יום שבת, 26 בפברואר 2011

זהו פוסט אחרי מלחמה

*נ.ב, אבל מהסוג שנמצא למעלה- אם עד היום קרבכם בערו מרוב רצון להגיב על משהו כאן ב'מבוא', אבל נבצר מכם משום שאף אחד מעשרת חשבונות הגוגל שלכם לא התאים, אז מהיום כל אחד יכול להגיב! קדימה, אני מצפה לראות כאן הרים של ספאם ופרסומות לאתרי סקס!!1

שבוע טוב קוראים וקוראות! עכשיו לכשסיימנו עם החלק של חיינו שקדם ליציאת אלבומם השמיני של רדיוהד; וכדי שנוכל להתקדם הלאה עם המשך חיינו לאחר יציאת אלבומם השמיני של רדיוהד, אפתח בכמה מילים על אלבומם השמיני של רדיוהד, הלוא הוא The King of Limbs.

תקציר הפרקים הקודמים: רדיוהד הוציאו אלבום חדש. אנשים מסוימים אהבו אותו, אחרים פחות, חלק זעקו "המלך הוא אובר-רייטד", ואילו אצל אחרים רק התחזקה התחושה שרדיוהד הם ילד הזהב שלא יכול לטעות. מה שבטוח הוא שרבבות אנשים מכל קצות הרשת דשו בו, ניתחו אותו עד דק ועיטרו את קירות הפייסבוק שלהם בשירים מתוכו.

אני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה אנשים רבים כל כך עסקו בשחרורו של אלבום חדש. לא כש- LCD Soundsystem הוציאו את השלישי שלהם, בטח לא כש- Braids, או Warpaint המדהימים הוציאו את אלבומי הבכורה המצוינים שלהם. אם לקחת משהו טוב מ- King of Limbs זה יהיה חייב להיות זה: לרגע היה נדמה שהוא עורר רבים מתרדמתם המוזיקלית והפנה את תשומת הלב לכך שיש עולם שלם של מוזיקה חדשה שכדאי לתת עליה את הדעת.

עד כאן עם דברים חיוביים, כי בכל הנוגע ל"מלך הגפיים", אין לי יותר מדי כאלה.

רדיוהד מעצם היותם רדיוהד, כלומר הלהקה שהביאה לנו כמה מהאלבומים הקלאסיים של האלף הנוכחי ושינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי איך צריכה "להראות" מוזיקה, הרוויחו מעמד מסוים. מעמד כזה שמקנה להם את הכבוד כך שגם אם יוציאו אלבום שיהיה נגיש בערך כמו מזכירת המחלקה שלך ביום ההרשמה לקורסים (לאלו מכם שלא דוברים 'סטודנטית', הכוונה היא: כלל לא), לא יקום אדם שיעז להעביר ביקורת לפני שהוא חרש את האלבום מכל צד אפשרי (יש רק 2) ווידא שלא מסתתרת איזו פנינה של פעם בדור שהאוזן מתחילה להבין רק מההאזנה הרביעית ומעלה ורק בין 14:00-16:00.

עכשיו משכל הפינות שלי סגורות (עד שלא תגיבו לי אחרת) אני מרשה לעצמי להסיט הצידה לרגע את קליפות הביצים שכל מבקר מוזיקה פורש לרגליו כאשר הוא מתיישב לבקר אלבום של רדיוהד ולהגיד: אני חושב שהאלבום האחרון שלהם לא מחדש הרבה, לא נותן בראש בכלל, שהלחנים שלו עייפים ושבאופן כללי הוא פשוט די משעמם.

יש בעולם הפופ מושג שנקרא Hook. הוק, או וו, הוא איזה שהוא קטע, רעיון, ריף גיטרה או כל דבר אחר שגורם לאוזן להיתפס על שיר. "מלך הגפיים" הוא אלבום נטול ווים. אף שיר לא זועק "תשמיע אותי שוב!", אף מנגינה לא נשארת בראש לאורך זמן. לעזאזל, אף לא פעם אחת לאורך כל האלבום מרים תום יורק את קולו לדציבלים שיגרמו למישהו בספרייה ציבורית לסנן לעברו איזה  "שששש" מנומס!

נראה שלתשומת הלב המרבית באלבום זכתה ההפקה, עם דגש על הקצבים, שבאמת מאוד מגניבים. אבל עם הפקה מוקפדת ומקצבים מגניבים לא הולכים למכולת, בטח לא כשעל סל הקניות האקולוגי מבד שלכם מתנוסס הלוגו "רדיוהד". נדמה שאפילו השיר הכי מלא באנרגיות בכל האלבום, הסינגל Lotus Flower, היה עשוי לזכות לפיהוק קל בכל אלבום אחר של רדיוהד.

