ביקורת אלבום : of Montreal - Lousy with Sylvianbriar

שלום קוראים יקרים וקוראות יקרות! נכון, המבוא למוזיקה טובה הוא כבר לא בלוג המוזיקה החצי מתפקד שהוא היה פעם. אבל היי, of Montreal הוציאו אלבום חדש ומשהו בי אמר לי שאני חייב לזרוק עליו כמה שורות.. אז הנה הן:

למי שטרם נתקל, of Montreal הם שועלים די ותיקים בסצינת האינדי. האלבום האחרון שיצא רק לפני חמישה ימים מהווה את ה 12 (!!) במספר של החבורה הזאת. טוב, אולי חבורה זאת לא המילה המתאימה ביותר לתאר את of Montreal...

כן, גנבתי את התמונה מ'הארץ'

כמו שהג'ירפות הם לגלעד כהנא, הדורז היו לג'ים מוריסון או הפרלמנט הסובייטי של שנות ה-30 היה לסטאלין, of Montreal הם להקה של אנשי קש שמטרתם הבלעדית היא לספק מוזיקת רקע לשגעונות של המנהיג הטוטאליטארי שלהם. לאיש הפלדה של ה 'על מונטריאולים' קוראים קווין בארנס ובניגוד לפרלמנט הסובייטי, הוא יודע לכתוב שירים ממש טוב!

אני אתחיל ואומר שהאלבום, Lousy with Sylvianbriar שמו, ממש טוב. אחרי שלושה אלבומים שהיו רחוקים ממדהימים, הלהקה קיבלה החלטה מושכלת ומוצלחת לחזור לשורשים שלהם, שהם כתיבת שירי פופ ממש טובים. הכיוון הוא מעט יותר פולקי/סיקסטיזי מהרגיל, אבל אי אפשר לטעות בשאלה למי האלבום הזה שייך. המלודיות היפות בייחודן (שזה טיפה שונה ממיוחדות ביופיין..), ההרמוניות הנקיות, הכל שם.

ולמרות כל זה, אני לא בטוח שהאלבום הזה ישאר איתי יותר מדי זמן בפלאפון. דבר ראשון, כי נשארו לי רק איזה 300 מגה פנויים!! אבל הסיבה השניה היא, שהוא פשוט לא מושלם כמו שכמה מהאלבומים של המונטריאול ידעו להיות. בפוסט הקודם שכתבתי עליהם, תיארתי את הקריירה של הלהקה כפעמון גאוס. הפעם עלה לי לראש דווקא מושג אחר מעולם הסטטיסטיקה שנקרא 'רגרסיה לממוצע'. הרעיון הכללי הוא שבמדידות חוזרות של אותה תופעה, הערכים יטו להתכנס לכיוון הממוצע. למישהו שקיבל ציון מטורף בבחינה מסויימת יהיה קשה לשחזר את ההישג הזה בכל בחינה נוספת, פשוט כי ערכים חריגים הם.... נו, חריגים.

ל of Montreal היו שני אלבומים חריגים באיכותם מה שגורם לכך שהציפיה של הקהל שלהם (או לפחות שלי) מכל אלבום חדש בחיים לא תמומש. לפחות הם לא בחברה רעה.. בין הדוגמאות הקלאסיות לתופעה הזאת במוזיקה אפשר למצוא אמנים כמו Radiohead או M.I.A.

אבל אם נשים רגע בצד את הפולניה שלי, יש כאן אלבום ממש טוב. אם כבר שמעתם את השניים האחרים שקישרתי כאן, לכו תשמעו אותו, אם לא, למה אתם מחכים?! הם ממש חריגים באיכותם!

מה שבעיקר תפס אותי באלבום הן המילים המקסימות באקסצנטריותן (שזה לא בדיוק כמו אקסצנטריות במקסימותן..). ובגלל שהביקורת הזאת כבר טיפה מתארכת אני אסגור אותה עם ציטוט קטן מבלדת השנאה לנערה היפסטרית, Obsidian Currents; שע"פ Google Translate זה: 'מאיפה אני יודע מה זה החרא הזה?! מה אני, בינג??". טוב נו, זה איזה משהו עם זרמי לבה... אבל מתי כבר תתחילו לתת שמות נורמאליים לשירים? הא?

את אוהבת להאמין שאת יכולה לחיות בין הטוב לרע.
 קטועה משאר האנושות, באיזה נופש אינטלקטואלי שנמשך חיים שלמים.
 הכל כל כך קונספטואלי, רטורי. את יכולה להרגיש שאת בשליטה.
 אך כשאת נאלצת להתמודד עם העולם הפיזי, את נמלטת כמו חרק.

 יש לך וירוס במערכת האמונות, אל תהיי תמימה, את יודעת שזה נכון.
 ואם לא תגני על עצמך, זרמי לבה יטרפו אותך.

ע.ד.י - קליפ חדש לעדי אולמנסקי

אהלן אהלן! חביבת המבוא עדי אולמנסקי מוציאה קליפ בכורה מהמיקסטייפ שבדרך, מה שמבחינתי הוא תירוץ נהדר לכתוב כאן משהו. אם כן ע.ד.י, המוכרת יותר בתור "הסולנית הסופר מגניבה של Lorena B" מוציאה קליפ בבימויו של יוצר מוכשר נוסף בשם ווניה היימן המוכר יותר בתור " נו, ההוא שעושה את הסרטונים המגניבים האלה ביו-טיוב. אתה חייב לראות!!1". 

