אזהרה- הפוסט הבא עלול להתפרש כגניבה מהאתר "לעז", אז הנה, שמתי קישור לאתר "לעז" ועכשיו זה בסדר.
הבהרה- המבוא למוזיקה טובה אינו מעודד כל סוג של מגע בנשים כנגד רצונם, בטח שלא ככה שלשה ימים לפני יום האשה הבין-לאומי! את כותרת הפוסט יש לקחת בהומור ולא כהמצלצה.
שבוע טוב קוראים וקוראות יקרים. שבוע טוב לאלתרמן, שבוע טוב חיים נחמן, שבוע טוב נפתלי-הרץ ושבוע טוב גם לך רחל! השבוע במבוא החלטתי לצלול לתוך אותה באר בלתי נדלית של תבונה אשר במילותיהם של שירי פופ. תרשו לי להסביר, בתור סטודנט סרגן (שזה בערך כמו תפרן רק עם חוטים עבים יותר) אני משתדל פעם בכמה זמן לעטות על עצמי סינר שחור, ללבוש חולצה עם כיתוב מטופש, וללכת להגיש המבורגרים במסעדת ה"בלאק" השכונתית.
כפי שבטח כבר דאגתי לציין כאן בעבר, לאותה מסעדת ה"בלאק" יש את אחת מרשימות ההשמעה הפחות ממוצלחות, אך מדי פעם, כשהאוזן זועקת לקצת שבירת שגרה מאותם להיטי פופ שכבר דבקו בי כמו מסטיק לשיער, אני מוצא את עצמי נותן את הדעת למילים של אותם שירים, ולפתע נגלה בפני עולם חדש ונפלא.
קחו לכם לדוגמא שעת ערב מוקדמת. זהו בדיוק הזמן לאותם הורים רצצוצים, שעברו שבוע קשה של עבודה, לשחרר קצת את הרצועה מהזאטוטים ולתת להם לשחק במשחק הילדות האהוב "רוץ בן-סוסי, רוץ בין רגלי המלצר, רוץ בבקעה, טוס לבר". באותם רגעים שלווים, בעוד אני מדלג מעל איזה ילדון זב חותם עם שתי כוסות גבוהות של תה רותח בידי, אני מצליח לשמוע בוקעות מתוך הרמקולים את השורות הנהדרות:
בוא ונעשה קצת כיף, הקצב הזה הוא חולה
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך
אל תחשוב יותר מדי, פשוט תשלוף אותו
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך.
או אולי זה דווקא בקטע הבלדי של השיר (לא החציל, הבלדה) בו גאגא שוטחת בפני הסועדים את הדימוי המטריד הבא:
אני רואה אותך עומד ובוהה מצידו השני של הרחוב
עם חיוך מרוח על פיך וידך על ה-הא שלך!
לא פעם כשאני ניגש בסוף הארוחה לתיבת ההפתעות לשלוף משם איזה משתיק ילדים בדמות סביבון מאיר או איזו קובייה הונגרית, אני נתקל בבקשה התמוהה: "סליחה, אפשר לקבל אולי מקל דיסקו במקום?".
או שלעיתים אני מדמיין לעצמי את הדרדק הניגש להוריו, אשר שקועים מדי במלאכת ההאבסה מכדי להקשיב לו ואומר: "אמא, אבא, גו-גו-ליידי-גא-גא, כבר סיפרתי לכם על החבר החדש שלי מהגן? זה שעומד בכל בוקר בצד השני של הכביש, עם חיוך על פניו וידו על ה-הא שלי".
ואם כבר עוסקים בליידי שהיא לא ממש ליידי, אז נשמע להקה שמתיימרת להיות הטלויזיה שברדיו, אבל את הסינגל מאלבומם החדש שבדרך היא בכלל הוציאה באנטרנט. אם כן, אלו הם TV on the Radio, שאלבומם החדש צפוי לצאת ב-12 לאפריל. הנה לכם להקה שעשתה באלבומם האחרון את המעבר מ"הלהקה שכל אחד אוהב שיהיה לו על האיי-פוד, אבל אף אחד לא באמת ממש אוהב לשמוע", למעמד של יקירי הקונצנזוס. המעמד המיוחד הזה של להקות שזוכות לקבל את תו איכות המבקרים בד בבד עם השמעות בגלגל"צ, דוגמאת רדיוהד או בערך כל דבר שדיימון אלברן נוגע בו.