הו תמימות הנעורים.. כמה הייתם משלמים על תענוג כזה היום?
כמו בהתפרקותם של נישואים, תחילה נעצבתי לנוכח ההבנה שככל הנראה היחסים ביני לבין רדיוהד הגיעו לקיצם. אבל אז הבנתי שמגיע הרגע בכל מערכת יחסים עם להקה, בייחוד כזאת שנמשכת כבר מעל ל-15 שנה, שצריך להגיד תודה על הזכרונות החמים ופשוט לשחרר.


אז תודה רדיוהד, על כל אותם ימים חורפיים בהם העזתי להגיח אל מחוץ לחיק הפוך רק בשביל ללחוץ פליי על המערכת ולהתמוגג לצליליו העוטפים של 'אמנזיאק', בזמן שבחוץ הגשם מכה על החלון. תודה על כל הפעמים שמלאתי ריאותי אוויר וצעקתי ביחד עם תום יורק:

"You don't remember! You don't remeber! Why don't you remeber my name?!"

תודה על שנתתם לי את "Just", רק כדי שאוכל לטבוח בו בערב כישרונות צעירים בתיכון. אמנם הביצוע היה מזוויע, אבל באותם רגעים לא היו בעולם רוקסטארים גדולים מאיתנו!
מי יודע רדיוהד, אולי עוד ניפגש ברחוב עוד כמה שנים, באלבומכם התשיעי, נחליף מבטים נבוכים, אני אבין איזו טעות עשיתי ואפול על ברכי ואתחנן שתיקחו אותי בחזרה. או שפשוט תבואו להופיע בארץ, ואז אני מבטיח לסלוח על הכל : )


וכעת, עוד כותרות.

השבוע, העיר באר שבע נשמה לרווחה ומילאה ריאותיה ברבבות סטודנטים אשר שבו רעננים מחופשת הסמסטר. כן, כאן בבאר שבע יש דבר כזה שנקרא חופשת סמסטר. אותם סטודנטים שבים נדהמו לגלות
(או לפחות אני נדהמתי לגלות בשמם) שאותה ריאה באר שבעית היא כעת ריאה ירוקה! שכן רחובות שיכוניה היו מעוטרים עתה בשורה של פחי מחזור כחולים וחדשים בעלי הכיתוב השנון:

מיאו, פח זבל
"מהפחך המחזור בבאר שבע!"

עיניכם הקוראות! באר שבע, העיר שבה פחי הזבל נמצאים בעיקר על תקן מלונה לחתולים, הולכת לעבור מהפך מחזור. אם היו שואלים אותי הייתי מציע שהשלב הראשון במהפכה יהיה שאנשים יתחילו לזרוק את הזבל שלהם לפח הזבל, להבדיל מבכל פינת רחוב ותחת כל עץ רענן. שנית, היות והפחים הנ"ל הם פחים למחזור נייר, הייתי מציע שהשלב השני יהיה שערימות הפליירים של "שופרסל", "מגה" או "מחסני ממן" יגיעו ישירות אליהם, במקום לתיבת הדואר שלי!


כך או כך, אני מאחל לבאר שבע רק הצלחה עם מהפכת המחזור שלה. מי יודע, אולי מבאר שבע יראו וכן יעשו וכך גם מרצים יוכלו להפסיק למחזר בדיחות, גלגל"צ למחזר שירים ועם ישראל למחזר את מנהיגיו.

עד שזה יקרה, אולי כדי שנשמע קצת מוזיקה.



לא, זוהי לא רותם סלע, המציגה היא זמרת שבדית העונה לשם Lykke Li, שם שבשביל לבטא אותו כהלכה כנראה תדרשו להשתמש בצרור אותיות שבדיות שכאילו נראות כמו אותיות באנגלית, אבל בעצם יש להן כל מיני מוזרויות כאלה...
על השיר והקליפ דנן מספרת לייקי שהוא בא לתאר את מלחמת המינים העיקשת המתנהלת בכל יום בין גברים לנשים כשלטענתה: "ידן של הנשים בסוף תמיד תהיה על העליונה שכן להן תמיד יהיה את 'כח הכוס'". לייקי לי מוציאה אלבום חדש, שני במספר, ביום שני הקרוב והוא ניתן כרגע להאזנה חופשית בחסות, איך לא, ה-Hype Machine. השיר הזה זכה לרימיקסים של Beck כמו גם של מייק די מה-Beastie Boys, אבל בינינו, אף אחד מהם לא מזהיר..