אז מה יש לנו כאן בגדול? עדי מתפלחת לה לאיזו קריקטורה של שמחה ישראלית טיפוסית ומביאה אותה בראש, לונדון סטייל. מרגיש כאילו זה הסיפור מאחורי הקליפ A.D.I בקליפה של אגוז. אורחי החתונה המעאפנה הם בעצם אנחנו, הישראלי חסר המושג, שבתחילה מסתכלים על עדי כאילו הייתה חייזרית אבל לאט לאט נכנסים לגרוב עד כדי אקסטזה רווית קונפטי.
 

השטיק של לאיית את השם שלך בשיר הוא אחד מחייב. M.I.A  עשתה את זה בשיר שפתח את אלבום הבכורה המופתי שלה. אז האם אולמנסקי מבשרת לנו הישראלים ש -She's in the House, או במקרה הזה, באולם השמחות? 

A.D.I נראה ונשמע כמעיין טיזר למיקסטייפ אליו הוא שייך, "Shit Just Got Real". השיר נפתח לצלילי דרבוקות, ה- Y בסוף שמה של אולמנסקי מומרת לוואי וואי וואי במה שאני מקווה שהם רמזים לכך שמצופה לנו מיקסטייפ המשלב אלקטרוניקה טרייה עם נגיעות מזרח תיכוניות.
מצפים בחום לחרא האמיתי של אולמנסקי! 

ולנושא אחר, הנה כמה מההופעות הצפויות לבאר שבעיים בני המזל שבינינו בחודש הקרוב:
אבי עדאקי, Computer Camp (!!), הבילויים, שלמה יידוב, Malox, רות דולרס וייס, The Angelcy (!!). חבל לכם על הזמן, המרכז הוא כאן Bitches..

לאלו מכם שמתעקשים לא להדרים לכאן, תוכלו לתפוס את Computer Camp גם באברקסס ב 7.11. [איוונט ליברמן]

וזהו בעצם.. עד המבוא הבא, להית'.

Mos Def- Fear Not of Man (תרגום)

אמנם שיר שנכתב לפני יותר מעשור אבל עדיין רלוונטי מתמיד. פשוט תמירו את המילה 'היפ-הופ' למילה 'עתיד החברה שלנו', או את המילה 'אלוהים' למילים 'כח רצון' או 'תקווה'. או כל שילוב אחר שמסתדר לכם בראש...

"בשם האלוהים, החנון והרחום"

חבר'ה, הרבה דברים מתרחשים מסביב

המאה ה-21 מתקרבת, המאה ה-20 תיכף נגמרת

הרבה דברים השתנו - והרבה דברים לא, בעיקר אנחנו

אבל אנחנו הולכים לתפוס את עצמנו ביידיים, נכון? אני מאמין שכן..

שמעו... אנשים שואלים אותי כל הזמן,

תגיד מוס, מה הולך לקרות עם ההיפ-הופ? "לאן אתה חושב שההיפ-הופ הולך?"

אני אומר להם, "אתם יודעים לאן ההיפ-הופ הולך? לאן שאנחנו הולכים.. "

כי אם אנחנו גמורים, ההיפ-הופ הולך להיות גמור

ואם אנחנו נסתדר יפה, ההיפ הופ יסתדר יפה.

אנשים מדברים על היפ-הופ כאילו והוא איזה ענק, שגר אי שם בגבעות, יורד לעיתים לראות את אנשי הכפר.

ההיפ-הופ הוא אנחנו!

אתה, אני, כולנו... כולנו ההיפ-הופ. וההיפ-הופ הולך בדיוק לאן שאנחנו הולכים.

אז בפעם ההבאה שתשאל את עצמך לאן הולך ההיפ-הופ,

שאל את עצמך... לאן אני הולך? מה קורה איתי? עד שתתחיל לקבל מושג.

אז ככה, אם ההיפ-הופ עשוי מהעם... וההיפ-הופ יתחיל להבריא רק ברגע שהאנשים יתחילו להבריא,

אז איך אנשים מתחילים להבריא??

להבנתי, מצבם של אנשים משתפר, כשהם מתחילים להבין שהם בעלי ערך.

ולא, הם לא בעלי ערך בגלל שיש להם המון כסף.... או כי מישהו חושב שהם סקסיים או משהו..

אלא בני אדם הם בעלי ערך כי הם נוצרו על ידי אלוהים. ואלוהים, בורא אותך בעל ערך. ובין אם אתה מודע לערך הזה או לא זה כבר עניין אחר..

יש לכם בעולם הרבה תרבויות וממשלות, שמנסות להיות אלוהים,

נורא רוצות להיות כמו אלוהים.

הן היו מאוד רוצים לפזר לוויינים ומצלמות בכל פינה, ושתחשוב שעינם היא הכל רואה.

כנראה ש- The Last Poets לא טעו כשאמרו: שלאנשים מסויימים פשוט יש תסביך אלוהות. אני באמת מאמין שזה נכון.