אז אני מודה שגם לי ישבו שני האלבומים הראשונים של טי.וי.און.מיי.איי-פודיו, להם הייתי מאזין בעיתות נדירות כשגם אלו היו די מאולצות. (כאשר אני מרשה לעצמי להתעלם מאלבומם הראשון שיצא בהוצאה עצמית ונושא את הטייטל המגוחך Ok Calculator). מאלבומם האחרון Dear Science משנת 2008 כבר ממש לא התעלמתי, ובאף אחת מעשרות האזנותיי לו לא היה דבר מאולץ, פשוט כי הוא היה מצויין! פופ-רוק ממכר עם סאונד אלקטרוני מגניב והפקה מיוחדת במינה כמו שרק טי.וי יודעים לעשות.
הסינגל החדש Will Do מתוך האלבום שישא את השם "תשעה סוגים של אור" נשמע בערך כמו תשעה סוגים של אותו דבר, מה שמבחינתי הוא בסדר גמור. הנה הוא בהשמעת בכורה במבוא למוזיקה טובה.
את השיר הבא, שהוא שיתוף פעולה בין מוכר הפיצוציה/מפיק דויד גואטה לבין הפוקימון/ראפר אייקון, אני רואה מתנגן ברקע בזמן שעוד איזה זוג מנסה להנות מארוחת ערב רומנטית. בעוד הבחור אוחז בידי חברתו ומסתכל לה עמוק בעיניים, רמקולי הבלאק מדקלמים איתו את השורות הרומנטיות הבאות:
היא לא דומה לאף אחת אחרת, לעולם לא תוכל להשוואתה לשרמוטה השכונתית שלך,
אני מנסה למצוא את המילים לתאר את הנערה הזאת, אך מבלי לפגום בכבודה.
לבסוף הוא גם מצליח למצוא את אותן מילים חמקמקות והן הולכות כך:
".Damn, you'se a sexy bitch, so sexy bitch"
לא יודע מה אתכם, אבל אני מצליח לראות כאן לפחות "תשעה סוגים של עיוות". כשג'ון לנון ראה נערה יפה עומדת בצד השני של החדר הוא שר עליה שאיך שהיא נראית זה מעבר לכל ניסיון להשוואת. כשאייקון רואה עלמת חן הדבר הראשון שהוא עושה זה להשוואת אותה לשרמוטה השכונתית. האם בדור ה-Y השרמוטה השכונתית נהיתה סטנדרט היופי? ובאמת דויד, לא שאי פעם ראיתי בך משורר דגול, אבל אם כבר חיפשת מילים פואטיות לתאר בחורה מבלי לצאת חסר כבוד האם: "לעזאזל, את כזאת כלבה סקסית": זה באמת הכי טוב שמצאת?
השבוע החלטתי שהגיע הזמן לתת שמיעה רצינית למי שבחודשים האחרונים הפך לכזאת פצצת הייפ שאפילו במערכת '7 לילות' שמעו עליו, קוראים לו James Blake. ג'יימס בלייק הוא מלחין/די.ג'יי/מפיק מוזיקלי שבשנה האחרונה שוטף את הבלוגוספירה עם הסאונד הייחודי שלו ולפני כחודש הוציא את אלבום הבכורה שלו שנושא את שמו שלו.
את השמיעות הראשונות אני יכול לסכם בעיקר כמבלבלות. זה מטוס? זאת ציפור? זה R&B? זאת מוזיקת סול? זאת מוזיקת מועדונים? מוזיקת זיונים? מה זה?? לרגעים נשמע כאילו מישהו שלח את Massive Attack, שבין כה וכה רגועים מספיק, להירגע קצת בפינה, ברגעים אחרים נשמע כאילו מישהו הכניס את רופוס ויינרייט למערבל מוזיקה אלקטרוני.
בין אם מטוס, ציפור או סופרמן, המוזיקה מלאת נשמה, הסאונד נשמע רענן ולא ממש דומה לשום דבר אחר מסביב. בלייק משתמש בקולו כעוד כלי בארסנל הכלים ויוצר בעזרתו שכבות של עוצמה מלודית, הסינטיסייזרים עוטפים והקצב רך ונגה. לפעמים המוזיקה שוככת ואנו נותרים עם קולו הרועד של בלייק, כאילו מעיין שקט שלפני הסערה. אבל העניין הוא, שאין סערה. האלבום כולו ליווה אותי במעיין תחושה שהמוזיקה רוצה להתפרץ החוצה אבל מישהו לא נותן לה.
