמחה ישראלית טיפוסית ומביאה אותה בראש, לונדון סטייל. מרגיש כאילו זה הסיפור מאחורי הקליפ A.D.I בקליפה של אגוז. אורחי החתונה המעאפנה הם בעצם אנחנו, הישראלי חסר המושג, שבתחילה מסתכלים על עדי כאילו הייתה חייזרית אבל לאט לאט נכנסים לגרוב עד כדי אקסטזה רווית קונפטי.
 
השטיק של לאיית את השם שלך בשיר הוא אחד מחייב. M.I.A  עשתה את זה בשיר שפתח את אלבום הבכורה המופתי שלה. אז האם אולמנסקי מבשרת לנו הישראלים ש -She's in the House, או במקרה הזה, באולם השמחות? 

A.D.I נראה ונשמע כמעיין טיזר למיקסטייפ אליו הוא שייך, "Shit Just Got Real". השיר נפתח לצלילי דרבוקות, ה- Y בסוף שמה של אולמנסקי מומרת לוואי וואי וואי במה שאני מקווה שהם רמזים לכך שמצופה לנו מיקסטייפ המשלב אלקטרוניקה טרייה עם נגיעות מזרח תיכוניות.
מצפים בחום לחרא האמיתי של אולמנסקי! 



ולנושא אחר, הנה כמה מההופעות הצפויות לבאר שבעיים בני המזל שבינינו בחודש הקרוב:
אבי עדאקי,
Computer Camp (!!), הבילויים, שלמה יידוב, Malox, רות דולרס וייס, The Angelcy (!!). חבל לכם על הזמן, המרכז הוא כאן Bitches..

לאלו מכם שמתעקשים לא להדרים לכאן, תוכלו לתפוס את Computer Camp גם באברקסס ב 7.11. [איוונט ליברמן]

וזהו בעצם.. עד המבוא הבא, להית'.

יום שישי, 13 ביולי 2012

פרח השכונות

  שלום קוראים וקוראות יקרים!
אני משתדל לתת כאן איזה פוסט פעם בכמה חודשים בשביל הביטוח הלאומי וכאלה. מה גם שבזמן האחרון הצטברו לי כמה אמנים שאני פשוט מרגיש שכל העולם חייב לדעת עליהם!! והיות והמבוא למוזיקה טובה הוא המקום עם התפוצה הקרובה ביותר ל'כל העולם' שאני מכיר אז קבלו:



File:PinkAzalea.jpg
 Say my name!
השם הראשון שאני רוצה לצעוק מהגגות הוא זה של Azealia Banks. אייזליה למי שתוהה הוא שם של פרח שכל ניסיונות הגיגול שלי למצוא את שמו בעברית העלו חרס. אז מה שנעשה זה שאני אצרף כאן תמונה שלו ומי מכם קוראי המבוא הבוטניסטים שמזהה את שמו בעברית מוזמן להגיב אותו.

אייזליה שלנו גם היא סוג של פרח, אבל יותר בכיוון של פרח השכונות. נולדה וגדלה בהרלם, איזלייה מביאה שילוב של סגנון ראפ ייחודי עם נגיעות חזקות של צלילי אלקטרו. 

ללהיט שלה '212', שמלבד הבושם הוא גם איזור החיוג של מנהטן, האזנתי בשרשרת. והטראק Nathan ששוחרר לפני שבוע וקצת גם הוא לא מסתפק בפחות משתי האזנות רצופות לפעם. הביטים שנבנים לאט לאט לקראת השיא, הצלילים האלקטרוניים הפרוותיים והחודרים, הניגוד בהגשה של איזלייה בין היופי והתמימות לבין שורות זועמות כמו: "אני עומדת להרוס את הכוס שלך", הם כולם עלי הכותרת שמרכיבים את הפרח הנפלא הזה.

בגלל שאתם כבר ילדים גדולים ניתן לכם את אפשרות הבחירה בתקווה שתעשו את הבחירה הנכונה, שהיא לשמוע את שניהם, שוב ושוב ושוב.

     



גם הבחור הבא שלנו הוא בחזית האלקטרונית. ז'תומרת, יותר בחזית של לשבת לבד בחדר מול המחשב וליצור ביטים בתקווה של יום אחד להיות מפורסם. וזה בדיוק הסיפור של Left Boy.