אני? אני לא נותן לכל ה..ה...מסוקים, ומסכי הטלוויזיה, שדרני החדשות, וצלחות הלויין להפחיד אותי. הם היו מאוד רוצים שכך יהיה, אבל הרי הם לא באמת יכולים לעשות את זה..

כשהם אומרים לי 'תפחד מחוקינו', כשהם רוצים שאשמור פינה בליבי לטובת חרדה, מפני הדברים שהם עושים. אז הנה מה שעולה לי בראש. וזה מה שאני אומר להם, ולכם. קבלו:

מכל קצוות תבל לבבות פועמים על פי הקצב

אל תירא מהאדם כי האדם הוא בן מוות.

התעלות הראש על החומר, הנשמה על הבשר.

מלאכים אוחזים בעט ומתעדים את הזמן

שבא וחולף כמו היה סוחר נודד.

העולם מוצף בעשירים ורשעים

אך מספיק לנו אלוהים בכדי לפתור את בעיותינו.

חמושים או בעלי מניות מבקשים לשמר את הפחד שלי

אך די לנו באלוהים אל מול תוכניותם.

מוס דף בכבודי, איפה אתה? ממש כאן

במקום הזה ששמו כדור הארץ, מנסה לשמור על הריבוע שלי

הולך לתת לכם בראש ולכל האטמוספירה שלכם

אז קדימה תקפצו...

מים שקטים נותנים בראש

את מרבית התנועה באיי-פוד שלי מרכיבה מוזיקה קליטה, מקפיצה ונותנת בראש, כזאת שאת עיקר המחשבה דורשת דווקא מהרגליים ומהישבן. או בקיצור, כל דבר שמצליח להשכיח מליבי ולו רק לרגע את כאב התפרקותה של אל.סי.די סאונדסיסטם.

אבל השבוע, אולי בשביל שאוכל להיות יותר קשוב לאזעקות הגראדים, אולי סתם כי הוא הועלה בשאפל של האייפוד בדרכי לעבודה, מצאתי את עצמי מתמסר מכל ליבי לאלבום פולק רך, שקט ומדהים של הרכב בשם Bon Iver. 

בון איבר הם רביעייה אמריקאית בהנהגתו של ג'סטין ורנון אך מקורו של שמם הוא דווקא מצרפתית, וכמו בכדי ללעוג לקיץ הישראלי שעובר עלינו משמעותו היא ברכת "חורף טוב". ואכן, המוזיקה של בון איבר היא הגרסה החורפית של קרוסבי-סטילס-נאש אנד יאנג. הגיטרה החלקה מלווה ברוך את ההרמוניות הקוליות שמצליחות לסחוף ולרגש כבר מהאזנה ראשונה. גם קניה ווסט לא נשאר אדיש לאותן הרמוניות, והופעת האורח של ורנון בלהיטו האפי Lost in the World היא ללא ספק אחד מרגעי השיא של אלבומו האחרון.
 אז מה נשמע, מה נשמע.... נשמע את השיר Skiney Love מאלבום הבכורה של ורנון שיצא בשנת 2007.

איזה קטע #1! אני נוסע היום לתומי באוטובוס ומאזין לאלבום הבכורה המעולה של מר. ג'יימס בלייק. תוהה לעצמי על הדמיון הרב בינו לבין אותו בון איבר עליו בדיוק התחלתי לכתוב פוסט בערב שקדם. חושב על כך שאולי בעצם השניים הם מעיין שני צדדים משלימים לאותו מטבע. האלקטרוניקה המלטפת והכל כך עכשווית של בלייק אל מול הפשטות והחיות של הגיטרה של ורנון. והנה אני מגיע לי הביתה, פותח את אחד הבלוגים החביבים עלי, ומה רבה היא תדהמתי כאשר אני קורא על שיתוף פעולה בין לא אחרים מאשר..............
ג'יי זי וקניה ווסט!!! אה כן, וגם היה שם שיר חדש של ג'יימס בלייק ובון איבר..

אז אם להיות כנה לרגע, זה נשמע הרבה יותר כמו שיר של ג'יימס בלייק מאשר של בון איבר, וגם קצת כמו תחרות בין השניים מי יצליח למלמל את המילים בצורה פחות ברורה. ואם להיות עוד יותר כנה, אז כדברי האסירה 224762 שאתם בוודאי מכירים בתור מרגול: "לא נפלתי". אבל וואלה, קטע או לא קטע?

אבל עם כל הכבוד למוזיקה שקטה ונעימה על כל סוגיה, יהיה זה חוסר אחריות מצידי להשאיר אתכם השבוע מבלי איזה הרכב מקפיץ ונותן בראש. אז תכירו את Kidstreet. מסתבר שקידסטריט הוא שמו של שעשועון טלוויזיה קנדי משנות ה-70 בו זוגות של אחים היו יושבים במכוניות מרוץ ועונים על שאלות אחד על השני/ה (קנדים.. לך תבין). והנה, איזה קטע #2, קידסטריט (הלהקה) הם שלשיית אחים קנדים שיושבים במכונית ועונים על שאלות אחד על השני! לא סתם, הם עושים מוזיקה ביחד.. אני מסכים, קצת פחות קטע מהראשון. 