עוד דברים שלמדתי השבוע:

אם תכתבו http://mavole.blogpsot.com/ במקום http://mavole.blogspot.com/ תגיעו לאתר שכותרתו היא לא פחות מ: Mega Site of Bible Studies and Information! תחילה מעט הטריד אותי שה"מגה אתר ללימודי תנ"ך ולמידע כללי" רוכב בצורה כה גסה על גבי התפוצה המאסיבית של הבלוג הזה, רק מחכה לטרף קליל האצבעות שיפול קורבן לסיכול האותיות הגורלי הזה אשר בסופו של תהליך ישלח אותו, מצויד בתשובה, לחיקה החם של הנצרות.
אך לאחר שקראתי שם "עדות מדהימה" המוכיחה שהתנ"ך הוא בעצם אמת לאמיתה, ועוד כמה נבואות מעשירות בנושא קנוניה רוסית וערבית לכבוש את אדמות ישראל וארה"ב, ועוד קצת על הסכנה התמונה בנישואים חד מיניים, התרציתי, והחלטתי לחכות ולראות לאיפה יוביל הקשר החדש הזה בין המבוא למוזיקה "טובה" לבין ישו ה"נוצרי".

בגלל שהפוסט הזה כבר התארך יתר על המידה, נסיים עם שיר שיסכם בשבילנו קצת את העניינים. אם דיברנו על ישו הנוצרי, שנצלב בכדי לחפות על כל חטאינו, אז שם הלהקה הבאה הוא Small Sins. אם דיברנו על מחזור, אז שם השיר הוא Deja Vu; ואם דיברנו על Hook'ים, אז לשיר הזה יש אחלה הוק.


זהו להשבוע. עד השבוע הבא, תנו בראש, תאמצו את ישו הנוצרי כמושיעיכם ואל תשכחו לזרוק את כל פסולת הנייר שלכם לפחים הכחולים הגדולים!

6 תגובות:

  1. רדיוהד עוד יביאו אלבום גיטרות..

    השבמחק
  2. אני חושב שאחרי אוקי קומפיוטר רדיוהד החלו לרכב על תהילת עבר במקום על הביצועים ולכן כמו כל אימפריה גדולה גם רדיוהד דועכים, וחבל כי פעם הם היו עושים אחלה מוזיקה

    השבמחק
  3. אני תמיד דווקא הייתי חסיד של אמנזי'אק. אני מרגיש שהם ממש קלעו שם בול מתחילתו ועד סופו.

    השבמחק
  4. well of course id like to stay and chew the fat
    אבל מבחינתי זה האלבום הראשון של רדיוהד שלא מספק את הסחורה, ולצפות מהם להתעלות על הקודם בכל פעם מחדש זה לא מציאותי. אז נקווה שהבא יהיה יותר טוב, ואם לא תמיד יהיו את שמונת הראשונים.

    אחלה פוסט אוריק!

    מאת J

    השבמחק
  5. נהנית לקרוא אותך. מעניין ושנון.

    השבמחק
  6. מודה.
    מודה שהפעם זה לא היה קל כמו תמיד.
    מודה שגם הפעם בהאזנה הראשונה חשבתי לעצמי "מה לעזאזל?!"
    מודה שבהאזנות אח"כ ישבתי קצת בכוח כדי להגיע לסוף האלבום (על אף אורכו המגוחך)
    ומודה, שכמו בכל פעם בסוף אני מתאהב באלבום שלהם.

    אולי אני משוחד מדי, מורגל יותר מדי לסאונד שלהם. אבל גם הפעם, אחרי מספר האזנות מצאתי את עצמי נהנה מאוד משמיעת האלבום.
    וזאת עדיין אני חושב אחת הגדולות של הלהקה.. האלבום כחוויה.
    הוא נפתח בצורה כל כך מבולגנת ולא ברורה לאוזן ( בהאזנות הראשונות כמובן :) ), מגיע לשיא עם אחד השירים היותר מגניבים של השנה "פרח לוטוס" ומסיים עם שלישיית שירים רגועים שיכולים להרגיע גם את "זהבי עצבני"

    אני חושב שהאלבום הזה דורש טיפה יותר תעצומות נפש, גם ממעריצים ותיקים, בסוף כולנו נתרפק על הצלילים הכל כך מוקפדים האלו.

    אגב, ההופעה של "רק" מימי התיכון עדיין זכורה לי.. נתתם כל מה שהיה לכם!

    מאת לב-רן

    השבמחק