לפט בוי הוא דוגמה מייצגת לדור היו-טיוב של אמנים צעירים וחמודים שמנסים לפרוץ בגישת הקלט/הפק/צלם/העלה זאת בעצמך. יש לו עמוד פעיל בכל מדיה חברתית שקיימת ובנוסף אתר אינטרנט חמוד שנותן לך גישה להורדת כל השירים שלו בהזנת כתובת מייל, שכמובן מוסיפה אותך לרשימת התפוצה שלו (כזה חמוד!).

הוא אמנם נראה כמו התגלמות הילד האמריקאי הטוב, אבל לפט בוי הוא בעצם פרדיננד סרניץ מוינה, אוסטריה. המוזיקה של בוי היא פופ רווי בסימפולים ושלל אלקטרוניקה.

היה נורא קשה לי לבחור טראק אחד כי באמת שכל הקטעים של לפט בוי הם שונים, מגוונים ומניבים. אז הנה הטייק שלו לשודדי הקאריבים. אם אהבתם, חפשו אותו באחד במדיה החברתית המועדפת עליכם. יש לי הרגשה שאם תרצו תוכלו למצוא אותו אפילו ב'מקושרים'.




נראה שכבר הארכתי במילים אז נשאיר אתכם עם רמיקס כייפי ומגניב ל Bonde de Role הברזילאים. סתם, כי בא לי.


בהצלחה במבחנים!

יום שישי, 27 באפריל 2012

התוכנייה שלי ליערות מנשה

שלום לקוראים ולקוראות! מזמן לא כתבתי ובלה בלה בלה... אבל בכל זאת יש את ה(לפחות) פעמיים בשנה האלה שעליהן אני לא מוותר. אחת מאותן פעמים בהן סצינת האינדי שלנו מגיחה מחוץ למועדוני ההופעות המעושנים שלה, פותחת אוהל, פורסת שק"ש ונותנת לנו מנה גדושה ומרוכזת של בראש הלא היא "פסטיבל יערות מנשה" (הרביעי, כי ככה זה נשמע כמו תואר אצולה).

קצת מאירועי השנה שעברה: היה אדיר! ולפי הלו"ז של השנה, לא מסתמן שינוי מגמה.

הרעיון בפוסט הזה הוא להביא לכם את מי שאני ממש מחכה לראות בפסטיבל, ככה שזאת כנראה פשוט תהיה רשימת מכולת של כל ההופעות בפסטיבל.

נתחיל:

ההופעה השניה בפסטיבל (15:00) שייכת למר אלון עדר. למי שלא מכיר, אלון הוא סוג של בנם הממזר של אריק איינשטיין, שלום חנוך, יוני רכטר, מתי כספי ובערך כל אמן שפעם עשה כאן מוזיקה יפה ובעיקר, ישראלית. מה גם שהוא מנגן עם סוללת כוכבי אינדי מהשורה הראשונה שרוב שמות המשפחה שלהם נגמרים ברמירז.

לעדר ולהקתו יצא לא מזמן אלבום חדש ויפיפה (בנדקאמפ) והוא נפתח בשיר הזה שמסגיר את עצמו כבר בשם שלו:



אחרי אלון יעלה ויבוא אבי עדאקי, ככל הנראה ההופעה ששמעתי עליה הכי הרבה דברים טובים והצלחתי לפספס הכי הרבה פעמים. אז זהו, הפעם נהיה שם!

בשעה 17:15 סיסטם עאלי יעאלו לבמה ויקפיצו אותנו, דו-קיום סטייל. הסיסטם הם מה שנקרא "אנסמבל" שמבוסס ביפו ושר בעברית, עברית, רוסית ואפילו אנגלית. (אנגלית! בפסטיבל אינדי בישראל! מי שמע על דבר כזה..)
בנימה טיפה רצינית, מוזיקאים שמתעסקים קצת בדבר הזה שנקרא 'המצב' שבהרבה מובנים מגדיר את חיינו כאן, הם מצרך די נדיר בסצינה שלנו. ככה שזאת בהחלט הופעה שאני מצפה לה.

אחרי הסיסטם יש איזה רצף של כמה הופעות אלמוניות כאלה של הקולקטיב, אסף אבידן, תומר יוסף.. זה זמן טוב ללכת לישון ולצבור אנרגיות ליום שבת :)

אה כן, החבר'ה של היערות הביאו אותה השנה ב'ביג אפ' רציני וארגנו במת היפ הופ שתקרא יער שחור ותתרחש בבמה הקטנה משעה 24:00. הולך להיות חם ומקפיץ!




יו יו זיין אמהות!