קידסטריט עושים גרוב אלקטרוני, שהוא גם גרובי וגם אלקטרוני ונכון להיום הם חתומים על אי-פי בשם X. אני מקווה שבעתיד הקרוב יהיו חתומים על עוד קצת דברים. בינתיים נשמע את השיר Crazy.

החבר'ה קנו אותי כבר בשיר הזה, אבל אם זה לא הספיק אז יש להם גם מיקס מגניב ל- Sun של Caribou שזה כבר הרבה זמן שאני מחפש ללא הצלחה רימיקס מוצלח שלו.

נראה לי שנסתפק בזה לשבוע. שיהיה לנו שבוע שקט בדרום, אבל שגם יתן בראש! אבל שגם יהיה שקט..

ראיתי לורנות ביפו

כשלורנה בי הופיעו באוזן בר, לא הלכתי כי לא הכרתי את לורנה בי. כשלורנה בי הופיעו בלילה הלבן בתיאטרון תמונע, לא הלכתי כי עשיתי לילה לבן של למידה למבחן בתפ"י 1. כשולרנה בי באו להופיע במועדון ההופעות שנמצא בדיוק מתחת לביתי הלוא הוא "עשן הזמן", לא הלכתי כי.... טוב בעצם לא הלכתי כי לורנה בי ביטלו את ההופעה. ולבסוף, כשלורנה בי הכריזו חגיגית על הופעה אחרונה לקיץ ב'קונטיינר' ביפו, כבר לא נשאר מי שיבוא איתי

כך או כך, זה כבר יותר מדי זמן שלורנה בי יושבים אצלי באוזניות כך שלא התכוונתי לתת למשהו קטן כמו מחסור בחברים לעצור בעדי. וכך, התלבשתי במיטב מחלצותי שמסתכמים בחולצה של גלידריית 'פינגווין' בכפר סבא ושמתי פעמי אל עבר העיר בת 4000 השנים, יפו.

למי שטרם נתקל, אז זה בהחלט זמן טוב להכיר. Lorena B מהווים המשך ישיר למגמה המאוד מובהקת הזאת כאן במבוא של הרכבים ישראלים מעולים (ראה ערך: אומללה, אשכרה מתים, שני/אחרון/אוקטובר) שיוצאים דווקא מבירתנו הקדושה ירושלים.

רביעיית מנגבי החומוס נטולי הים האלה הם: אילן טננבאום, רועי אביטל, יואב סער והסולנית עדי אולמנסקי. אני מקווה מכל לבי שקרב היום בו אזכור שמה של אולמנסקי לא יחייב אזכור של הופעתה בעונה החמישית של "כוכב נולד". (הנה! הזכרתי את כוכב נולד אוקיי?? אגב, מישהו מעוניין לשמוע את הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה של בועז מעודה? לא חשבתי..)

אז כפי שכבר כתבתי בעבר, לורנה בי הם הדבר הכי לא ישראלי שפועל כאן בישראל . הפופ-רוק-דאנס המסונתז שלהם לא דומה לשום דבר אחר שנשמע כאן באי פעם שנים האחרונות ונשמע שההשפעות שלהם מגיעות מלב ליבה של הסצינה העכשווית. מספיק מבט חטוף ברשימת ההשמעה של פינתה השבועית של הלהקה ברדיו "תדר" (שנקראת באופן מאוד הולם: Fresh Ones) כדי להבין שידם של החבר'ה האלה בוחשת עמוק בתוך כל מה שטרי וחם.

להופעה של לורנה בי הגעתי באיחור אופנתי של שיר אחד (עד כמה שזה אופנתי להגיע להופעה מזיע מריצה בסמטאות של יפו כדי לא לאחר להופעה). ממה שהצלחתי לקלוט, אותו שיר פתיחה היה Intro המצוין ולכן נשמע אותו. אני חושב שהפנינה בת שתי הדקות הזאת ממחישה בצורה מעולה את הקסם והייחודיות של לורנה בי. תקשיבו

אז כמו שאזכור של אולמנסקי חייב לבוא עם כוכב נולד, כך נדמה שגם אזכור של השיר הזה חייב לבוא עם אזכור העובדה שהוא הושמע בתכנית הרדיו הלונדונית של סולן להקת פאלפ, ג'ארוויס קוקר. ועם כמה שזה נשמע לי מעט פרובנציאלי לחגוג את העובדה הזאת......  אני פשוט חייב להיות כמו כולם. אז הנה, הזכרתי גם את  ג'רוויס קוקר! רוצים לשמוע שיר של בועז מעודה?? 

ב'קונטיינר' נושבות מהים רוחות מזרחיות במהירות של כ-15 קשר, מה שגורם לסאונד של ההופעה להישמע כאילו והיא מתרחשת בתוך..... טוב נו, קונטיינר. אבל  כל זה לא מפריע ללורנות לתת בראש עם מיטב להיטיהם כמו גם עם שני קאוורים ל- Sparklehorse ולאסף אמדורסקי שמקבלים את הטיפול הייחודי שהוא הסימן המסחרי של לורנה בי. 