סערה או לא סערה, האלבום של בלייק הוא פיסה שלמה ויפה של מוזיקה, שמחינתי בהחלט מודיעה שנוסף לנו עוד שם חדש לעולם שיהיה מעניין לעקוב אחריו.
מתוך עצלות להעלות ליו-טיוב את השיר שבאמת רציתי לשים, וגם בשל אהבתי ללהיטים, קבלו את הלהיט של הדיסק שהגיע אפילו לגלגל"צ ונקרא Limit To Your Love.
אבל השיר שגורם לי מדי שבוע לשמוט את הלסת ולהגיד O-M-G, נקרא לא אחרת מאשר: "OMG" מאת הראפר אשר.
"הו-ה'-שלי" נקרא באנגלית "Oh My Gosh" כנראה כדי לא להעליב את החלק ירא השם של הציבור האמריקאי. שיר אהבה קלאסי שמתאר סיפור אהבה פשוט. הכל התחיל כשאשר ראה את שורטי מענטזת על רחבת הריקודים וחשב לעצמו:
בובה יש לה תחת כמו: פאו,פאו,פאו
מותק יש לה ציצים כמו: וואו, או, וואו.
עכשיו כאילו לא מספיק שמר. אשר אחראי לאחת השורות הנבובות ביותר ששמעתי יוצאות בצורה של שירה, אז גם מסתבר (בחסות הבלוג Bitchfork שהוא אגב, שם גאוני!) שהשיר "אוי-ויי-זמיר" הוא בכלל גנוב!
את הלהקה שרציתי לסיים איתה אני כבר אשמור לשבוע הבא, ואשאיר אתכם עם ההוכחה החותכת שאת "אבינו-מלכי-נו" כתב בכלל לא אחר מאשר הומר סימפסון!
עד השבוע הבא. תכינו לעצמכם כוס תה חמה, קחו איזה ספר שירה טוב, ושימו בפול וליום את האלבום של ליידי גאגא!
לייק בפייסבוק
הבהרה- המבוא למוזיקה טובה אינו מעודד כל סוג של מגע בנשים כנגד רצונם, בטח שלא ככה שלשה ימים לפני יום האשה הבין-לאומי! את כותרת הפוסט יש לקחת בהומור ולא כהמצלצה.
שבוע טוב קוראים וקוראות יקרים. שבוע טוב לאלתרמן, שבוע טוב חיים נחמן, שבוע טוב נפתלי-הרץ ושבוע טוב גם לך רחל! השבוע במבוא החלטתי לצלול לתוך אותה באר בלתי נדלית של תבונה אשר במילותיהם של שירי פופ. תרשו לי להסביר, בתור סטודנט סרגן (שזה בערך כמו תפרן רק עם חוטים עבים יותר) אני משתדל פעם בכמה זמן לעטות על עצמי סינר שחור, ללבוש חולצה עם כיתוב מטופש, וללכת להגיש המבורגרים במסעדת ה"בלאק" השכונתית.
כפי שבטח כבר דאגתי לציין כאן בעבר, לאותה מסעדת ה"בלאק" יש את אחת מרשימות ההשמעה הפחות ממוצלחות, אך מדי פעם, כשהאוזן זועקת לקצת שבירת שגרה מאותם להיטי פופ שכבר דבקו בי כמו מסטיק לשיער, אני מוצא את עצמי נותן את הדעת למילים של אותם שירים, ולפתע נגלה בפני עולם חדש ונפלא.
קחו לכם לדוגמא שעת ערב מוקדמת. זהו בדיוק הזמן לאותם הורים רצצוצים, שעברו שבוע קשה של עבודה, לשחרר קצת את הרצועה מהזאטוטים ולתת להם לשחק במשחק הילדות האהוב "רוץ בן-סוסי, רוץ בין רגלי המלצר, רוץ בבקעה, טוס לבר". באותם רגעים שלווים, בעוד אני מדלג מעל איזה ילדון זב חותם עם שתי כוסות גבוהות של תה רותח בידי, אני מצליח לשמוע בוקעות מתוך הרמקולים את השורות הנהדרות:
בוא ונעשה קצת כיף, הקצב הזה הוא חולה
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך
אל תחשוב יותר מדי, פשוט תשלוף אותו
אני רוצה לעשות סיבוב על מקל הדיסקו שלך.