אני מקווה שישתם טוב אתמול כי השקם ב-10:00 בבוקר תעלה אחת הלהקות שאני ה-כי מחכה לשמוע בלייב, The Angelcy. המוזיקה של החברה היא כל כך שונה ולא שגרתית מהדברים שמתנגנים סביבנו כל היום שהיא תופסת אותכם מהשמיעה הראשונה. 
קצת פולק ובלוגראס אמריקאי עם קצת כלייזמרים, שמחת חיים, המון נשמה! איזה כיף!





אך מה זה שקורה כאן, לפני שבכלל הספקתם לעכל את שעכשיו שמעתם והנה כבר רוצי בובה על הבמה! והם נותנים לכם בראש עם הפאנק האנרגטי והמנענע שלהם! מובטח לנער מכם את ההאנגאובר של ליל אמש. 
 נראה לי שעל רוצי בובה כבר כתבתי מספיק בפוסט הקודם, זה שממש מעליכם. אז קבלו אותם בקליפ מתוך הפרוייקט הנהדר "אינדי סיטי".



רוצו בובות, כי ההופעה של Sun Tailor התחילה כבר לפני 5 דקות. נכון, אין רגע דל ביערות מנשה. אבל הופעה של Sun Tailor היא בדיוק מנת הרוגע והיופי שאתם צריכים אחרי הפוגו המטורף שעשיתם בהופעה של רוצי בובה (בבקשה על תעשו פוגו בהופעה של רוצי בובה). פולק רוק גיטרות אקוסטי בלוזי ונקי  שפשוט נוגע בכל הנקודות הנכונות.
גם ל-Sun Tailor יצא אלבום לאחרונה (כמה טוב שיש באנדקאמפ)
  






זהו חברים, מכאן הניחוש שלכם (או הידע הקונקרטי שלכם, שבבקשה מכם תחלקו אותו איתנו בתגובות) הוא טוב משלי.
מהאזנה חטופה נשמע שההופעה של קבקו (מארחים את יוסי פיין) ב-13:00 בבמה המרכזית תהיה סופר פאן(ק). אפריקן סטייל.

תהנו בפסטיבל ותעשו המון דברים שאני לא הייתי עושה. אני בן אדם מאוד עצור.
נתראה שם!

יום שישי, 24 בפברואר 2012

בובה פראית


"ניעות חברתית (או: מוביליות חברתית) הוא מושג סוציולוגי שמשמעו שינוי מיקומו החברתי של אדם, ובייחוד מעבר מרובד חברתי אחד לאחר"- (מתוך ויקיפדיה).

 בימים כתיקונם אני היפסטר חסר תקנה. תיקון, בימים כתיקונם אני סטודנט חנון להנדסה שמאמין שיום יבוא, כתיקונו, והוא יהיה להיפסטר חסר תקנה. אבל חנון או היפסטר, אתמול עברה עליה חוויה של ניעות חברתית כשלמשך ערב אחד, הפכתי לפנקיסט בועט ומטונף!

אותו ערב שאיפשר לי לצאת קצת מעורי היה טריפל-פיצ'ר בלבונטין 7 בהשתתפות רוצי בובה המקומיים, Crash Normal ו- Acid Baby Jesus, שתי להקות ביבוא אישי של הבובות מחו"ל.

נתחיל מהבובות שהם בערך הדרך הכי הארד קור שמסתובב כאן בישראל! כן, אני מבין שכתבתי כאן בדיוק את אותו דבר בשבוע שעבר על אשכרה מתים, אבל זה היה לפני שהכרתי את רוצי בובה! אז כנראה שאני פשוט לא מסתובב מספיק בישראל, או שסתם כל דבר נראה לי הארד-קור. כך או כך, הרוק'נ'רול המשחורר של רוצי בובה הוא הדבר הכי כיפי ששמעתי כבר הרבה זמן!

רוצי בובה הם טריו גיטרה-בס-תופים שמורכב מטריו של אח-אח-לא אח (בהתאמה). לטריו יש מאחוריהם אלבום בכורה בשם "אגהאגהבוו" שכולו קטעים בני 2-3 דקות שמטרתם היא יחידה: להזיז לכם את התחת.


יחסית לסצינת הגאראג' רוק הסאונד של האלבום הוא יחסית מזוקק ונקי, אבל ברגע שהחבר'ה עולים על הבמה הבי.פי.אם של כל שיר מוקפץ אוטומטית ב-20 והשירה הנקייה עוברת לצרחות מלוכלכות. לטוב, ולרע.. כשאתה שיכור במרתף של הלבונטין, אין ספק שזה לטוב.