מלבד הכלי הקונבנציונאלי שלו, כל נגן אמון על איזה כלי ממוחשב כזה או אחר שנראה כאילו והוא נלקח היישר ממערכת ההיגוי של האנטרפרייז. לא מחזה שזוכים לראות בהרבה הופעות כאן בישראל. ובכל פעם ששיר מגיע לשיאו העצמתי הגיטרות מנסרות ומסכי המקינטוש מתנדנדים.

עדי מספרת לקהל על כך שהלהקה עומדת לחמם את Blonde Readhead בהופעתם הקרובה בארץ ואני חושב לעצמי שגם עדי היא בעצמה קצת בלונד רדהד. תוך כדי הופעה היא מזגזגת בין שני העולמות, מהצד האחד בלונדינית יפה, עדינה ותמימה ומהעבר השני ג'ינג'ית חמומה וסוערת. והמשחק הזה נשמר לאורך כל ההופעה, אפילו כשעדי מבקשת באמצע שיר עוד שירה במוניטור או מפזרת חיוכים לחברות בקהל.

ההופעה מסתיימת ואני יוצא החוצה לניחוחות העולים מהנמל היפואי וממסעדת השווארמה הסמוכה, שכאילו נועדו כדי להזכיר לי שאני עדיין בישראל.

כאמור, הפעם הבאה וכנראה האחרונה לזמן הקרוב בה תוכלו לתפוס את לורנה בי בלייב תהיה כחימום לבלונד רדהד. אם תחפצו בגרסאת האולפן תוכלו למצוא את אלבום הבכורה Siblings בעמוד הבאנדקמפ של הלהקה. כמו כן, צפוי בקרוב לצאת ללהקה אי.פי שמתוכו כבר קיבלנו את הלהיט האלקטרוני UR.

המשך קיץ נעים מאיתנו כאן במבוא..

איפה תלך?

עזבו אותכם ממחירי הקוטג', תקציבי האברכים, עוולות הכיבוש (של המלפפונים, כן?) או כל מחאה ציבורית קיקיונית כזו או אחרת. יש סיבה טובה אחת ויחידה לצאת לרחובות עם לפידים וקלשונות (קילשונים ולפידות? הקורא אבשלום מתבקש לתגובות..) והיא: הבחירה של ספקי התרבות המקומיים לערוך את כל האירועים הכי שווים דווקא כשאנחנו הסטודנטים בתקופת מבחנים!

יש איזו תחושה בתור סטודנט שבזמן תקופת מבחנים כל העולם צריך לעצור מלכת. מעין חודש כיפור אם תרצו. באיזו זכות התינוק של השכנה מלמעלה מרשה לעצמו לבכות ככה?? הוא רעב?! אני בתקופת מבחנים! והחתולה המייללת שם ליד הפח. היא מיוחמת?? אני בתקופת מבחנים! אבל מילא חתולים ותינוקות (תינוקים וחתולות?), הם לא יודעים טוב יותר. אבל מעיריית תל-אביב אני מצפה לקצת יותר בגרות והבנה מאשר לערוך את אירועי הלילה הלבן שלהם בדיוק יומיים לפני המבחן הכי גדול של הסמסטר.

שעות ארוכות ישבתי וחישבתי את כל האפשרויות בהן אני יוכל להגיח מב"ש לת"א ובחזרה מבלי שאיש ישים לב ששברתי את המצור. בדיעבד, אולי היה עדיף להקדיש את השעות האלה ללמידה למבחן ואז פשוט לנסוע ללילה הלבן בראש שקט.. לאחר מכן כבר התחלתי בחישובי תוחלת הפגיעה בציון שלי שתוסיף כל הופעה שאני אבחר ללכת אליה. לבסוף שהגיעה ההבנה שכנראה שהשנה זה לא יקרה, כל שנותר לי הוא לפתוח רשומה חדשה, ולתת לכם הקוראים ששפר מזלם להיות חופשיים מאחריות אקדמית בליל ה-30 ליוני כמה מההמלצות המוזיקליות שלי לאירועי הלילה.

עבדכם הנאמן ידוע בחיבתו לאינדי, ות"א היא הרי סיטי, ולכן נתחיל מפרויקט שכבר מזמן היה צריך להופיע כאן בשם "אינדי סיטי". אינדי סיטי הוא פרוייקט בשיתוף ערוץ 8 ועיריית תל-אביב, במסגרתו להקות מקומיות שונות מצטלמות לקליפים בהם הן פורצות בניגון ספונטני באחד מרחובות העיר. אבל למה שתאמינו לי אם אתם יכולים פשוט לראות בעצמכם?

יכולתי להביא לכם כאן את איזבו, גבע אלון, עוזי רמירז, רות-דולורס וייס או כל כוכב (*אינדי) אחר. אבל במקומם בחרתי בהרכב "בותים זוג". מי אלה בותים זוג?? מי יודע.. אבל השיר "איפה תלך" והצעדה האקראית הזאת ברחוב אלנבי ממש מעבירים מבחינתי את רוח הפרוייקט הזה..