או אולי זה דווקא בקטע הבלדי של השיר (לא החציל, הבלדה) בו גאגא שוטחת בפני הסועדים את הדימוי המטריד הבא:
אני רואה אותך עומד ובוהה מצידו השני של הרחוב
עם חיוך מרוח על פיך וידך על ה-הא שלך!
לא פעם כשאני ניגש בסוף הארוחה לתיבת ההפתעות לשלוף משם איזה משתיק ילדים בדמות סביבון מאיר או איזו קובייה הונגרית, אני נתקל בבקשה התמוהה: "סליחה, אפשר לקבל אולי מקל דיסקו במקום?".
או שלעיתים אני מדמיין לעצמי את הדרדק הניגש להוריו, אשר שקועים מדי במלאכת ההאבסה מכדי להקשיב לו ואומר: "אמא, אבא, גו-גו-ליידי-גא-גא, כבר סיפרתי לכם על החבר החדש שלי מהגן? זה שעומד בכל בוקר בצד השני של הכביש, עם חיוך על פניו וידו על ה-הא שלי".
ואם כבר עוסקים בליידי שהיא לא ממש ליידי, אז נשמע להקה שמתיימרת להיות הטלויזיה שברדיו, אבל את הסינגל מאלבומם החדש שבדרך היא בכלל הוציאה באנטרנט. אם כן, אלו הם TV on the Radio, שאלבומם החדש צפוי לצאת ב-12 לאפריל. הנה לכם להקה שעשתה באלבומם האחרון את המעבר מ"הלהקה שכל אחד אוהב שיהיה לו על האיי-פוד, אבל אף אחד לא באמת ממש אוהב לשמוע", למעמד של יקירי הקונצנזוס. המעמד המיוחד הזה של להקות שזוכות לקבל את תו איכות המבקרים בד בבד עם השמעות בגלגל"צ, דוגמאת רדיוהד או בערך כל דבר שדיימון אלברן נוגע בו.
אז אני מודה שגם לי ישבו שני האלבומים הראשונים של טי.וי.און.מיי.איי-פודיו, להם הייתי מאזין בעיתות נדירות כשגם אלו היו די מאולצות. (כאשר אני מרשה לעצמי להתעלם מאלבומם הראשון שיצא בהוצאה עצמית ונושא את הטייטל המגוחך Ok Calculator). מאלבומם האחרון Dear Science משנת 2008 כבר ממש לא התעלמתי, ובאף אחת מעשרות האזנותיי לו לא היה דבר מאולץ, פשוט כי הוא היה מצויין! פופ-רוק ממכר עם סאונד אלקטרוני מגניב והפקה מיוחדת במינה כמו שרק טי.וי יודעים לעשות.
הסינגל החדש Will Do מתוך האלבום שישא את השם "תשעה סוגים של אור" נשמע בערך כמו תשעה סוגים של אותו דבר, מה שמבחינתי הוא בסדר גמור. הנה הוא בהשמעת בכורה במבוא למוזיקה טובה.
את השיר הבא, שהוא שיתוף פעולה בין מוכר הפיצוציה/מפיק דויד גואטה לבין הפוקימון/ראפר אייקון, אני רואה מתנגן ברקע בזמן שעוד איזה זוג מנסה להנות מארוחת ערב רומנטית. בעוד הבחור אוחז בידי חברתו ומסתכל לה עמוק בעיניים, רמקולי הבלאק מדקלמים איתו את השורות הרומנטיות הבאות:
היא לא דומה לאף אחת אחרת, לעולם לא תוכל להשוואתה לשרמוטה השכונתית שלך,
אני מנסה למצוא את המילים לתאר את הנערה הזאת, אך מבלי לפגום בכבודה.