הקהל מונה משהו כמו 100 אנשים ונראה כמו קהל אינדי טיפוסי אבל הניסיון ליצור אווירת פאנק באוויר. אם זאת המצילה השבורה של המתופף שנראית כאילו הוא נתן לה ביס רגע לפני ההופעה, או הניסיונות הלא מוצלחים ליזום 'פוגו' בקהל. ולמה שיצליחו? המוזיקה של רוצי בובה פשוט משדרת כיף, לא אלימות..

האלבום של רוצי בובה ניתן להאזנה חופשית באתר הבנדקאמפ שלהם (איזה דבר נהדר זה באנדקמפ!) ובזכות נפלאות ה-Share, עכשיו גם במבוא למוזיקה טובה.




המתופף של רוצי בובה מציג את ההרכבים הבאים בפשטות ובפרובינציאליות רבה: "אחרינו יעלו Crash Normal מצרפת, ו- Acid Baby Jesus מיוון" כדי להזכיר לנו שמלבד הניחוח החזק של זיעה, אנחנו צריכים גם להריח ניחוח של חו"ל.

Crash Normal, הצרפתים, עולים אחריהם. גיטריסט ומתופף שמנגן בעמידה על מערכת מצומצמת. הגיטריסט מכוון את הגיטרה, מה שמהר מאוד מתגלה כדבר מיותר.. המוזיקה שהצמד הצרפתי הזה מפיק היא האמא של הלו-פיי. דיסטורשן כבד, המון רעש ואיכות נמוכה, מה שלא חייב להיות דווקא דבר רע, אבל במקרה שלהם זה גם לא ממש טוב.

מה שכן, הצמד הזה ממש הזכיר לי אהוב יקר שלי בשם Ty Segall, שעושה שירי לו-פיי שהם באותה עת גם שירי פופ משובחים. אם תרשו לי, אני אנצל את משבצת הלו-פיי-נויז-רוק של הפוסט הזה בשביל לשים שיר שלו. אז הנה Ty Segall, שלא הופיע אתמול בתל-אביב, עם My Sunshine



את הערב סגרו Acid Baby Jesus היוונים. בצל המשבר הכלכלי הקשה והבלאגן הכללי שהולך להם שם ביוון, משבר דרכון השאיר את גיטריסט הלהקה ביוון. הגיטריסט של Crash Normal נקרא להציל את המצב ולהחליף אותו (פאנק, כבר אמרנו?). שוב, כמו עם הכיוון של הגיטרה, קשה לי להאמין שמישהו שם לב להבדל. 

אני רואה את הבית שלי מכאן!
זה השלב של הערב בו הניעות החברתית הושלמה סופית והמרתף בלבונטין 7 הפך ל mosh pit של פאנקיסטים שיכורים. Acid Baby Jesus פשוט שברו את הבמה (תרתי משמע!), הסולן שלהם בלע את המיקרופון (שוב, תרתי משמע) והאנרגיה הייתה פשוט מדהימה. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי מישהו דופק Crowd Surfing בהופעה בישראל, או בכל מקום אחר לצורך העניין..

מכירים את זה שאתה שיכור, וכולך זורם ובאותו רגע אתה מרגיש כאילו אתה הבחור הכי שנון ומגניב בעולם כשמבט צלול מהצד מגלה שאתה בעצם שיכור וולגרי שמזיל על עצמו ריר? 

אני מרגיש שהקליפ הזה שצילמתי הוא די דומה. האנרגיות של ההופעה אתמול גרמו לו להישמע כמו הדבר היא טוב ובועט ששמעתי. שמיעה נוספת ופיקחת היום מגלה משהו שנשמע הרבה פחות טוב. ואני לא יכול אפילו להאשים את איכות הווידאו, כי ככה זה באמת נשמע! אבל כל הסאוד החרא שבעולם לא משנה את העובדה שאתמול ABJ נתנו, והראש שלי היה שם כדי לקבל! 



מוזמנים לספר בתגובות על חוויות ניעות חברתית שלכם.. עד הפעם הבאה: להתראות, Au Revior,  αντίο 

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

תביא ת'כסף!


Muscle Car Chronicles הוא שם האלבום הטרי (בן יומיים בלבד!) של הראפר Curren$y בשילוב של מפיק בשם שון או'קונול. מה יש לנו כאן בעצם? חבורה של מוזקיאים יושבים באולפן, מדליקים את הגרוב שלהם ונותנים ל Curren$y לראפראפ להם ברקע.. וזה נשמע מעולה!