אוקיי, אז אחרי קריאה טיפה יותר מעמיקה בנושא מסתבר שקוראים להם בותימזוג, יעני בוא, תמזוג. שמח שהבהרנו את זה..
אירועי האינדי סיטי במסגרת הלילה הלבן יתקיימו ברחבת מוזיאון תל אביב בין השעות 18:00-2:00. מי יופיע שם? אז בראש ובראשונה יופיעו כמובן בותימזוג. חוץ מהם יופיעו עוד כמה הרכבים שוליים דוגמאת איזבו, רוקפור, איטליז, אלקטרה, עוזי רמירז ועוד.. ועוד.. 


בחנות האוזן השלישית בקינג ג'ורג ייערך ערב בסימן: אנחנו חבורה של אמנים אשכנזים שעושים ערב מחווה לזוהר ארגוב עם הפרצוף הרציני ביותר שאנחנו יכולים לגייס ובלי טיפת אירוניה. תנו להם במחיאות כף מנומסות. אישית, אני מת על זוהר! בלי טיפה של אירוניה. אני מת על הסאונד המיושן הזה של התופים, על הגיטרה המסלסלת של יהודה קיסר, וכמובן על קולו העצמתי של זהר. את סוללת האמנים שיבואו לחוות למלך יובילו ערן צור (כן, ערן צור. שר זוהר ארגוב), הכוכב העולה יהוא ירון, שחר אבן צור, טליה אליאב. 


הערב זכה לטייטל החצי משעשע חצי עלוב "את לי לילה לבן", ואני מאוד שמח על הטייטל הזה, שכן את לי לילה הוא פחות או יותר השיר הכי מרגש שנכתב בעולם כולו! באמת, כל פעם שאני מרגיש תוך כדי האזנה שהנה, זוהר לקח אותי הכי גבוה שאפשר, הוא מגיח מאחורי הצלילים (פסססט.. תזכור את זה, זה חשוב בהמשך) וסוחף אותי לשיא חדש. והאם יש מחמאה ממיסה יותר לתת לבחורה מאשר: "את כמו מליון שירים"? אז נשמע קצת..





אבל בוא נחזור קצת לאינדי.. ואין שילוש שיותר זועק אינדי מהשילוב של אומללה, Phototaxis, והכוכבים העולים ומחמדי החדשים Lorena B. לטעמי, המכנה המשותף בין השלוש הוא העובדה שאלה הן כנראה שלושת הלהקות הכי לא ישראליות שעושות מוזיקה בישראל. השמאלי בשורה העליונה הוא Not Enough, השיר החדש של Lorena B. תנו לו שמיעה ותגידו לי אם אי פעם שמעתם דבר כזה בישראל. 

הערב המדובר יתקיים בתאטרון תמונע, בשעה 23:00, בכניסה חופשית, בתיאבון!

אבל אם את כל החברה שהזכרתי עד כאן אפשר בקלות לתפוס בת"א  גם בלילות קצת יותר כהים מזה, את הצמד הבא כנראה שיהיה לכם הרבה יותר קשה לתפוס בהופעה, ואם כן אז זה בוודאי יעלה לכם איפשהוא בסביבות ה-150 ש"ח לכרטיס לזאפה. אני מדבר כמובן על צמד הגאונים הלא הם: שלמה גרוניך ומתי כספי. ועוד מה, במופע זריחה על שפת הים בחוף הצוק! אם לא תאמינו לי אני אבין...  

הצמד יבצע כמובן שירים מהאלבום ההופעה המופתי שלהם "מאחורי הצלילים" (זוכר אחי? זוכר?) ובאופן כללי יתנו בראש בדרכם השלמה גרוניך מתי כספית. אליהם יתלווה גם אנסמבל שם טוב לוי. 

השעה הרשומה היא 1:30. עכשיו אני לא יודע איזו זריחה בדיוק מתחילה ב-1:30, אבל אם מישהו יכול להעלות את השמש באמצע הלילה, אלו שני אלה.

אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר, ועל הסודנטים? לא ירחם עוד, יתקע להם לילה לבן עם מלא הופעות אדירות באמצע תקופות מבחנים. הא ,אה.

זאת תקופת מבחנים בכיס שלך - או שאתה סתם שמח לראות אותי? (#2)

שבוע טוב קוראים וקוראות! או שמה אולי עלי לברך אתכם בברכת חודש טוב שכן החודש אנחנו הסטודנטים נכנסים לאותה תקופה נהדרת לה אנו אוהבים לקרוא -"תקופת המבחנים".

הו תקופת המבחנים, אותה תקופה בה כל חברי הפייסבוק שלכם שלא כתבו סטטוס מימם יוצאים מחוריהם וממלאים את הקיר שלכם בשלל סטטוסים מקוריים נוסח:
"נמאס לי ללמוודדדדד!!", "עוד אחד ודי!!!!"
"כל הזין בפמיניזם ומגדר!!" (טוב, האחרון דווקא מצחיק ושייך למישהי אלמונית מהפייסבוק של שותפתי), אבל הבנתם את הרעיון.
ושלא נתחיל לדבר על התמונה המטופשת שכולכם בוודאי מכירים של הבארים הצבעוניים של ערוץ 1 עם הכיתוב "תקופת מבחנים".