לבסוף הוא גם מצליח למצוא את אותן מילים חמקמקות והן הולכות כך:
 |
| לא רק בלונדינית |
לא יודע מה אתכם, אבל אני מצליח לראות כאן לפחות "תשעה סוגים של עיוות". כשג'ון לנון ראה נערה יפה עומדת בצד השני של החדר הוא שר עליה שאיך שהיא נראית זה מעבר לכל ניסיון להשוואת. כשאייקון רואה עלמת חן הדבר הראשון שהוא עושה זה להשוואת אותה לשרמוטה השכונתית. האם בדור ה-Y השרמוטה השכונתית נהיתה סטנדרט היופי? ובאמת דויד, לא שאי פעם ראיתי בך משורר דגול, אבל אם כבר חיפשת מילים פואטיות לתאר בחורה מבלי לצאת חסר כבוד האם: "לעזאזל, את כזאת כלבה סקסית": זה באמת הכי טוב שמצאת?
השבוע החלטתי שהגיע הזמן לתת שמיעה רצינית למי שבחודשים האחרונים הפך לכזאת פצצת הייפ שאפילו במערכת '7 לילות' שמעו עליו, קוראים לו James Blake. ג'יימס בלייק הוא מלחין/די.ג'יי/מפיק מוזיקלי שבשנה האחרונה שוטף את הבלוגוספירה עם הסאונד הייחודי שלו ולפני כחודש הוציא את אלבום הבכורה שלו שנושא את שמו שלו.
את השמיעות הראשונות אני יכול לסכם בעיקר כמבלבלות. זה מטוס? זאת ציפור? זה R&B? זאת מוזיקת סול? זאת מוזיקת מועדונים? מוזיקת זיונים? מה זה?? לרגעים נשמע כאילו מישהו שלח את Massive Attack, שבין כה וכה רגועים מספיק, להירגע קצת בפינה, ברגעים אחרים נשמע כאילו מישהו הכניס את רופוס ויינרייט למערבל מוזיקה אלקטרוני.
בין אם מטוס, ציפור או סופרמן, המוזיקה מלאת נשמה, הסאונד נשמע רענן ולא ממש דומה לשום דבר אחר מסביב. בלייק משתמש בקולו כעוד כלי בארסנל הכלים ויוצר בעזרתו שכבות של עוצמה מלודית, הסינטיסייזרים עוטפים והקצב רך ונגה. לפעמים המוזיקה שוככת ואנו נותרים עם קולו הרועד של בלייק, כאילו מעיין שקט שלפני הסערה. אבל העניין הוא, שאין סערה. האלבום כולו ליווה אותי במעיין תחושה שהמוזיקה רוצה להתפרץ החוצה אבל מישהו לא נותן לה.
סערה או לא סערה, האלבום של בלייק הוא פיסה שלמה ויפה של מוזיקה, שמחינתי בהחלט מודיעה שנוסף לנו עוד שם חדש לעולם שיהיה מעניין לעקוב אחריו.
מתוך עצלות להעלות ליו-טיוב את השיר שבאמת רציתי לשים, וגם בשל אהבתי ללהיטים, קבלו את הלהיט של הדיסק שהגיע אפילו לגלגל"צ ונקרא Limit To Your Love.
אבל השיר שגורם לי מדי שבוע לשמוט את הלסת ולהגיד O-M-G, נקרא לא אחרת מאשר: "OMG" מאת הראפר אשר.
"הו-ה'-שלי" נקרא באנגלית "Oh My Gosh" כנראה כדי לא להעליב את החלק ירא השם של הציבור האמריקאי. שיר אהבה קלאסי שמתאר סיפור אהבה פשוט. הכל התחיל כשאשר ראה את שורטי מענטזת על רחבת הריקודים וחשב לעצמו:
בובה יש לה תחת כמו: פאו,פאו,פאו
מותק יש לה ציצים כמו: וואו, או, וואו.
עכשיו כאילו לא מספיק שמר. אשר אחראי לאחת השורות הנבובות ביותר ששמעתי יוצאות בצורה של שירה, אז גם מסתבר (בחסות הבלוג Bitchfork שהוא אגב, שם גאוני!) שהשיר "אוי-ויי-זמיר" הוא בכלל גנוב!
את הלהקה שרציתי לסיים איתה אני כבר אשמור לשבוע הבא, ואשאיר אתכם עם ההוכחה החותכת שאת "אבינו-מלכי-נו" כתב בכלל לא אחר מאשר הומר סימפסון!
עד השבוע הבא. תכינו לעצמכם כוס תה חמה, קחו איזה ספר שירה טוב, ושימו בפול וליום את האלבום של ליידי גאגא!
לייק בפייסבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה