זהו פוסט אחרי מלחמה

*נ.ב, אבל מהסוג שנמצא למעלה- אם עד היום קרבכם בערו מרוב רצון להגיב על משהו כאן ב'מבוא', אבל נבצר מכם משום שאף אחד מעשרת חשבונות הגוגל שלכם לא התאים, אז מהיום כל אחד יכול להגיב! קדימה, אני מצפה לראות כאן הרים של ספאם ופרסומות לאתרי סקס!!1

שבוע טוב קוראים וקוראות! עכשיו לכשסיימנו עם החלק של חיינו שקדם ליציאת אלבומם השמיני של רדיוהד; וכדי שנוכל להתקדם הלאה עם המשך חיינו לאחר יציאת אלבומם השמיני של רדיוהד, אפתח בכמה מילים על אלבומם השמיני של רדיוהד, הלוא הוא The King of Limbs.

תקציר הפרקים הקודמים: רדיוהד הוציאו אלבום חדש. אנשים מסוימים אהבו אותו, אחרים פחות, חלק זעקו "המלך הוא אובר-רייטד", ואילו אצל אחרים רק התחזקה התחושה שרדיוהד הם ילד הזהב שלא יכול לטעות. מה שבטוח הוא שרבבות אנשים מכל קצות הרשת דשו בו, ניתחו אותו עד דק ועיטרו את קירות הפייסבוק שלהם בשירים מתוכו.

אני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה אנשים רבים כל כך עסקו בשחרורו של אלבום חדש. לא כש- LCD Soundsystem הוציאו את השלישי שלהם, בטח לא כש- Braids, או Warpaint המדהימים הוציאו את אלבומי הבכורה המצוינים שלהם. אם לקחת משהו טוב מ- King of Limbs זה יהיה חייב להיות זה: לרגע היה נדמה שהוא עורר רבים מתרדמתם המוזיקלית והפנה את תשומת הלב לכך שיש עולם שלם של מוזיקה חדשה שכדאי לתת עליה את הדעת.

עד כאן עם דברים חיוביים, כי בכל הנוגע ל"מלך הגפיים", אין לי יותר מדי כאלה.

רדיוהד מעצם היותם רדיוהד, כלומר הלהקה שהביאה לנו כמה מהאלבומים הקלאסיים של האלף הנוכחי ושינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי איך צריכה "להראות" מוזיקה, הרוויחו מעמד מסוים. מעמד כזה שמקנה להם את הכבוד כך שגם אם יוציאו אלבום שיהיה נגיש בערך כמו מזכירת המחלקה שלך ביום ההרשמה לקורסים (לאלו מכם שלא דוברים 'סטודנטית', הכוונה היא: כלל לא), לא יקום אדם שיעז להעביר ביקורת לפני שהוא חרש את האלבום מכל צד אפשרי (יש רק 2) ווידא שלא מסתתרת איזו פנינה של פעם בדור שהאוזן מתחילה להבין רק מההאזנה הרביעית ומעלה ורק בין 14:00-16:00.

עכשיו משכל הפינות שלי סגורות (עד שלא תגיבו לי אחרת) אני מרשה לעצמי להסיט הצידה לרגע את קליפות הביצים שכל מבקר מוזיקה פורש לרגליו כאשר הוא מתיישב לבקר אלבום של רדיוהד ולהגיד: אני חושב שהאלבום האחרון שלהם לא מחדש הרבה, לא נותן בראש בכלל, שהלחנים שלו עייפים ושבאופן כללי הוא פשוט די משעמם.

יש בעולם הפופ מושג שנקרא Hook. הוק, או וו, הוא איזה שהוא קטע, רעיון, ריף גיטרה או כל דבר אחר שגורם לאוזן להיתפס על שיר. "מלך הגפיים" הוא אלבום נטול ווים. אף שיר לא זועק "תשמיע אותי שוב!", אף מנגינה לא נשארת בראש לאורך זמן. לעזאזל, אף לא פעם אחת לאורך כל האלבום מרים תום יורק את קולו לדציבלים שיגרמו למישהו בספרייה ציבורית לסנן לעברו איזה  "שששש" מנומס!

נראה שלתשומת הלב המרבית באלבום זכתה ההפקה, עם דגש על הקצבים, שבאמת מאוד מגניבים. אבל עם הפקה מוקפדת ומקצבים מגניבים לא הולכים למכולת, בטח לא כשעל סל הקניות האקולוגי מבד שלכם מתנוסס הלוגו "רדיוהד". נדמה שאפילו השיר הכי מלא באנרגיות בכל האלבום, הסינגל Lotus Flower, היה עשוי לזכות לפיהוק קל בכל אלבום אחר של רדיוהד.

הו תמימות הנעורים.. כמה הייתם משלמים על תענוג כזה היום?

כמו בהתפרקותם של נישואים, תחילה נעצבתי לנוכח ההבנה שככל הנראה היחסים ביני לבין רדיוהד הגיעו לקיצם. אבל אז הבנתי שמגיע הרגע בכל מערכת יחסים עם להקה, בייחוד כזאת שנמשכת כבר מעל ל-15 שנה, שצריך להגיד תודה על הזכרונות החמים ופשוט לשחרר.

אז תודה רדיוהד, על כל אותם ימים חורפיים בהם העזתי להגיח אל מחוץ לחיק הפוך רק בשביל ללחוץ פליי על המערכת ולהתמוגג לצליליו העוטפים של 'אמנזיאק', בזמן שבחוץ הגשם מכה על החלון. תודה על כל הפעמים שמלאתי ריאותי אוויר וצעקתי ביחד עם תום יורק:

"You don't remember! You don't remeber! Why don't you remeber my name?!"

תודה על שנתתם לי את "Just", רק כדי שאוכל לטבוח בו בערב כישרונות צעירים בתיכון. אמנם הביצוע היה מזוויע, אבל באותם רגעים לא היו בעולם רוקסטארים גדולים מאיתנו!
מי יודע רדיוהד, אולי עוד ניפגש ברחוב עוד כמה שנים, באלבומכם התשיעי, נחליף מבטים נבוכים, אני אבין איזו טעות עשיתי ואפול על ברכי ואתחנן שתיקחו אותי בחזרה. או שפשוט תבואו להופיע בארץ, ואז אני מבטיח לסלוח על הכל : )


וכעת, עוד כותרות.

השבוע, העיר באר שבע נשמה לרווחה ומילאה ריאותיה ברבבות סטודנטים אשר שבו רעננים מחופשת הסמסטר. כן, כאן בבאר שבע יש דבר כזה שנקרא חופשת סמסטר. אותם סטודנטים שבים נדהמו לגלות
(או לפחות אני נדהמתי לגלות בשמם) שאותה ריאה באר שבעית היא כעת ריאה ירוקה! שכן רחובות שיכוניה היו מעוטרים עתה בשורה של פחי מחזור כחולים וחדשים בעלי הכיתוב השנון:

מיאו, פח זבל

"מהפחך המחזור בבאר שבע!"

עיניכם הקוראות! באר שבע, העיר שבה פחי הזבל נמצאים בעיקר על תקן מלונה לחתולים, הולכת לעבור מהפך מחזור. אם היו שואלים אותי הייתי מציע שהשלב הראשון במהפכה יהיה שאנשים יתחילו לזרוק את הזבל שלהם לפח הזבל, להבדיל מבכל פינת רחוב ותחת כל עץ רענן. שנית, היות והפחים הנ"ל הם פחים למחזור נייר, הייתי מציע שהשלב השני יהיה שערימות הפליירים של "שופרסל", "מגה" או "מחסני ממן" יגיעו ישירות אליהם, במקום לתיבת הדואר שלי!

כך או כך, אני מאחל לבאר שבע רק הצלחה עם מהפכת המחזור שלה. מי יודע, אולי מבאר שבע יראו וכן יעשו וכך גם מרצים יוכלו להפסיק למחזר בדיחות, גלגל"צ למחזר שירים ועם ישראל למחזר את מנהיגיו.

עד שזה יקרה, אולי כדי שנשמע קצת מוזיקה.

לא, זוהי לא רותם סלע, המציגה היא זמרת שבדית העונה לשם Lykke Li, שם שבשביל לבטא אותו כהלכה כנראה תדרשו להשתמש בצרור אותיות שבדיות שכאילו נראות כמו אותיות באנגלית, אבל בעצם יש להן כל מיני מוזרויות כאלה...
על השיר והקליפ דנן מספרת לייקי שהוא בא לתאר את מלחמת המינים העיקשת המתנהלת בכל יום בין גברים לנשים כשלטענתה: "ידן של הנשים בסוף תמיד תהיה על העליונה שכן להן תמיד יהיה את 'כח הכוס'". לייקי לי מוציאה אלבום חדש, שני במספר, ביום שני הקרוב והוא ניתן כרגע להאזנה חופשית בחסות, איך לא, ה-Hype Machine. השיר הזה זכה לרימיקסים של Beck כמו גם של מייק די מה-Beastie Boys, אבל בינינו, אף אחד מהם לא מזהיר..

עוד דברים שלמדתי השבוע:

אם תכתבו http://mavole.blogpsot.com/ במקום http://mavole.blogspot.com/ תגיעו לאתר שכותרתו היא לא פחות מ: Mega Site of Bible Studies and Information! תחילה מעט הטריד אותי שה"מגה אתר ללימודי תנ"ך ולמידע כללי" רוכב בצורה כה גסה על גבי התפוצה המאסיבית של הבלוג הזה, רק מחכה לטרף קליל האצבעות שיפול קורבן לסיכול האותיות הגורלי הזה אשר בסופו של תהליך ישלח אותו, מצויד בתשובה, לחיקה החם של הנצרות.
אך לאחר שקראתי שם "עדות מדהימה" המוכיחה שהתנ"ך הוא בעצם אמת לאמיתה, ועוד כמה נבואות מעשירות בנושא קנוניה רוסית וערבית לכבוש את אדמות ישראל וארה"ב, ועוד קצת על הסכנה התמונה בנישואים חד מיניים, התרציתי, והחלטתי לחכות ולראות לאיפה יוביל הקשר החדש הזה בין המבוא למוזיקה "טובה" לבין ישו ה"נוצרי".

בגלל שהפוסט הזה כבר התארך יתר על המידה, נסיים עם שיר שיסכם בשבילנו קצת את העניינים. אם דיברנו על ישו הנוצרי, שנצלב בכדי לחפות על כל חטאינו, אז שם הלהקה הבאה הוא Small Sins. אם דיברנו על מחזור, אז שם השיר הוא Deja Vu; ואם דיברנו על Hook'ים, אז לשיר הזה יש אחלה הוק.

זהו להשבוע. עד השבוע הבא, תנו בראש, תאמצו את ישו הנוצרי כמושיעיכם ואל תשכחו לזרוק את כל פסולת הנייר שלכם לפחים הכחולים הגדולים!

תרימו ת'גפיים באוויר

שבוע טוב קוראים וקוראות, מאזינים ומאזינות! היה זה שבוע שבוע של מהפיכות. כמובן שאני לא מדבר על הפיכת השלטון במצרים אלא על המהפך של ארסנל על ברצלונה בדקה ה-84. היה זה השבוע של עומר סולימאן. שוב, לא זה שמונה לסגן נשיא מצרים, אלא הזמר הסורי עומר סולימאן שהודיע על שיתוף פעולה עם הזמרת האיסלנדית ביורק.
היה זה שבוע של חילופי גברי. כמובן שאני לא מדבר על מינויו של בני גנץ לרטכ"ל החדש אלא.. טוב, אין לי חילופי גברי אחרים שקרו השבוע אז כנראה שאני כן מדבר על מינויו של בני גנץ כרמטכ"ל החדש.

אה כן, ורדיוהד הודיעו שהם מוציאים אלבום חדש.

OMG! WTF?! BBC! SMS!.. אז כן, פעם בכמה שנים מגיעה ההכרזה הזאת שמזכירה לנו שמעבר לחיטוט הבלוגים המתמד והסזיפי בחיפוש אחר הרכב האינדי החדש והמגניב, זה שעושה אלקטרו-פאנק-אסיד-סול-פולק ולגמרי הולך לתת לכם בראש. מעבר לכל זה, קיימת בעולם להקה מבוססת בשם רדיוהד, איפה המוזיקה טובה זה בדוק.

לשם הרשמיות: השבוע הודיעה רדיוהד על צאתו של אלבום אולפן חדש, השמיני במספר שלהם, שיקרא The King  of Limbs, או "מלך הגפיים" בשפות יותר קדושות. את האלבום תוכלו להזמין להורדה באתר שמציג בצורה מאוד פשטנית מפה אשר מחלקת את העולם לבריטניה, אירופה, ושאר העולם.  

ארך גפיים, עטיפת האלבום החדש

אם כיום כבר קשה לי לשמוע להקה שהאי.פי שלה בן יותר מחודשיים, אז בעברי הייתי פריק של פרוגרסיב רוק, שהאמין שלא נכתב לאחר השנה 1977 שילוב של צלילים שמצדיק את תשומת ליבי. אבל מה שכן, לשאלה: "אז לדעתך אין אף להקה טובה שעושה מוזיקה בימינו??" תמיד הייתה לי תשובה חד משמעית: יש אחת, קוראים לה רדיוהד.

עכשיו, בעודי ממתין להודעה מאתר האינטרנט שתבשר לי שהאלבום מוכן להורדה אני תוהה מה יהיה אופיו. כמו האמרה הידועה, שני מעריצי רדיוהד, שלוש דעות שונות. הדעה שלי גורסת שרדיוהד הגיעו לשיאם האומנותי באלבומים Kid A ו- Amnesiac ומשם הדרך כיוונה מטה. היות ובכל זאת מדובר ב'להקה הטובה היחידה שעושה מוזיקה בימינו', אז הדרך למטה רצופה ברגעים יפים, אבל הכיוון הוא ברור.

מהאלבום האחרון של רדיוהד כבר ממש סלדתי ואני אף מייסדו של דיון סוער בעמוד הפייסבוק שלהם תחת הכותרת: "תגידו, אני היחיד כאן שחושב ש- In Rainbows הוא גרוע??". אני אחסוך לכם את ההקלקה ואגלה שהדיון מלא ב 150 פוסטים שטוענים שדווקא אני הוא זה שגרוע..

אם בחמשת האלבומים הראשונים הייתה תחושה מתמדת של התקדמות ושל שינוי כמעט מוחלט של הסגנון מאלבום אחד לממשיכו, אז בשני האלבומים האחרונים הייתה מעיין תחושה של חזרה אחורה, לרוק גיטרות שהצליח לסחוף עולם שלם ב-1997, אבל יתקשה להחזיק מים בסצינה המוזיקלית הסוערת של ימינו.

נראה לי שכבר כתבתי יותר מדי מילים על אלבום שטרם שמעתי את צלילי הפתיחה שלו, אז אסיים באנקדוטה שמקורה בבדיחת קרש, אחת מיני רבות, של אבי; שלמשמע החדשה בדבר צאת האלבום שאל אותי: "תגיד, לא הגיע הזמן שהם ישנו את השם מרדיו-הד לפלאזמה-הד, או אייץ'.די-הד?".
הבדיחה- קרש, אבל השאלה עצמה עניינית. האם רדיוהד מסוגלים לנפק לנו אלבום טרי ורלוונטי, כזה אשר נושבת בו רוח התקופה? האם צלילי הפתיחה של King of Limbs  יבקעו מתוך מערכת סאונד משוכללת או שמה מטרנזיסטור ישן.


מוזיקה בבקשה! מדי שבוע אני מביא לכאן מוזיקה שאני חושב שהיא טובה והכל, אבל לא כל שבוע קורה שאני נתקל בפנינה כמו זו שנתקלתי בה השבוע בדמות tUnE yArDs. אולי כדאי שנשמע קודם את Bizness, מרבד מהמם של צליל, קצב, גרוב וקולה מלא הנשמה של מריל גרבוס.





איזה קצב ממכר יש לשיר הזה! כאמור, "חצרות הכיוונון" (?) הוא שם העת של הזמרת, גיטריסטיט, כנרית, נגנית היוקללה מריל גרבוס. מאוחרי השם עומד כבר אלבום אולפן מלא בשם Bird Brains (עוד מישהו חושב על ה- Yardbirds?), שבימים אלו ממש עובר תהלחך של טחינה באיי-פוד שלי.

הקטע 'ביזנס' לקוח מתוך האלבום w h o k i l l שיצא ב-18 לאפריל. אני ממש מחכה וכבר פיניתי מקום בלב לאהבה חדשה.


כמו שהזכרתי בפתיח, השבוע עם ישראל זכה לקצת נחת. יש לנו ראש חדש למטה הכללי ואפשר סוף סוף לחדול את שיחות הסלון המשמימות בהן כל הדיוט בתורו מחווה את דעתו בעניין מי ראוי או לא ראוי להוביל את ירוקינו. בפרפראזה על דבריו של סר ווינסטון צ'רצ'יל: מעולם לא חוו רבים כל כך, דעות רבות כל כך, על נושא בו הבינו מעט כל כך.

"גלנט? תראה באיזו טירה הוא חי. בטח הוא מביא עוזרת לפחות פעמיים בשבוע, אחת טובה גם. כזאת שעושה תריסים ופנאלים. לא ראוי!"
"אייזנקוט? הכי לא ראוי! באמת, עם המצב במצרים והכל? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו רמטכ"ל שהשם שלו מעלה אסוסיאציה של יציאות רכות."

הגיע הזמן להודות בזה שאין לנו באמת מושג קלוש מי אלו הגנרלים האלמוניים הללו. הייתי אומר שיש לי בערך אותה כמות מידע לקבוע מי יעמוד בראש הצבא כמו שיש לי כדי לקבוע מי יעמוד בשער של בית"ר שמשון בשבת מול סקציה נס ציונה.
בכל מקרה, יש לנו רמטכ"ל חדש. יש לו שם קליט, הוא נורא גבוה והוא דומה קצת לאהוד אולמרט. המבוא למוזיקה טובה איחל לחייל בהצחלה.

מה שלא מביא אותי בשום צורה כלשהיא אל השיר הבא שלנו, Hepcats של Chapter 24.
Hepcat ע"פ מרים וובסטר הוא סלאנג ששימש לתאר היפסטרים של שנות ה-50. לגבי שם הלהקה, לא מצאתי לכך שום סימוכין, אך אני גורס שהוא לקוח מהשיר Chapter 24 של פינק פלויד, בו סיד בארט מציג תרגום משלו לפרק 24 מספר הפילוסופיה הסיני, "ספר השינויים". 

רביעיית ההפ-קטים שמרכיבים את הפרק ה-24 עושים פאנק רוק צורם, בועט ובעיקר בריטי והם מוציאים אי.פי ב-28 לחודש. אם יש לכם שיער ארוך, תתכוננו לנופף בו קדימה אחורה. אם אתם ביישנים אתם יכולים פשוט להישען על הקיר שלובי ידיים בפוזה מגניבה ולטפוח עם כף הרגל על הרצפה לפי הקצב עם מבט מביע הערכה על הפנים. הנה Hepcats.





ובזאת נסיים להשבוע.. תהנו מהאלבום החדש של רדיוהד ושמרו על הגפיים שלכם.


נזכרתי בדבר: טוב, אז הפוסט הזה כבר היה גמור ומגומר ואז רדיוהד החליטו להקדים את שחרור האלבום ביום. אז הנה תום יורק, בשחור לבן, לבוש בכובע של אלכס מהתפוז המכני, חיי את המנגינה, גופו מחושמל, בתוכו הלב פועם בקצב קצב. עוד ריקוד אחד ודי, נפסק החשמל, תום יורק נשאר דומם כמו אבן, אבן. השיר נקרא Lotus Flower. 

ביקורות ורשמים בשבוע הבא..


נזכרתי בעוד בדבר: יותר נכון נתקלתי בדבר. קורה לי המון שאני תוהה איך המוזיקה שאני שומע יכולה להתרגם להופעה חיה. ואז מצאתי את הגרסא הנהדרת הזאת של Bizness המ"ל (מושמע למעלה), שמנוגן בחנות ספרים קטנה בשיתוף סוללת מתופפים וסמפלר אחד. גרסא מדהימה...