אישית, אני לא מבין על מה כל המהומה.. מבחינתי תקופת המבחנים היא אחת התקופות היותר רגועות בשנה שממוקמת במקום טוב באמצע. רגע אחרי שאני משתחרר מכבליה המאלצים של מערכת השעות הסמסטריאלית, ורגע לפני השעבוד הקיצי בדמות לקום ב-6:30 בבוקר חמישה בקרים בשבוע בשביל ללכת לעבודה בפרצוף נפול.

בכדי להמשיך את המסורת של סמסטר קודם, אני אנצל את פוסט תקופת הבחינות הזה בשביל להמטיר עליכם כמה שירים יתומים שמסתובבים לי ברשימות כאלה ואחרות וטרם מצאו את דרכם אל המבוא.

אז בגלל שלקום בבוקר זה דבר מבאס, בייחוד כשאתה יודע שאתה קם לחור שחור וגדול של חוברות מבחנים ודפי טיוטות, רצוי לבחור כבר עכשיו שיר טוב לשעון המעורר שלכם. מי שמשמש אותי כבר שנה שלמה הוא Good Morning של קניה עם הסמפל הממכר של אלטון ג'ון. אז, בוקר טוב.



הקליפ ניתן לצפייה רק מיו-טיוב, בחסות הכח העולה הזה ברשת שמכנה את עצמו VEVO, VEVO, Who the fuck is Vevo?!

אין תירוץ טוב יותר ללא ללמוד מלבשל! זה פשוט התירוץ המושלם. מצד אחד שורף איזה שעה טובה מהיום, מצד שני זוהי הפסקה חוקית למהדרין, כי כולם צריכים לאכול נכון? אז הקפידו לבשל בכמויות קטנות וככה תזכו להפסקת לימודים מאושרת אחת מדי יום לפחות. ואם כבר בבישולים עסקינן אז בואו נשמע איזה מאש-אפ.

*אזהרה- בפסקה הבאה הולכים להופיע הרבה שמות.

אז המאש-אפ הזה שייך לבחור בשם Xaphoon Jones שהוא הצד המדג'ה של הצמד Chiddy Bang. המאש-אפ כאמור הוא בין שני שירים שכל אחד מהם לבד הוא פצצת פופ מקפיצה וביחד הם יוצרים את אחד הטראקים מזיזי הישבן של השנה. השירים הם Passion Pit-Sleepyhead ו- the Jackson 5- I Want You Back וביחד הם מרכיבים את The Jackson Pit. נענעו אותו!



כן, VEVO, הם חארות..

אז בגלל שהקישור האחרון בין מאש-אפים לבין בישולים בתקופת מבחנים היה צולע מספיק בכדי לזכות בקצבת נכות אני חושב שכדי להפסיק עם זה כאן. הלהקה הבאה, בלי שום קשר שהוא לתקופת המבחנים, היא מגניבה. קוראים להם Foster the People שבעברית מתרגם למשהו כמו "לטפח את העם" וכמו שחבר אמר לי לא מזמן: הם נורא נורא רוצים להיות MGMT. מה שמתקבל בסוף זה מן משהו שמצליח לתת בראש בצורה הכי רגועה שיש.



הכנס הערה קנטרנית על VEVO כאן: _____________________


על הלהקה הבאה כבר כתבתי בפוסט שלא ברא השטן ולכן לא ארחיב עליהם בדיבורים. רק אומר שהם קנדים, הם חמודים כמו אללה והם שרים שורות כמו:  "לכי תעזרי לסבא שלך, הוא בן 77 ואת רק בת 11".
Born Ruffians- Sole Brother.

כמובן שאני יכול לקשר כאן לקליפים עד אינסוף, אבל אתם צריכים גם ללמוד מתישהוא היום.. אז נסיים עם בחור בשם Jack Peñate, מה שאומר שאתם צריכים לבטא את זה: פנייאטיי. מצד שני הוא בכלל בריטי, אז שלא יתפלצן עלינו עם סלסולים מהודרים מעל ה-Nים שלו בבקשה! הוא מקליט בחברת התקליטים XL, שאת רשימת אמניה מעוררת הקנאה אפשר לראות כאן. וזהו..




נסיים בשני אירועים מגניבים ביותר, שבאקט של חוסר התחשבות דרקוני בציבור הסטודנטים מתרחשים בסוף השבוע הקרוב. הנה מילה על שניהם בסדר לחלוטין לא כרונולוגי:

הראשון הוא פסטיבל שעורך ביום שבת את הופעתו השניה ( גם הקודמת אגב, נפלה בדיוק על תקופת המבחנים) ונקרא פסטיבל "שוליים רחבים". Eatliz, יהוא ירון, וחביבי Umlala יובילו את לוח ההופעות ולמרות שאני לא מכיר את שאר המופעים, אני בטוח שגם הם מגניבים לא פחות. פייסבוק.

בשישי בצהריים (13-16) הולכת להתרומם לחלל האוויר מסיבת רחוב חינמית וקיצית בבית העיר בתל אביב עם די.ג'יי לונדוני בשם Oneman. אני? לא מכיר אותו.. אבל ממה שקצת שמעתי הוא נשמע ממש כיף. הקנאה שלי תתחלק בצורה שווה בין כל אחד ואחת מכם שיחליט לפקוד. איוונט ליברמן.