אלבום סולידי לחלוטין על כל תשעת שיריו שכל אחד ואחד מהם נותן בראש תרתי משמע. ברצינות! אתמול האזנתי לו בפעם הראשונה באוטובוס ופשוט שיר אחר שיר גרם לי להניד את הראש מעלה מטה בנחישות ששמורה לכלב דאש-בורד. 

מי שמכיר את פרויקט  Blacroc כבר בטח יודע שראפ ורוק הולכים ביחד כמו במבה וקולה בשעת ת"ש. למי שלא מכיר, Blacroc הוא פרויקט של הבלאק קיז בו הם מארחים מגוון ראפרים (מוס דף!) שפורשים את משנתם על גבי הבלוז רוק המרגיע של הקיז.

אז רוק וראפ הא?? איזה מגניב?! כן, ההתלהבות הזאת מחזיקה בערך עד השיר הרביעי כשאתה מתחיל להבין שהקטע הזה שנקרא ראפ.... הוא בסה"כ די מונוטוני. אבל באמת שהגרוב של הלהקה ברקע הוא כל כך לעניין שזה מצליח לסחוב אותך בכיף עד סוף הדיסק. ושורות כמו:
כל השונאים שונאים אותי רק כי הם שונאים את זה שהם מתים עלי
בטוח לא מזיקות.
 אז הנה שיר הפתיחה המפרק של Muscle Car Chronicles שנקרא באופן די הולם: Soundbomin'




מכירים את אשכרה מתים?? הרכב האינדי-פאנק הירושלמי חוזר לבמות אחרי כמה חודשי היעדרות כדי להפיץ את בשורת האלבום החדש "קוקה-קולה, מנטוס וחמאת בוטנים". נכון, בחרתי להוסיף את המילה 'אינדי' לפני 'פאנק' אבל זה רק כדי להגיד שהם לא רק פאנקיסטים, הם גם מגניבים! ברצינות, המתים הם בערך הדבר הכי הארדקור שמסתובב כאן בסצנת האינדי הישראלית.

לא מאמינים לי, תבואו לראות בעצמכם מחר בקוזה נוסטרה בנחלת בנימין, וב-27 לחודש בעשן הזמן! כן כן, עשן הזמן.
מחר בקוזה נוסטרה הם ינגנו ביחד עם Left (חולה על לפט), הילד עם הקוצים ו-Dead Cowboys באירוע צהריים חביב שיתחיל ב- 14:00, בצהריים. 

קבלו את המתים באינטרפרטציה שלהם ל"Money" של הביטלס: כסף ומניות.


יום ראשון, 12 בפברואר 2012

עושים את זה נכון

כל אחד שאי פעם בחייו השתעשע עם הרעיון של להמציא את הסטארט-אפ שישנה את העולם בוודאי יודע שזאת משימה לא פשוטה. פשוט יש הרגשה כאילו כבר המציאו הכל!

אותו דבר במוזיקה.
לא כל יום אני שומע מוזיקה חדשה ואומר לעצמי: בונא, יש כאן משהו חדש, מיוחד!
זה קרה לי כששמעתי בפעם הראשונה את Buizness של tUnE-yArDs, זה קרה לי כששמעתי (שוב ושוב ושוב) את המיקסטייפ המעולה של Mouth's Cradle. וזה קרה לי גם היום כשהאזנתי לאלבום בשם Melt של להקה בשם Young Magic שניתן להאזנה חופשית יומיים לפני שהוא יוצא לאור בחסות ההייפ-משין (כפרה על ההיפ-משין..)

שילוב של קולות אווירה חולמניים, קצב מעולה, צלילים מגניבים. תנו האזנה:



עוד הרכב שרציתי לחלוק אתכם נקרא Sun Tailor. בשבוע שעבר קפצתי למועדון ההופעות המקומי "עשן הזמן" וביחד עם עוד כ-20 נבחרים זכיתי לראות דאבל פיצ'ר של טליה אליאב (שריגשה מאוד!) ושל חייטי השמש (תרגום חופשי של טליה) Sun Tailor.

רביעיית נגנים מהשורה הראשונה שעושים אינדי פולק משובח! אחרי ההופעה חברי הטוב עופר נזכר בשיר של כהן@מושון בשם "עושים את זה נכון" שמונה את כל מי שע"פ כהן את מושון, עושים את זה נכון. אז ע"פ עופר סאן טיילור פשוט עושים את זה נכון, ואין מסכים ממני.

בינתיים אפשר לשמוע את האלבום בבאנד קאמפ של הלהקה.




גם לטליה יש (בנדקאמפ, ואלבום חדש)

יום שבת, 21 בינואר 2012

Mos Def- Fear Not of Man (תרגום)

אמנם שיר שנכתב לפני יותר מעשור אבל עדיין רלוונטי מתמיד. פשוט תמירו את המילה 'היפ-הופ' למילה 'עתיד החברה שלנו', או את המילה 'אלוהים' למילים 'כח רצון' או 'תקווה'. או כל שילוב אחר שמסתדר לכם בראש...




"בשם האלוהים, החנון והרחום"

חבר'ה, הרבה דברים מתרחשים מסביב
המאה ה-21 מתקרבת, המאה ה-20 תיכף נגמרת
הרבה דברים השתנו - והרבה דברים לא, בעיקר אנחנו
אבל אנחנו הולכים לתפוס את עצמנו ביידיים, נכון? אני מאמין שכן..
שמעו... אנשים שואלים אותי כל הזמן,
תגיד מוס, מה הולך לקרות עם ההיפ-הופ? "לאן אתה חושב שההיפ-הופ הולך?"
אני אומר להם, "אתם יודעים לאן ההיפ-הופ הולך? לאן שאנחנו הולכים.. "
כי אם אנחנו גמורים, ההיפ-הופ הולך להיות גמור
ואם אנחנו נסתדר יפה, ההיפ הופ יסתדר יפה.

אנשים מדברים על היפ-הופ כאילו והוא איזה ענק, שגר אי שם בגבעות, יורד לעיתים לראות את אנשי הכפר.

ההיפ-הופ הוא אנחנו!
אתה, אני, כולנו... כולנו ההיפ-הופ. וההיפ-הופ הולך בדיוק לאן שאנחנו הולכים.
אז בפעם ההבאה שתשאל את עצמך לאן הולך ההיפ-הופ,
שאל את עצמך... לאן אני הולך? מה קורה איתי? עד שתתחיל לקבל מושג.

אז ככה, אם ההיפ-הופ עשוי מהעם... וההיפ-הופ יתחיל להבריא רק ברגע שהאנשים יתחילו להבריא,
אז איך אנשים מתחילים להבריא??

להבנתי, מצבם של אנשים משתפר, כשהם מתחילים להבין שהם בעלי ערך.
ולא, הם לא בעלי ערך בגלל שיש להם המון כסף.... או כי מישהו חושב שהם סקסיים או משהו..
אלא בני אדם הם בעלי ערך כי הם נוצרו על ידי אלוהים. ואלוהים, בורא אותך בעל ערך. ובין אם אתה מודע לערך הזה או לא זה כבר עניין אחר..

יש לכם בעולם הרבה תרבויות וממשלות, שמנסות להיות אלוהים,
נורא רוצות להיות כמו אלוהים.

הן היו מאוד רוצים לפזר לוויינים ומצלמות בכל פינה, ושתחשוב שעינם היא הכל רואה.

כנראה ש- The Last Poets לא טעו כשאמרו: שלאנשים מסויימים פשוט יש תסביך אלוהות. אני באמת מאמין שזה נכון.

אני? אני לא נותן לכל ה..ה...מסוקים, ומסכי הטלוויזיה, שדרני החדשות, וצלחות הלויין להפחיד אותי. הם היו מאוד רוצים שכך יהיה, אבל הרי הם לא באמת יכולים לעשות את זה..

כשהם אומרים לי 'תפחד מחוקינו', כשהם רוצים שאשמור פינה בליבי לטובת חרדה, מפני הדברים שהם עושים. אז הנה מה שעולה לי בראש. וזה מה שאני אומר להם, ולכם. קבלו:

מכל קצוות תבל לבבות פועמים על פי הקצב
אל תירא מהאדם כי האדם הוא בן מוות.
התעלות הראש על החומר, הנשמה על הבשר.
מלאכים אוחזים בעט ומתעדים את הזמן
שבא וחולף כמו היה סוחר נודד.

העולם מוצף בעשירים ורשעים
אך מספיק לנו אלוהים בכדי לפתור את בעיותינו.
חמושים או בעלי מניות מבקשים לשמר את הפחד שלי
אך די לנו באלוהים אל מול תוכניותם.

מוס דף בכבודי, איפה אתה? ממש כאן
במקום הזה ששמו כדור הארץ, מנסה לשמור על הריבוע שלי
הולך לתת לכם בראש ולכל האטמוספירה שלכם
אז קדימה תקפצו...