מכולנו כאן במבוא למוזיקה טובה, בהצלחה במבחנים!

מבוא למוזיקה, חובה!

שבוע טוב קוראים וקוראות! חשבתי שמה אולי כדי לי בכלל להתחיל לברך אתכם בברכת חודש טוב, שכן זו היא תדירותו של ה"מבוא" לאחרונה. גם בעוד אני כותב שורות פתיחה אלו אני מוצא את עצמי תוהה האם הפעם אני באמת אצליח לסיים את הפוסט הזה, או שמה גם עליו נגזר לקבל ממערכת Blogger את התווית המעליבה טיוטות ולהמשיך לצוף במין לימבו נצחי של פוסטים שלא היו.

נדמה כאילו בכל פעם שאני מתיישב לכתוב פוסט, כל מטלותיי האין סופיות מתאחדות למאמץ משותף, בוקעות את זוג טבעות הברזל המחזיקות אותן, יוצאות מן הקלסר האדום שלהן ומרחפות מעלי במעגלים תוך כדי מלמול עמום של נוסחאות מתמטיות. 

פעם אחת אף העזתי והצצתי למעלה על צלליותיהן החגות, חיוורות ומאיימות. ומה רבה הייתה הפתעתי, קוראים וקוראות יקרים, כשלמול עיני ראיתי שם איתם את המבוא למוזיקה טובה! מרחף מעלי ורודף אותי כאחרון דפי העבודה.

אין דבר שעושה לי יותר טוב על הנשמה מלחלוק אתכם את הדבר השני שעושה לי טוב על הנשמה: המוזיקה שאני שומע. ולכן החלטתי ללחוץ על ריפרש ולנסות קצת שינוי במתכונת הבלוג. פוסטים יותר קצרים ותכופים בתמורה לקצת פחות חפירות (שבינינו, גם ככה אין ליותר מדי אנשים זמן לקרוא..)

אז בואו נשמע קצת מהצמד שבשבועות האחרונים השתלט לי על האייפוד, על הרינגטון, על כל הנסיעות באוטו, פתח לי סקווט בבית ומכריח את אימא שלי לעשות לו כביסה. קוראים להם Ratatat. עכברבר (פשוט כי רטטט לא נשמע כזה טוב בעברית) הם צמד ניו-יורקרים המורכב מגיטריסט וממבסיסט/מפיק/סינטיסייזריסט.

מה שעושה את רטטט לתופעה כל כך מיוחדת בנוף המוזיקלי היא העובדה שהם זוג היפסטרים אלקטרוניים, רוקיסטים ולבנבנים, שבאופן קצת תמוהה ממש אבל ממש אוהבים היפ-הופ! מה שנוצר כתוצאה מהתמהיל הזה הוא סאונד אלקטרוני, חלק ומופק עד מאוד עם ביטים שיגרמו גם לנמוכה שבשורטיות להקפיץ את התחת שלה מעלה ומטה. 

אלבומי האולפן של הצמד הם אינסטרומנטליים לגמרי ובוודאי שווים האזנה, אבל שני האלבומים של הצמד שתפסו אותי חזק נקראים: Ratatat Remixes Vol. 1, ובאופן מפתיע מאוד Ratatat Remixes Vol. 2. שני האלבומים הללו יצאו בהפרש של 3 שנים אחד מהשני וכוללים רימיקסים של הצמד ללהיטי היפ-הופ. פיוז'ן כהגדרתו ובלי קשר פשוט מוזיקה זורמת!

השיר הבא נקרא Alright והוא במקור של הראפר Memphis Bleek. ולמרות שהוא מתפקד כבר תקופה בתור הרינגטון שלי, אני נהנה ממנו בכל פעם כאילו זו הייתה הראשונה.

עוד טראק חמוד שהצליח לגרום לי לנפיחות בבלוטות ה'איזה מגניב' שלי הוא הרימיקס של Les Loups לשיר Sister Wife של אלכס ווינסטון. פירוש המונח Sister Wife הוא כנראה אחד היותר מטרידים שנתקלתי בו במסעותיי אחר שמות ומשמעותם והוא מתאר מצב מאוד מוזר שמתרחש בנישואים פוליגמיים, בו זוג נשים הן גם אחיות וגם חולקות את אותו הבעל. 


דבר נוסף שגיליתי הוא שאלכס ווינסטון (מי זאת??) היא בערך האישה השמורה ברשת. את השיר Sister Wife המקורי שמאוד עניין אותי לשמוע, לא ניתן למצוא בשום מקום ברשת. וכשהעלתי את גרסת הרמיקס הזאתי ליו-טיוב, תוך שעות ספורות (!!) היא כבר נמחקה ע"י גוף שקורא לעצמו "משטרת האינטרנט" עם אזהרה רשמית בנוסח: וואלק אל ת'עסק עם אלכס.

בסוף מצאתי את הטראק בסאנקלאוד, מקווה שהוא יחזיק מעמד שם לפחות עד לפרסום הפוסט הזה. אז קבלו את Sister Wife ברמיקס קייצי, חמים ודביק.

Alex Winston - Sister Wife (Les Loups Remix) - Island Records by Les Loups

עד השבוע/חודש הבא, תנו בראש לאלו שאתם אוהבים..